בקצרה
קובע איך קופות החולים משלמות לבתי החולים הציבוריים על שירותים שהמבוטחים שלהן מקבלים שם, בשנים 2026 עד 2030.
על מי זה חלעל קופות החולים ובתי החולים הציבוריים הכלליים.
מה זה אומר בפועל- לכל קופה נקבעת בכל בית חולים "תקרת צריכה" שנתית: על שירותים מעבר לתקרה הקופה משלמת רק חלק מהמחיר המלא.
- יש גם "רצפת צריכה" — סכום מינימום שהקופה משלמת לבית החולים גם אם צרכה פחות (ב־2026: 95% מהתקרה).
- חדר מיון משולם במחיר מלא. על מטופל שמאושפז אף שכבר אפשר להעביר אותו למסגרת אחרת (למשל סיעודית או שיקומית) והקופה לא הציעה לו מקום — מהיום החמישי ועד ה־28 הקופה משלמת 120% מהמחיר.
- 90 מיליון ₪ בשנה מחולקים בין המחלקות הפנימיות לפי מדד שמחציתו איכות הטיפול ומחציתו איכות השירות, כולל שביעות רצון המטופלים.
- קופה ובית חולים רשאים לסכם ביניהם הסדר תשלום אחר (למשל הנחות), בתנאים שבחוק ובפיקוח שרי הבריאות והאוצר.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: שיטת התקרות נועדה למנוע גידול לא מבוקר בהוצאות הקופות על שירותים בבתי החולים, והרצפה נועדה לפזר את הפעילות בין בתי החולים; ההסדר הקודם חל רק עד סוף 2025.
תיקונים היסטוריים
החוק לא תוקן מאז שנחקק.
החוק המקורי: 31 במרץ 2026 · רשומות (PDF)