הכסף שלנו

בקצרה

מאפשר לרשות מקומית להקים מאגר DNA של הכלבים בתחומה, כדי לאתר את בעלי הכלבים שהשאירו גללים ברחוב.

על מי זה חלעל רשויות מקומיות, ועל בעלי כלבים שגרים בהן.
מה זה אומר בפועל
  • כל רשות מחליטה אם להקים מאגר — זו אפשרות, לא חובה. המאגר כולל רק כלבים שבעליהם גרים דרך קבע ברשות.
  • רשות שהקימה מאגר רשאית לקחת מכל כלב דגימת DNA פעם אחת, בדרך לא פולשנית, ועובד שהוסמך לכך רשאי לדרוש מבעל הכלב למסור אותה. החוק לא קובע עונש למי שלא מוסר.
  • כשנמצאים גללי כלב ברחוב, הרשות רשאית להשתמש במאגר כדי למצוא את בעל הכלב.
  • הבדיקות נעשות במעבדה מוסמכת. המאגר כפוף לחוק הגנת הפרטיות ואינו פתוח לציבור, ואסור להשתמש בדגימות ובתוצאות לשום מטרה אחרת.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: גללים שבעליהם לא אוספים נשארים ברחובות, פוגעים במראה העיר ובאיכות החיים ועלולים להיות מפגע תברואתי; החוק נועד לתת לרשויות כלי נוסף להתמודד עם זה, בלי להטיל את העלות על התושבים.

נכתב בעזרת AI מתוך מקורות רשמיים: נוסח החוק ברשומות (2024) · דברי ההסבר. נכון ל־28 בספט׳ 2026. אינו ייעוץ משפטי.

התקציר הרשמי של הכנסת

החוק מאפשר לרשות מקומית שתרצה בכך להקים ולהפעיל בתחומה מאגר DNA מקומי לכלבים אשר בעליהם מתגוררים דרך קבע באותה רשות. רשות מקומית שהקימה מאגר כאמור תהיה רשאית ליטול מכלבים אשר בעליהם מתגוררים דרך קבע בתחומה, באופן חד פעמי, דגימת DNA לשם עריכת בדיקה גנטית לכלב אולם לא תהיה סנקציה פלילית על בעל כלב שסירב לתת דגימה. הרשות תהיה רשאית להשתמש במידע הגנטי המצוי במאגר כדי לאתר בעלי כלב שגלליו נמצאו ברשות הרבים בתחומה.

תיקונים היסטוריים

החוק לא תוקן מאז שנחקק.

החוק המקורי: 25 ביולי 2024 · רשומות (PDF)