מחייב שירותים דיגיטליים לאפשר למשתמש לקבוע מה יקרה לתוכן האישי שלו אחרי מותו — ומי, אם בכלל, יוכל לגשת אליו.
נכתב בעזרת AI מתוך מקורות רשמיים: נוסח החוק ברשומות (2024) · דברי ההסבר. נכון ל־28 בספט׳ 2026. אינו ייעוץ משפטי.
החוק קובע כי ספקי שירות תוכן דיגיטלי יקבעו ויפרסמו כללים בנוגע לאופן הטיפול והגישה לתוכן אישי של משתמש לאחר פטירתו. נקבע כי אותם כללים יפורסמו באופן נגיש וברור בשפה שבה ניתן השירות. במסגרת אותם כללים, על הספק לקבוע הוראות שיאפשרו למשתמש לבחור להעניק לאדם אחר גישה לתוכן האישי שלו או לחלק ממנו, או לא להעניק גישה לאדם אחר כלל. עם זאת, הספק רשאי לקבוע כי לחלק מהתוכן האמור לא תינתן גישה. בנוסף, נקבע כי בנוגע לתקשורת בין אישית, בין אדם לאדם, לא תחול על הספק החובה לקבוע הוראות כאמור. כמו כן, נקבע כי שר המשפטים יהיה מוסמך, באישור ועדת החוקה, להוסיף בתוספת שירותים שעליהם לא תחול החובה לקביעת הוראות. נקבע כי על הספק לעדכן את המשתמשים על הכללים שקבע ועל בחירת המשתמש מעת לעת, וכי הוראות אלו יחולו גם על ספק שירות תוכן דיגיטלי שאינו מישראל ככל שהוא מציע את שירותיו למשתמשים ישראלים ומכוון את שירותיו למשתמשים כאמור.
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.