חל היום חוק הרשות לחקירה בטיחותית בתעופה, התשפ"ד-2024

התקציר הרשמי של הכנסת

חוק הרשות לחקירה בטיחותית בתעופה, התשפ"ד–2024 (להלן – החוק) מקים רשות ממשלתית לחקירה בטיחותית בתעופה שמחליפה את משרד "החוקר הראשי" במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, ובכך מתאים את הדין הישראלי למחויבויותיה הבין-לאומיות של מדינת ישראל לנספח 13 ל"אמנת שיקגו" ולהסכם "השמיים הפתוחים". הרשות החדשה תוקם במסגרת משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, ותהיה אמונה על ביצוען של חקירות הנוגעות לאירועים בטיחותיים בתחום התעופה. יצוין כי מטרתה של חקירה בטיחותית בתעופה אינה למצוא או להצביע על אשמים, אלא לשפר את בטיחות התעופה, והכל בהתאם להוראות שנקבעו באמנות בין-לאומיות בעניין. פרק ז' לחוק הטיס, התשע"א–2011 (להלן – חוק הטיס), כנוסחו טרם התיקון, הסדיר את ביצוען של חקירות בטיחותיות בתחום התעופה ואת מעמדו של החוקר הראשי שהיה הממונה על ביצוע חקירות בטיחותיות בתעופה בישראל טרם התיקון. הוראות פרק ז' מבוססות על הוראות נספח 13 ל"אמנת שיקגו" – אמנת התעופה האזרחית הבין-לאומית מ-1944, שבה חברה מדינת ישראל. נספח 13 לאמנה קובע הסדרים לעניין החובה של כל מדינה החברה באמנה לבצע חקירות בטיחותיות של תאונות ותקריות חמורות של כלי טיס בתעופה האזרחית. בנוסף, ישראל חתמה על "הסכם השמיים הפתוחים" עם האיחוד האירופי, ובמסגרתו מחויבת ישראל לעמוד בסטנדרטים הקבועים בחקיקה האירופאית בעניין חקירה של תאונות ותקריות בתעופה האזרחית, המבוססים גם הם על הוראות נספח 13. אולם, בביקורת שערך ארגון התעופה האזרחית הבין-לאומי (ICAO) בשנת 2016, נמצא כי ההסדר הקיים בישראל לוקה בחסר ואינו עומד במלוא תנאי הנספח. בביקורת זו נמצא כי על ישראל להקים רשות עצמאית לחקירה בטיחותית בתעופה, ולא להסתפק בהסדרה הקיימת בחוק הטיס לעניין החוקר הראשי; וכן נמצא כי חלק מההסדרים שאותם מחויבת ישראל ליישם בהתאם לנספח 13 לוקים בחסר או כלל אינם קיימים. כחלק מיישום מסקנות הביקורת, הוקמה מכוח החוק רשות עצמאית לחקירה בטיחותית בתעופה. נקבע כי הרשות החדשה תהיה אמונה על ביצוען של חקירות הנוגעות לאירועים בטיחותיים בתחום התעופה – תאונות טיס, תקריות שכמעט והביאו לתאונות טיס, ותקריות שהיה בהן כדי להשפיע על בטיחות הפעלתו של כלי טיס. תפקידי הרשות עוגנו בחוק, ונקבע שתפקידיה הם, בין השאר, ביצוע חקירות בטיחותיות; איסוף, תיעוד וניתוח כל מידע הקשור לאירוע בטיחותי; קביעת הסיבות והגורמים לאירוע בטיחותי; עריכה, הגשה ופרסום של דוחות חקירה בטיחותית; שמירה על חיסיון וסודיות של חומרי חקירה בטיחותית; עריכה ופרסום של מחקרים בתחום וכן ייעוץ לשר התחבורה והבטיחות בדרכים בכל עניין הנוגע לתחום חקירת אירועים בטיחותיים. עוד נקבעו בחוק הוראות רבות ומשמעותיות שנועדו להבטיח את מעמדה העצמאי של הרשות החדשה בכלל, ואת עצמאותו של מנהל הרשות בפרט, וכך לשפר את התאמת הדין הישראלי להוראות אמנת שיקגו והסכם "השמיים הפתוחים". בין השאר נקבע כי מנהל הרשות ימונה בידי שר התחבורה והבטיחות בדרכים באישור הממשלה, ותקופת כהונתו נקבעה בחוק. עוד נקבע כי ימונה ממלא מקום למנהל הרשות, וזאת בדומה לקבוע בחוק הטיס כנוסחו טרם התיקון לגבי ממלא מקום החוקר הראשי. כמו כן, נקבע כי תקציב הרשות ייקבע בתחום פעולה נפרד במסגרת סעיף תקציב משרד התחבורה והבטיחות בדרכים בחוק התקציב השנתי, וכי לשם ביצוע תפקידיה, הרשות תחזיק ותפעיל את כלל הציוד והאמצעים הנדרשים לביצוע חקירות בטיחותיות במקרה הצורך. כחלק מהתאמת החקיקה הישראלית להוראות אמנת שיקגו והסכם השמיים הפתוחים, הוסדר הליך החקירה הבטיחותית בתחום התעופה, ובכלל זה החובה למנות חוקר שיהיה ממונה על ביצוע החקירה של אירוע בטיחותי נתון ("חוקר ממונה"), גיבושן ופרסומן של הצהרות ביניים לעניין החקירה, וגיבושו ופרסומו של הדוח הסופי. עוד כולל החוק הוראות הנוגעות להמלצות בטיחות שמטרתן למנוע אירועים בטיחותיים עתידיים, אותן רשאי מנהל הרשות לתת, והוראות הנוגעות למעקב אחר יישומן. בשל טבעו של תחום התעופה האזרחית, פעמים רבות תאונות ותקריות טיס מערבות יותר ממדינה אחת. כך למשל, במקרים רבים המדינה שבה התרחשה התאונה, מדינת מושבו של יצרן כלי הטיס, ומדינת מושבו של מפעיל כלי הטיס, שונות זו מזו, אך כולן באות בגדר "מדינה מעורבת" לעניין חקירת האירוע הבטיחותי. לפיכך, החוק מכיל גם הוראות שמטרתן להסדיר את הממשק של הרשות עם מדינות ורשויות אחרות המעורבות בתאונה, כולל הודעות שיש לשלוח להן ומצבים שבהם ניתן לשתף נציגים של רשות מקבילה במדינה אחרת, בחקירת אירוע בטיחותי שנערכת בישראל. בין התיקונים נקבעו גם הוראות הנוגעות למחויבותה של ישראל לפתוח בחקירת אירוע בטיחותי חמור שאירע בשטח של מדינה שאינה חברה באמנה, וכן הוראות הנוגעות למסירת הודעות ומידע למדינות החברות באמנת שיקגו ולגורמים אחרים, כגון