קובע כללים נפרדים לבוררות בסכסוכים מסחריים בין־לאומיים שמתנהלת בישראל, לפי חוק המודל של ועדת האו״ם למשפט מסחרי בין־לאומי.
על מי זה חלעל עסקים שמיישבים בבוררות בישראל סכסוך מסחרי בין־לאומי.
מה זה אומר בפועל
בוררות נחשבת בין־לאומית למשל כשלצדדים יש מקומות עסקים במדינות שונות, או כשהעסקה נועדה להתבצע במדינה אחרת. על בוררות כזו לא חל חוק הבוררות הרגיל מ־1968.
הצדדים קובעים את רוב הכללים: כמה בוררים, איך ממנים אותם, השפה והדין שיחול. אם לא הסכימו — יהיו שלושה בוררים, וכל צד ממנה אחד.
בית המשפט מתערב רק במה שהחוק מתיר. מי שנתבע בבית משפט בעניין שהוסכם להעביר לבוררות יכול לבקש לעכב את התביעה ולשלוח אותה לבוררות.
הדרך היחידה להתנגד לפסק הבוררות היא בקשה לבית המשפט לבטל אותו, תוך 90 יום, ורק מסיבות מוגדרות — למשל צד שלא קיבל הזדמנות לטעון, בוררים שחרגו ממה שנמסר להם, או פסק שנוגד את תקנת הציבור.
פסק בוררות כזה מוכר ונאכף בישראל בלי קשר למדינה שבה ניתן, ובית המשפט רשאי לסרב רק מסיבות מוגדרות דומות.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: השימוש בבוררות לסכסוכים מסחריים בין־לאומיים גדל, וחוק הבוררות הישראלי לא הותאם להם — למשל, צדדים כאלה מעדיפים לתת לבוררים סמכויות רחבות וגמישות בניהול ההליך. חוק המודל של האו״ם הוא סטנדרט בין־לאומי מקובל בתחום.
אומץ בשינויים מסויימים חוק המודל בעניין בוררות מסחרית בין-לאומית המסדיר את השלבים השונים של הליך בוררות מסחרית בין-לאומית, החל בשלב ההסכמה לבוררות ועד לשלב אכיפת פסק הבוררות. החוק יחליף את ההסדרים הנוגעים לבוררות מסחרת בין-לאומית שנידונים היום בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח–1968.