בקצרה
חוק יסוד שקובע שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ומעגן את סמלי המדינה, בירתה, שפתה, הלוח הרשמי וימי המנוחה.
על מי זה חלעל המדינה ומוסדותיה.
מה זה אומר בפועל- ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, ומדינת ישראל היא מדינת הלאום שלו, שבה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית. לפי החוק, מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינה ייחודי לעם היהודי.
- מעגן את שם המדינה, הדגל, הסמל וההמנון "התקווה", וקובע ש"ירושלים השלמה והמאוחדת" היא בירת ישראל.
- עברית היא שפת המדינה. לערבית "מעמד מיוחד", והשימוש בה במוסדות המדינה ייקבע בחוק; המעמד שהיה לערבית בפועל לפני החוק לא נפגע.
- המדינה פתוחה לעלייה יהודית, פועלת לקשר עם יהודי התפוצות ולשלומם, ורואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי שהיא פועלת לעודד.
- הלוח העברי הוא לוח רשמי ולצדו הלוח הלועזי; יום העצמאות הוא החג הלאומי; שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים, ולמי שאינם יהודים זכות לשבות בשבתם ובחגיהם. אפשר לשנות את החוק רק בחוק יסוד שהתקבל ברוב חברי הכנסת (61).
למה נחקקלפי דברי ההסבר של הצעת החוק: לעגן בחוק יסוד את זהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לצד חוקי היסוד הקיימים שמעגנים את אופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
תיקונים היסטוריים
החוק לא תוקן מאז שנחקק.
החוק המקורי: 26 ביולי 2018 · רשומות (PDF)