בקצרה
קובע איך אדם שעבר מעדה דתית אחת לאחרת רושם את ההמרה אצל המדינה, כדי שתהיה לה משמעות משפטית.
על מי זה חלעל מי שהמיר את דתו ורוצה שההמרה תוכר בחוק.
מה זה אומר בפועל- מי שהמיר את דתו ורוצה שההמרה תוכר מקבל אישור מראש העדה הדתית שהצטרף אליה, או מנציגה המקומי, ומודיע על כך לרשות.
- הרושם מטעם המדינה — במקור מושל המחוז, ומ־1964 עובד שממנה השר האחראי על הפקודה — בודק את זהות המבקש, רושם את ההמרה, נותן לו אישור ושולח העתק לראשי שתי העדות: זו שעזב וזו שהצטרף אליה.
- המרה של מי שעוד לא מלאו לו 18 תקפה רק בהסכמת אחד ההורים או האפוטרופוס. כשיש ספק לגבי הגיל מחליט הרושם, אחרי התייעצות עם הרשות הדתית של העדה שהמבקש עוזב.
- ההמרה לא מבטלת התחייבויות שהיו למומר לפני שנרשמה.
- בענייני נישואין, גירושין ומזונות נשאר מוסמך אותו בית משפט ששפט בהם לפני ההמרה — אלא אם גם הבעל וגם האישה עברו לעדה אחרת.
למה נחקקלפי מבוא הפקודה: כדי ליישב שאלות של סמכות שיפוט בענייני המעמד האישי של מי שממיר את עדתו הדתית.
תיקונים היסטוריים
חוק העברת סמכויות (ממונים על מחוזות וקציני מחוז), התשכ"ד-1964
פקודת העדה הדתית (המרה) (תיקון), 1947
החוק המקורי: 31 בדצמ׳ 1933 · רשומות (PDF)