מקים בחוק נציבות שמבררת תלונות של הציבור על פרקליטים, תובעים ושאר מי שמייצגים את המדינה בבתי המשפט.
על מי זה חלעל מייצגי המדינה בבתי המשפט, ועל מי שנפגע מהם.
מה זה אומר בפועל
כל מי שנפגע ישירות ממעשה של מייצג המדינה בתיק — שהיה בניגוד לחוק, בלי סמכות, בניגוד למינהל תקין או התנהגות לא ראויה — יכול להגיש תלונה בכתב. אסירים ועצורים מגישים אותה במעטפה סגורה.
בראש הנציבות עומד נציב שכשיר להיות שופט בית המשפט העליון, ממונה בידי שר המשפטים בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה והשר לביטחון הפנים, לקדנציה אחת של חמש שנים. אין עליו מרות מלבד החוק.
הנציב לא בודק את שיקול הדעת המשפטי של הפרקליטים, ובדרך כלל גם לא תלונה על תיק שעדיין מתנהל בבית המשפט או תלונה שהוגשה אחרי יותר משנה.
אם התלונה מוצדקת, הנציב יכול להמליץ לתקן את הליקוי, ומעביר חשד לעבירה פלילית או משמעתית ליועץ המשפטי לממשלה. כל שנה הוא מגיש דין וחשבון לשר המשפטים וליועץ.
ביקורת כוללת על כל מערך ייצוג המדינה עוברת לצוות מיוחד במשרד מבקר המדינה.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: הביקורת שהייתה על מייצגי המדינה לא הייתה שלמה, ונדרש גוף ייעודי, מקצועי ועצמאי לבירור תלונות — כדי להגביר את אמון הציבור במייצגי המדינה. עד החוק פעלה נציבות כזו רק מכוח מסמך עקרונות מ־2013.
עד חקיקת החוק, נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות במשרד המשפטים, פעלה מכוח מסמך עקרונות עליו חתמו שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה בספטמבר 2013.
חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו-2016 עיגן בחוק את מינוי נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות ואת דרכי פעילותו. בנוסף, נקבע בחוק כי הנציבות לא תעסוק בביצוע ביקורת מערכתית אלא צוות במשרד מבקר המדינה. החוק מכיל הסדר מקיף המתייחס למכלול ההיבטים של עבודת הנציבות: דרך מינויו והעברתו מהתפקיד של הנציב, עצמאותו של הנציב ועובדיו, אופן הגשת התלונה, דרך בירור התלונה, תוצאות הבירור, חובות סודיות ועוד.