בקצרה
מאפשר לבית המשפט להצהיר שאדם שנעלם מת, גם בלי גופה, ולקבוע את יום מותו.
על מי זה חלעל משפחות וקרובים של אנשים שנעלמו, ועל בתי המשפט.
מה זה אומר בפועל- אפשר לבקש הצהרה על מי שנעלם לפני שנתיים ויש יסוד להניח שמת במלחמה, באסון טבע או בתאונה; על מי שנעלם בשנות השואה (1939–1945); ועל מי שנעלם לפני שבע שנים וכל המאמצים למצוא אותו נכשלו.
- את הבקשה מגיש מי שיש לו עניין, או היועץ המשפטי לממשלה, כשיש לנעלם קשר לישראל — למשל גר בה, רכושו בה או שנעלם בה, או שהמבקש גר בה.
- בית המשפט קובע את יום המוות לפי הראיות. בלי ראיות: שנתיים או שבע שנים אחרי שנעלם, ובנספה בשואה — ביום שנעלם.
- אם מתברר שהאדם חי, או שפרטי ההצהרה שגויים, ההצהרה מתבטלת או מתוקנת — אבל מי שרכש זכויות בתום לב בעקבותיה לא נפגע.
- ההצהרה לא פוגעת בדיני התרת הנישואין: העתק שלה נשלח לבית הדין הדתי, כחומר לדיון כשמבקשים היתר נישואין.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: החוק הקודם אפשר להצהיר על מוות רק אם אדם נעלם בנסיבות מיוחדות כמו מלחמה, והחוק בא לאפשר הצהרה גם על מי שנעלם בנסיבות לא ידועות, ולהסדיר מחדש את ההצהרות על נספי השואה.
תיקונים היסטוריים
חוק הירושה (תיקון מס' 7), התשנ"ח-1998
30 ביוני 1998 · תיקון עקיף (בתוך חוק אחר)
חוק הצהרות מוות (תיקון), התשנ"א-1991
החוק המקורי: 12 בינו׳ 1978 · רשומות (PDF)
תקנות מכוח החוק
2 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
תקנות הצהרות מוות (סדרי הדין) (תיקון), התשס"ז-2007
2 בינו׳ 2007
תקנות הצהרות מוות (סדרי הדין) (תיקון), התשנ"ט-1998
19 בנוב׳ 1998