קובע שנישואין וגירושין של יהודים בישראל נעשים לפי דין תורה, ורק בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון בהם.
נכתב בעזרת AI מתוך מקורות רשמיים: נוסח החוק ברשומות (1953) · דברי ההסבר · הסמכות הבין־לאומית (2005) · תיקון מס' 5 (2021) · תיקון מס' 6 — הוראת שעה (2025). נכון ל־29 בספט׳ 2026. אינו ייעוץ משפטי.
תיקון מס' 4 (להלן – התיקון) לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (להלן – החוק) אשר נחקק כהוראת שעה בשנת 2018 לשלוש שנים, הסמיך את בתי הדין הרבניים בישראל לדון בתביעת הגירושין של מי שאינם אזרחי המדינה ותושביה ואף אינם עונים לתנאי הזיקה הקבועים בסעיף 4א לחוק, במקרים שבהם הנישואין נערכו לפי דין תורה והאישה לא קיבלה גט מנישואין אלה בבית דין מחוץ לישראל . הוחלט להפוך את התיקון מהוראת שעה להוראת קבע תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות לכך בחוק.
התיקון התקבל בי"ב בתמוז התשע"ח (25 ליוני 2018) וקבע כי יש להסמיך את בית הדין הרבני, בהוראת שעה לשלוש שנים שבצדה חובת דיווח לכנסת, לדון בתביעה של אשה יהודיה המבקשת לקבל גט מאישה היהודי, אף אם אין להם זיקה לישראל, ובלבד שהם התחתנו על פי דין תורה ומתקיים אחד מאלה: (1) אין בית דין שיכול לדון בגט במקום מושבם; (2) בן הזוג לא התייצב לדיון בבית הדין מחוץ לישראל במשך ארבעה חודשים; (3) בית דין מחוץ לישראל קבע שעל האיש לתת גט לאשתו אך למרות מאמץ סביר לא ניתן לאכוף את הגט. כמו כן, התיקון משנה גם את חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995, המכונה "חוק הסנקציות", וקובע כי כאשר הנתבע הוא תושב חוץ יקבעו מועדים מקוצרים בכל הנוגע למתן גט ולהטלת סנקציות לשם אכיפת גט.
החוק המקורי: 4 בספט׳ 1953 · רשומות (PDF)
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.