בקצרה
העביר לבעלות המדינה (רשות הפיתוח) קרקעות שנלקחו מבעליהן בשנים הראשונות של המדינה לצורכי ביטחון, התיישבות ופיתוח, וקבע פיצויים לבעלים.
על מי זה חלעל בעלי קרקעות שנלקחו בשנים 1948–1952, ועל רשות הפיתוח.
מה זה אומר בפועל- קרקע עברה לבעלות רשות הפיתוח אם השר הממונה אישר בתעודה שלושה תנאים: שב־1 באפריל 1952 היא לא הייתה בחזקת בעליה, שבין מאי 1948 לאפריל 1952 היא שימשה או הוקצתה לפיתוח חיוני, להתיישבות או לביטחון, ושהיא עדיין נחוצה לכך.
- את התעודות היה אפשר לתת רק בשנה הראשונה אחרי שהחוק נכנס לתוקף.
- הבעלים זכאים לפיצוי, בדרך כלל בכסף, לפי הסכם עם רשות הפיתוח. בלי הסכם — בית המשפט המחוזי קובע את הסכום, כשהמועד הקובע לחישוב הוא 1 בינואר 1950, ובתוספת 3% לשנה מאותו יום.
- מי שהקרקע הייתה מקור פרנסתו העיקרי מחקלאות ואין לו קרקע אחרת למחייתו, יכול לדרוש שיציעו לו קרקע אחרת, בבעלות או בחכירה של 49 שנה לפחות, כפיצוי מלא או חלקי.
- פעולות שעשו המדינה או רשות הפיתוח בקרקע לפני שעברה לבעלותה, ושהשר אישר בתעודה, לא יכולות לשמש עילה לתביעה או לאישום.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: קרקעות נתפסו לצורכי ביטחון ופיתוח, בעיקר באזורים חקלאיים שבעלותם לא הייתה ברורה די הצורך, ושיקולי ביטחון ותוכניות פיתוח מנעו את החזרתן. מטרת החוק כפולה: לתת בסיס חוקי לרכישה, ולתת לבעלים זכות לפיצוי.
תיקונים היסטוריים
החוק לא תוקן מאז שנחקק.
החוק המקורי: 20 במרץ 1953 · רשומות (PDF)
תקנות מכוח החוק
1 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות: