בקצרה
מי שקיבל כסף, נכס או שירות ממישהו אחר בלי שהייתה לו זכות לכך — חייב להחזיר אותו.
על מי זה חלעל כל אדם, וגם על המדינה.
מה זה אומר בפועל- מי שקיבל משהו שלא מגיע לו חייב להחזיר אותו, ואם אי אפשר להחזיר — לשלם את שוויו. לא משנה איך זה הגיע אליו: במעשה שלו, של האחר או בדרך אחרת.
- בית המשפט יכול לפטור מההחזרה, כולה או חלקה, אם מי שנתן לא הפסיד מזה או אם ההחזרה לא צודקת בנסיבות. ממה שמחזירים אפשר לנכות הוצאות סבירות שהיו כדי לקבל את הדבר.
- מי שפרע חוב של מישהו אחר בלי שהיה חייב — מקבל את הכסף בחזרה רק אם לבעל החוב לא הייתה סיבה סבירה להתנגד, ורק עד הסכום ששילם.
- מי שפעל בתום לב כדי להציל חיים, בריאות או רכוש של אדם אחר זכאי שיחזירו לו את הוצאותיו הסבירות — אלא אם האדם התנגד, וזה לא חל כשמדובר בהצלת חיים או בריאות.
- החוק חל רק כשאין חוק אחר או הסכם בין הצדדים שמסדירים את העניין.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: החוק נועד להשלים את חקיקת המשפט האזרחי בתחום שדיני החוזים, הקניין והנזיקין לא מכסים, ובכמה נקודות אימץ את גישת המשפט העברי — למשל כדי לעודד פעולות הצלה.
תיקונים היסטוריים
החוק לא תוקן מאז שנחקק.
החוק המקורי: 1 בפבר׳ 1979 · רשומות (PDF)