חל היום
החל מ־29 ביולי 1999 · תוקן 9 פעמים · משרד אחראי: ביטחון לאומי | התחבורה והבטיחות בדרכים · ועדה בכנסת: כלכלה
שמות קודמים: חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה), התשנ"ח-1998
ברשומות הכנסת: תקף
חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016 (להלן – החוק), התקבל בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום כ"ב בסיוון התשע"ו (28 ביוני 2016). החוק מסדיר רישוי של 7 שירותי רכב ו-3 מקצועות בענף הרכב, שרובם מוסדרים היום בצווי פיקוח לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח–1957, וקובע הוראות חדשות שיקדמו את התחרות בענף ואת זכויות הצרכנים. הרישיונות לפי החוק יינתנו על ידי המנהל לעניין זה במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים. שירותי הרכב שמוסדרים במסגרת החוק הם: 1. ייצור רכב ושיווקו – הסדרת הרישוי של יצרני רכב בישראל שיהיו רשאים גם לשווק את כלי הרכב שייצרו, וחובות שיחולו על אותם יצרנים. 2. ייבוא רכב ושיווקו – הסדרת הרישוי של היבואנים המסחריים, כלומר הסדרת העוסקים ביבוא מסחרי של רכב. 3. סחר ברכב שנרכש מיבואן – רישוי סוחרים ברכב, המשווקים כלי רכב שרכשו ישירות מיבואנים מסחריים. 4. ייצור מוצרי תעבורה – רישוי יצרני מוצרי תעבורה ("חלפים לרכב"). 5. סחר במוצרי תעבורה – רישוי סוחרים במוצרי תעבורה. 6. הפעלת מוסך והפעלת מוסך נייד (רכב הנותן שירותי חירום ותחזוקה לרכב) – הוראות לעניין רישוי וחובות שיחולו על בעלי הרישיונות, בין היתר כלפי הלקוח. החוק קובע, בין היתר, סוג רישיון חדש, רישיון להפעלת "מוסך מומחה", קרי מוסך שיתמחה בטיפול בתוצר מסוים של רכב. 7. סחר ברכב שאינו רכב שנרכש מיבואן – כולל רישוי הסוחרים ברכב משומש. המקצועות בענף הרכב שמוסדרים במסגרת החוק הם: 1. ניהול מקצועי של מוסך – קביעת דרישות הכשרה והוראות שיחולו על מנהל מקצועי של מוסך. 2. שמאות רכב – הסדרת פעילותם של שמאי רכב, ובכלל זה הוראות לעניין שמירה על שיקול דעת עצמאי של שמאי רכב בעת עריכת שומת רכב, והסדרת הדין המשמעתי ששמאי רכב יהיו כפופים לו. 3. תיווך בייבוא אישי של רכב – הסדרת פעילותם של מתווכים בייבוא אישי של רכב (מקצוע זה לא היה מוסדר עד כה בחקיקה). פרק ב' לחוק קובע הוראות כלליות שרלוונטיות לכל הרישיונות שיינתנו לפי החוק. פרקים ג' עד ט' לחוק קובעים הוראות ספציפיות לגבי כל סוג רישיון, שעיקרן תנאים למתן הרישיון וחובות בעל הרישיון, דהיינו הוראות שיחולו במהלך תקופת הרישיון. פרק ד' לחוק, שעניינו ייבוא רכב, קובע הוראות לגבי רישיון ייבוא רכב שניתן לפי פקודת הייבוא והייצוא [נוסח חדש], התשל"ט–1979, כולל רישיון לייבוא אישי של רכב המיובא לשימוש אישי-משפחתי או לצורך עסקי-עצמי. בנוסף, הפרק מסדיר את רישוי היבואנים המסחריים (שיקבלו רישיון מאת המנהל). החוק מסדיר 3 סוגי יבואנים מסחריים: יבואן ישיר – יבואן הקשור בהסכם עם יצרן רכב מחו"ל לשם ייבוא רכב מתוצרתו, יבואן עקיף – יבואן הקשור בהסכמים עם סוכנים מורשים של יצרני רכב בחו"ל לשם רכישת כלי רכב וייבואם לישראל. ויבואן זעיר – יבואן שיכול להתקשר עם כל גורם בחו"ל כדי לרכוש ממנו רכב ולייבאו לישראל, ואשר מוגבל לייבוא של עד 20 כלי רכב בשנה. לשם קידום התחרות בתחום ייבוא רכב, החוק קובע כי יבואנים ישירים יחויבו לטפל בכלי רכב מאותו תוצר שהם מייבאים, המיובאים על ידי יבואנים עקיפים ויבואנים זעירים, לעניין שירותי תחזוקה, אספקת מוצרי תעבורה, טיפול בתקלות בטיחות סדרתיות (recall) ומימוש האחריות שנתן היצרן, אם ניתנה אחריות כאמור. החוק יפורסם ברשומות עד יום כ"א בתמוז התשע"ו (27 ביולי 2016) וייכנס לתוקף בתום שלושה חודשים מיום פרסומו, בכפוף להוראות מיוחדות לגבי סוגי רשיונות כמפורט בחוק.
החוק המקורי: 29 ביולי 1998 · רשומות (PDF)
3 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.