חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982

החוק עוסק בתוספות פיגור בגין איחור בתשלום קנסות פליליים, בין שהוטלו על ידי בית המשפט בסוף הליך פלילי לפי חוק העונשין, ובין שהוטלו בקנס שניתן בברירת משפט על ידי פקח או שוטר, מכוח חוק סדר הדין הפלילי או חוק העבירות המינהליות. מטרתו של התיקון לייצר תמריץ לתשלום קנסות במועד, בלי להכביד בצורה מופרזת על החייב. החוק קובע כי תוספת הפיגור על קנס שלא שולם במועד תעמוד על 30% מקרן הקנס או מחלקה שטרם שולם, זאת במקום 50% שהיו קבועים בחוק טרם התיקון. עוד נקבע שמהמועד האמור ועד לתשלום בפועל, יתווספו לקרן הקנס ריבית שקלית ודמי פיגורים, כך שבמקום תוספת פיגור של 5% נוספים בכל חצי שנה בתקופת האיחור בתשלום, יחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961 ודמי הפיגורים יצטרפו לחוב אחת לשלושה חודשים, ללא מנגנון של "ריבית דריבית". בכך, החוק משלים את הרפורמה שנעשתה בתחום תוספות הפיגור בחוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ד–2023, ומוביל לכך שדמי פיגורים וריבית שקלית כהגדרתם בתיקון 9 יתווספו למרבית החובות שלא שולמו במועד, עד התשלום בפועל – חובות אזרחיים, מנהליים ופליליים. החוק יכנס לתוקף ב-1 לינואר 2025.

נקבע כי שר המשפטים רשאי, לאחר התייעצות עם השר לביטחון לאומי, להכריז כי יהיה ניתן לקיים דיונים בבתי המשפט ובבתי הדין, במדינה כולה או בחלק ממנה, שלא בנוכחות עצורים ואסירים אלא בהשתתפותם בהיוועדות חזותית, זאת לאחר ששוכנע כי קיים סיכון ממשי בהבאתם לדיונים בשל מצב החירום המיוחד. בנוסף נקבע כי שר המשפטים והשר לביטחון לאומי רשאים להכריז יחד כי ניתן לקיים דיונים בבתי המשפט שלא בנוכחות עצורים ואסירים בעבירות ביטחוניות, זאת לאחר ששוכנעו כי קיימת סכנת חיים או סיכון ביטחוני מוגבר בהבאתם לדיונים בשל מצב מלחמה השורר במדינה. במטרה למזער ככל האפשר את הפגיעה בעצור או באסיר, נקבעו הוראות מפורטות בדבר אופן קיום הדיון בהיוועדות חזותית, כך שניתן יהיה להבטיח את השתתפותו הרציפה בדיון. כמו כן, נקבעה אפשרות לחרוג מההסדרים הכלליים במקרים מיוחדים.

חוק סדר הדין הפלילי תוקן כך שניתן יהיה לקיים בהיוועדות חזותית גם דיוני הקראה של פתיחת המשפט הפלילי, המתקיימים בעניינים של נאשמים עצורים או אסירים, זאת בשל מצב החירום. במקרים שבהם אין דרך לקיים דיון אפילו בהיוועדות חזותית, ניתן יהיה לקיים את ההקראה במכשיר טכנולוגי המאפשר שמיעה בלבד, אם ניתנה לכך הסכמת הנאשם וסניגורו או שבית המשפט הוראה כאמור לאחר ששוכנע כי יש דחיפות לקיים את הדיון באותה עת. בנוסף, התווספה אפשרות לקיים דיונים בהיוועדות חזותית אם יש בהם כדי לסיים את ההליך בעניינו של הנאשם והוא ביקש זאת באמצעות סניגורו. הדיונים יתקיימו בנוכחות סנגורו של הנאשם, ואם אינו מיוצג אז ימונה לו סנגור ובדרך שתבטיח כי הסנגור, הנאשם והשופט ישמעו זה את זה ויראו זה את זה. הסדר זה נקבע כהוראת שעה לתקופת זמן של חודשיים וחצי, ובנוסף - ההוראות יחולו רק בתקופת תוקפן של ההודעה על הגבלת הדיונים בבתי המשפט והכרזה על קיומים של דיוני מעצר בהיוועדות חזותית מתוקף התקש"ח האמור.

הוחלט לעגן בחוק בהוראת שעה את סמכותם של בתי המשפט הקהילתיים בישראל ולקבוע בין היתר הוראות להעברת עניינו של נאשם לדיון בבית משפט קהילתי, הוראות לעניין אופן ניהול ההליך בבית המשפט הקהילתי והוראות לעניין העברת עניינו של נאשם מבית המשפט הקהילתי לדיון בבית משפט שלום.

במסגרת התיקון, נקבע כי במקום מצב חירום אחד שהוא תנאי להפעלת סמכויות מכוח החוק, יוגדרו שני "מצבי חירום": מצב בריאותי מיוחד ומצב חירום. בכלל זה, נמנו תנאים שדרושים על מנת שיהיה ניתן להכריז על כל אחד מהמצבים האמורים. כמו כן, נקבע אילו סמכויות הממשלה יכולה להפעיל בכל אחד מהמצבים. כמו כן, נעשו בחוק מספר תיקונים מרכזיים נוספים והם: סעיף המסמיך את הממשלה להגביל כניסה למקום אלא בהצגת בדיקת קורונה שלילית או "תו ירוק"; הסמכת ראש שירותי בריאות הציבור להורות על סגירת מוסד חינוך במידה ושהה בו אדם הנושא את נגיף הקורונה. כמו כן, במסגרת התיקון הוארך תוקף החוק עד סוף שנת 2022.

הוחלט להאריך את תוקפם של חוק הסמכויות וכן חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020, עד ל-31 בינואר 2022.

החוק מחליף את חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981 ומסדיר את שמירת המידע הפלילי, דרכי העברתו, הגופים הזכאים לקבלו והיקף העברת המידע. בחוק קוצרו תקופות ההתיישנות והמחיקה של הרישום הפלילי של מי שמעד באופן חד פעמי, ואולם נקבעו בו תקופות ארוכות לעניין מי שחזר וביצע עבירות וכן לעניין מי שביצע עבירות חמורות. בחוק הוסדר המרשם הפלילי והמרשם המשטרתי, הגופים הזכאים לקבל מידע מהמרשם, היקף העברת המידע מתוכם והסדרת שמירת המידע. כמו כן, נקבעו הסדרים שלא יאפשרו עקיפה של האיסור הקיים בחוק להשגת מידע על ידי גופים ומעסיקים שאינם זכאים לקבלו וימנעו את זליגת המידע. עוד נקבעו בחוק אמות המידה לפיהן יישקל המידע הפלילי על ידי גופים זכאים, וזאת ביתר שאת במקרים של תיקים תלויים ועומדים שטרם הוגש בהם כתב אישום. בנוסף, נקבעה החובה להסמכת אחראים מטעם הגופים המנויים בחוק שיהיו ממונים על המידע הפלילי, ובתוך כך יהיו אחראים לקביעת נהלים לעניין השקילה והשימוש במידע הפלילי. כמו כן, נוסף מנגנון ביקורת במשרד המשפטים אשר תפקידו הוא לבקר את השימוש במידע הפלילי על ידי גופים נותני זכות שרשאים לקבל מידע מהמרשם.

התיקון לחוק יוצר מדרג חדש של עבירות ההמתה בחוק העונשין. התיקון קובע שתי דרגות של עבירת הרצח: עבירת רצח בסיסית שיכול שתעשה תוך כוונה או באדישות, ועבירת רצח בנסיבות מחמירות, שבה מלבד ביצועה בכוונה או באדישות, נדרשת הוכחת אחת מהנסיבות המפורטות בסעיף 301א(א) לחוק. לצד עבירת הרצח הבסיסית נקבע עונש של מאסר עולם כעונש מרבי, ולצד עבירת הרצח בנסיבות מחמירות נקבע עונש של מאסר עולם חובה (למעט במקרים חריגים ביותר בהם בית המשפט סבור שהאשמה העולה מהמעשה אינה בדרגה של רצח בנסיבות מחמירות). כמו כן, בוטלה עבירת ההריגה, כך שחלק מהמקרים אשר נפלו עד היום בגדרה יכללו בעבירת הרצח (באם הוכחה כוונה או אדישות), וחלק מהמקרים יכללו בעבירה של המתה בקלות דעות (כאשר הנאשם קיווה שהתוצאה לא תתרחש). עוד נקבעה עבירת המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, לפיה גם אם גובשו יסודות עבירת הרצח או הרצח בנסיבות מחמירות אך התקיימה אחת הנסיבות המקלות המפורטות בעבירה, האחריות והעונש יכולים להיות קלים יותר. כך למשל אם הרצח בוצע בעקבות התעללות מתמשכת, אם הרצח בוצע לאחר התגרות ובתגובה לאותה התגרות ובית המשפט היה סבור שבנסיבות העניין יש בכך כדי להפחית מהאשמה, ואם הנאשם לוקה בהפרעה נפשית.

התיקון לחוק שינה את הסדר ההתיישנות הקבוע בהליכים פליליים, וכן קבע הוראות לעניין תקופות החקירה וההעמדה לדין בהליכים פליליים, ובתוך כך; קביעת תקופה מרבית להארכת תקופת ההתיישנות כתוצאה מביצוע פעולות חקירה, ביטול ההתיישנות בעבירת הרצח, הארכת תקופת ההתיישנות בפשעים חמורים, קביעת תקופות שלא יובאו בחשבון בחישוב תקופת ההתיישנות (כגון היעלמות החשוד וחסינות שמגנה על החשוד), והגבלת משך הליכי חקירה והעמדה לדין.

חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 21), התשע"ט–2019 (להלן – התיקון) התקבל בקריאה שנייה ושלישית ביום כ"ד בטבת התשע"ט (1 בינואר 2019), והוא מתקן את חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח–1988 (להלן – החוק). התיקון לחוק משנה את שמו של החוק ל"חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח–1988", ובהתאם הממונה על ההגבלים העסקיים ייקרא הממונה על התחרות (להלן – הממונה); רשות ההגבלים העסקיים תיקרא רשות התחרות ובית הדין להגבלים עסקיים ייקרא בית הדין לתחרות (להלן – בית הדין). כל התיקונים האמורים מבטאים את תכליתו של החוק – קידום התחרות הכלכלית במשק. התיקון לחוק מחמיר את האיסורים ביחס לפעולות עסקיות שמקימות חשש לפגיעה משמעותית בתחרות וכן מחמיר את הענישה על פעולות כאמור, ולצד זאת מקל ביחס לפעילות עסקית שאינה מעוררת חשש לפגיעה משמעותית בתחרות: בין ההוראות המחמירות, ניתן למנות החמרות שונות בענישה, הן בענישה הפלילית – העלאת העונש על ביצוע עבירת הסדר כובל משלוש שנים לחמש שנים, ללא תלות בהתקיימותן של נסיבות מחמירות, והן באכיפה המינהלית – העלאת התקרה הנומינלית של סכום העיצום הכספי שניתן להטיל על חברה שמחזור המכירות שלה גבוה מ-300 מיליון ₪, מ-24 מיליון ₪ ל-100 מיליון ₪. בין ההוראות המקלות ניתן למנות את העלאת רף המחזור המשותף של צדדים למיזוג שממנו קיימת חובת פנייה לממונה לצורך אישור המיזוג, כך שחובה כאמור תתקיים רק כאשר המחזור המשותף של החברות המבקשות להתמזג עולה על 360 מיליון ₪, לעומת רף נמוך משמעותית של 150 מיליון ₪ שהיה קבוע בחוק קודם לכן. כמו כן, הקלה נוספת שנקבעה בתיקון נוגעת לקיצור התקופה שבה על הממונה לתת את תשובתו לבקשה של צדדים להסדר כובל לפטור אותם מהחובה לקבל את אישור בית הדין להסדר. בתיקון נקבע כי הממונה ייתן את תשובתו לבקשה כאמור בתוך 30 ימים, במקום 90 ימים, אך לצד זאת נקבע כי הוא יוכל להאריך את המועד לתשובה בעוד 120 ימים נוספים, במידת הצורך, ובלבד שימסור לצדדים החלטה מנומקת ובכתב להארכה. הקלה נוספת נוגעת לנושא משרה בתאגיד, שמעתה העונש המקסימלי שיכול להיות מושת עליו בגין אי עמידה בחובת הפיקוח, להבדיל מביצוע העבירה עצמה, יעמוד על שנה, במקום חמש שנים. מעבר לכך, נקבע בתיקון כי הסמכות לעניין מתן ארכה לקבלת החלטת הממונה לגבי מיזוג, מעבר ל-30 ימים הקבועים בחוק, שהייתה מסורה לאב בית הדין או להסכמת הצדדים, תעבור באופן חלקי לממונה, כך שאם מצא הממונה כי בדיקת הודעת מיזוג מצדיקה הארכה מעבר ל-30 ימים, רשאי הוא להאריכה בשתי תקופות נוספות של 30 ימים כל אחת, ולאחר מכן אף להאריך את התקופה בשישים ימים נוספים, וזאת לאחר התייעצות עם הוועדה לפטורים ולמיזוגים. יש לציין כי על הארכות כאמור ימסור הממונה לצדדים הודעה מנומקת בכתב. כמו כן, אחד התיקונים המרכזיים בהצעת החוק מתייחס להגדרת "בעל מונופולין". בהתאם להגדרה טרם התיקון, "בעל מונופולין" הוא מי שיש לו נתח שוק הגדול ממחצית השוק. בתיקון נקבע כי הגדרת בעל מונופולין תורחב ותכלול גם את מי שמחזיק בכוח שוק משמעותי, אף אם אינו מחזיק ביותר ממחצית השוק.

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 קובע כי על החלטה שלא להעמיד לדין תימסר הודעה בכתב לחשוד ולמתלונן. חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח-2018 קובע כי בהודעה כאמור לא תצוין עילת סגירת התיק לחשוד או למתלונן. בהודעה יצוינו הדרכים בהן ניתן לברר את עילת הסגירה. ואולם, בעבירות מין או אלימות, בהודעת סגירת התיק כאמור תצוין עילת סגירת התיק, הן לחשוד והן למתלונן.

בתקופה של 3 שנים החל מ-1.4.2019 יחולו הוראות מיוחדות לגבי עבירה של החזקה או שימוש בסם הקנביס לצריכה עצמית: אם העבירה מבוצעת בפעם הראשונה או בפעם השנייה תוך חמש שנים (לפי הוראות חישוב שנקבעו בחוק), היא תיחשב כעבירת קנס מיוחדת, ששוטר יהיה מוסמך להטיל על מבצעה קנס בסך 1000 או 2000 ₪ (בהתאמה), ללא צורך בפתיחת חקירה פלילית (בלי לגרוע מסמכות תובע להחליט בכל זאת לפתוח בהליך פלילי). נקנס יוכל לבקש להישפט במקום לשלם את הקנס, ואז תיפתח חקירה פלילית, ובמקרה שיורשע הוא יהיה צפוי לעונש מינימום של פי שלושה מהקנס המקורי, בלא שתהיה לבית משפט אפשרות להקל בעונשו. בכל מקרה הקנסות וההרשעות בשל עבירת קנס מיוחדת ירשמו במרשם משטרתי מיוחד, חסוי, בנפרד מהמרשם הפלילי. המסלול של עבירת קנס מיוחדת לא יתאפשר למבצע עבירה שהוא קטין, חייל, או אסיר או שהוא עבר עבירה נוספת יחד עם עבירת השימוש העצמי, או שיש בעברו הרשעות בעבירות מסוימות שפורטו בחוק.

תיקון מס' 82 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982‏, קובע כי נוסח העילה לסגירת תיקים פליליים "העדר עניין לציבור", ישתנה לנוסח "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין". בהתאם, נקבע בתוספת השביעית נוסח להודעות שישלחו לחשוד ולמתלונן אם יוחלט על אי פתיחה בחקירה או אי העמדה לדין בשל העילה האמורה. אין בתיקון כדי לשנות את השיקולים שעל המשטרה והתביעה לשקול לעניין עילה זו.

חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81), התשע"ח–2017 התקבל בקריאה שניה ושלישית ביום י' בטבת התשע"ח (28 בדצמבר 2017). התיקון לחוק קובע שבמידה והעבירה המשטרה חומר חקירה לידי הפרקליטות, הוא יועבר ללא עמדתה בכתב לעניין הגשת כתב אישום נגד החשוד. ואולם, בתיקים שבהם אין פרקליט מלווה, אם המלצת המשטרה היא לסגור את התיק, היא תהיה רשאית להעביר לפרקליטות את עמדתה בכתב. כמו כן, לחומר החקירה תצורף, ככלל, עמדת המשטרה בכתב לעניין מכלול התשתית הראייתית לביסוס האשמה נגד החשוד, אלא אם כן נימקה בכתב מדוע אין באפשרותה לעשות כן. ואולם, בחקירה שבה יש פרקליט מלווה, עמדתה זו לא תועבר אלא אם היועמ"ש לממשלה או פרקליט המדינה ביקשו זאת, אם ראו כי הדבר דרוש לשם קבלת החלטה בתיק. בנוסף, קיימת הוראה שנועדה להבהיר כי סעיף 117 בחוק העונשין האוסר על עובדי ציבור למסור מידע לגורם בלתי מורשה, יחול אף על מסירת עמדת המשטרה בכתב כאמור. הוראות החוק יחולו גם על רשויות אחרות שיש להן סמכויות חקירה, והן לא יחולו על חקירה שנפתחה לפני תחילתו של החוק.

חוק העיצובים, התשע"ז–2017 נועד לקבוע הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים, ויחליף את ההסדר הקיים בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924, בכפוף להוראות מיוחדות בנוגע למדגמים. דיני העיצובים או דיני המדגמים כפי שנקראו עד היום הם ענף של דיני הקניין הרוחני, המסדיר את המסגרת החוקית להגנה על עיצובים של מוצרים תעשייתיים, להבדיל מדיני זכויות יוצרים שתכליתם להגן על יצירות, כאשר עיצוב מתייחס למראה של מוצר המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר, כגון צורה או מיתאר. החוק מבקש ליצור איזון בין שני אינטרסים ציבוריים: מצד אחד, הרצון לעודד פיתוח של עיצובים חדשים באמצעות הענקת "מונופול", דהיינו זכות בלעדית מוגבלת וקצובה בזמן לשימושים שונים בעיצוב, ומצד שני, הרצון לאפשר לכלל הציבור לעשות שימוש בעיצובים, ולפיכך לא להגביל את מגוון האפשרויות לעיצוב מוצרים ולצמצם את המונופול הניתן למעצבים למינימום ההכרחי שיקיים את התמריץ לפתח עיצובים חדשים כאמור. כמו כן, החוק מותאם להתפתחויות הטכנולוגיות, לדין הבין-לאומי, ובפרט אמנות והסכמים בין-לאומיים, ולפסיקה הישראלית. להלן פירוט של כמה מהחידושים בחוק זה לעומת הדין הקודם, פקודת הפטנטים והמדגמים: ראשית, בהתאם למצב המשפטי ערב כניסתו של החוק לתוקף, הענקת "מונופול" לגבי מדגם מותנית ברישום במשרד המשפטים, המקנה תקופת הגנה של 15 שנים, בכפוף לעמידה בתנאי הכשירות לרישום. חוק העיצובים קובע הסדר חדש בשני מישורים: האחד, הארכת תקופת ההגנה לעיצוב רשום, מ-15 ל-25 שנים, בכפוף לתנאי כשירות לרישום שאינם זהים לאלה הקבועים בפקודה – חדשנות ואופי ייחודי. המישור השני נוגע להענקת הגנה, לראשונה בדין הישראלי, לעיצוב לא רשום, כך יוכל מעצב ליהנות מהגנה למשך 3 שנים, ללא צורך בהליך רישום, הכרוך בהשקעת משאבים ועשוי להיות בלתי יעיל לגבי עיצובים שהם אופנות חולפות. הענקת הגנה לעיצוב לא רשום נועדה בעיקר להקל על מעצבים שהם עוסקים קטנים ואין להם בהכרח את הידע והמשאבים הנדרשים להליך הרישום. שנית, החוק כולל הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף להסכם בין-לאומי – הסכם האג, וכתוצאה מכך יוכלו מעצבים ישראליים להגיש בקשה אחת ויחידה לרישום העיצוב וזו תנותב לכלל המדינות שהצטרפו להסכם. שלישית, החוק כולל כלי אכיפה שאינם קיימים בפקודה – עבירות פליליות, סמכות לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק (פיצויים עונשיים), וכן מתן אפשרות לבעל עיצוב רשום לפנות למכס ולבקש עיכוב של שחרור הטובין שלטענתו מפרים את זכויותיו בעיצוב, וזאת כדי להביא להרתעה משמעותית כלפי מפרים פוטנציאליים ולהגן כראוי על זכויותיהם של המעצבים.

חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116), התשע"ז-2017 התקבל בכנסת ביום ט' בניסן התשע"ז (5 באפריל 2017). החוק מתקן למעשה את פרק האכיפה והעונשין בחוק התכנון והבנייה עצמו, ומבצע תיקונים במספר חוקים נוספים, באופן שיביא להגברת האכיפה בעבירות תכנון ובנייה. נדבך מרכזי בחוק הוא הגברת הסנקציות שניתן להטיל על עברייני תכנון ובנייה, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית, וכן האפשרות להטיל קנסות מנהליים על עבירות תכנון ובנייה, ללא צורך בניהול הליך פלילי. בנוסף, החוק מבצע עדכון וייעול הכלים המנהליים המאפשרים סילוק של הבנייה הבלתי-חוקית והפסקת השימושים האסורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צווים מנהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צווים בעצמן והן בדרך של צמצום האפשרות להותיר על כנה בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים. לבסוף, חלק מהותי בחוק עוסק בהבניית שיקול הדעת של בית המשפט בתחום הביקורת השיפוטית על צווים שניתנים כנגד בניה בלתי חוקית, ובפרט בנוגע למצבים שבהם יוכל הוא לעכב את ביצוע הצווים ולצמצם את התופעה שבה ישנו טיפול בעיכובי ביצוע בלתי נגמרים.

טרם תיקון החוק התחלקו עבירות הקנס לשני סוגים, הנבדלים בברירת המחדל שהם מציבים: עבירות מסוג ברירת קנס ועבירות מסוג ברירת משפט. בעבירות מסוג ברירת קנס, יקבל האדם הזמנה למשפט, אך נתונה לו האפשרות לתשלום קנס בשיעור שנקבע, חלף קיום המשפט. אם האדם לא נקט כל צעד, יתקיים בעניינו משפט, גם אם הוא לא חלק על ביצוע העבירה. בעבירות מסוג ברירת משפט, יקבל האדם הודעה על תשלום קנס, אך נתונה לו האפשרות להישפט על העבירה, ובלבד שיבקש זאת במפורש, אחרת יועבר הקנס לגבייה. התיקון לחוק ביטל את הסדר עבירות ברירת קנס (למעט חריג אחד בפקודת מניעת זיהום מי-ים בשמן [נוסח חדש], התש"ם-1980), כך שכל עבירות הקנס הן כיום עבירות מסוג של ברירת משפט.

חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 77), התשע"ז-2017 מבהיר כי לבית המשפט שלערעור סמכות להשית על נאשם כל עונש שהערכאה הקודמת היתה רשאית להטיל, בין אם הנאשם החל לשאת את העונש שהשיתה עליו הערכאה הקודמת או סיים לשאתו, ובין אם לא.

חוק זה מחליף בדברי החקיקה השונים את המונחים "מפגר" ו-"פיגור" על הטיותיהם, במונחים "אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית" ו-"מוגבלות שכלית התפתחותית" בהתאמה.

חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז-2016 מעגן את הוראת השעה המסדירה את חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית כהוראת קבע. לפי החוק, ככלל, חומר חקירה בעבירות פשע, יועבר לפרקליטות, ואילו חומר חקירה בעבירות מסוג עוון וחטא יועבר לתביעה המשטרתית. בצד כלל זה רשימת חריגים שנקבעה בתוספת. בנוסף, החוק כולל מספר תיקונים קטנים: נקבע להעביר את העבירה של מעשה מגונה בפומבי לטיפולה של הפרקליטות, ומנגד, תוקנו פרטים שונים בנוגע לעבירות בתחום הסמים שיהיו בטיפולה של התביעה המשטרתית.

חוק סדר הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, קובע בסעיף 74, כי נאשם שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה שהיא פשע או עוון וכן סניגורו, רשאים לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שנמצא בידי התובע ולהעתיקו. תיקון מספר 75 לחוק מצמצם את חומרי החקירה האמורים, העומדים לעיון עבור הנאשם. בתיקון נקבע, כי מידע מודיעיני שאינו קשור בצורה ישירה לכתב האישום (לעובדות, לתוכן עדות, לראיה שתוגש, או למהימנות של עד מרכזי), לא ייחשב חומר חקירה, ולכן לא יועבר לנאשם. חומר מודיעני הוגדר בתיקון, כחומר חקירה שנאסף או נרשם בידי מערך המודיעין של המשטרה צה"ל, מח"ש, מצ"ח, שב"ס, שב"כ, המוסד, רשות המסים, רשות ניירות ערך ורשות ההגבלים העסקיים. בנוסף לכך נקבע בתיקון כי בניגוד לבקשות אחרות בעניין עיון בחומר חקירה, בקשות לעיין בחומר המודיעיני שלא הועבר לנאשם ידונו ככלל בפני השופט הדן בתיק, (או בבית המשפט העליון כשמדובר ברשויות המודיעין של השב"כ, מוסד וצה"ל), אלא אם כן השופט העביר את התיק לשופט אחר – בדומה למצב היום בדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה. במסגרת התיקון האמור, תוקנו גם מספר סעיפים בפקודות הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - הפקודה). סעיפים 44 ו-45 לפקודה תוקנו ונקבע בהם במפורש כי בהליך פלילי, שופט רשאי לגלות את החומר החסוי אם הראיה חיונית להגנת הנאשם או שהיא עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על האינטרס שלא לגלותה. בנוסף בסעיף 45 נקבע כי בירור עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 לפקודה לא יעכב את בירור התיק העיקרי למעט אם אין ברירה אחרת. בנוסף, נוסף לפקודה סעיף 45א ובו נקבע באופן מפורש כי פגיעה אפשרית מחשיפת מידע בשל צירוף של ראיות שחלקן אינן קשורות לאותו הליך, יכולה להוות עילה לחיסיון המידע ולאפשר הוצאת תעודות חסיון לראייה. עוד נקבע בתיקון לפקודה, כי השר לביטחון פנים יהיה רשאי לאצול את סמכותו לחתום על תעודות חסיון לפי סעיף 45 לפקודה לגורם בכיר, שהוא קצין משטרה בכיר בדימוס, פרקליט מחוז או פרקליט מדינה בדימוס, שופט מחוזי בדימוס, או יועץ משפטי לשעבר בעל ניסיון רלבנטי. לבסוף תוקן סעיף 46 לפקודה, הדן בדיון בעתירה לגילוי ראייה חסויה, ונקבע בו שכדי להכריע במחלוקת בעניין תעודת החיסיון, בית המשפט יתייחס לגדר המחלוקת בין הצדדים, תוך שימת לב לקו הגנה המצדיק את בקשותיו של הנאשם.

חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו-2016, התקבל בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום ד' באדר ב' התשע"ו (14 במרס 2016). החוק קובע החמרה בענישה על עבירות של הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים, וכן קובע כלים ענישתיים ומנהליים חדשים נגד מלינים ושוהים בלתי חוקיים: 1. כהוראת שעה לשנתיים, נקבעו בחוק קנסות מינימום. 2. נקבעו עבירות של הלנה והסעה בנסיבות מחמירות, שבהן עונש המאסר המרבי יעמוד על ארבע שנים במקום שנתיים, והקנס המרבי יעמוד על 226 אלף ש"ח במקום 75 אלף ש"ח. הנסיבות המחמירות הן הלנה או העסקה של יותר משב"ח אחד, הלנה או העסקה של שב"ח לתקופה של יומיים רצופים או יותר, וכן הלנת שב"ח במטרה להעסיקו. 3. הסמכת מפקדי מחוזות במשטרה להוציא צו הגבלת שימוש למקום שהיה להם יסוד סביר להניח כי הוא משמש לביצוע עבירה של הלנה או העסקה של שב"ח, וכן יסוד סביר להניח שהמקום ימשיך לשמש לביצוע עבירה כזו אם לא יוגבל השימוש במקום, לתקופה של עד 30 ימים. על צו כזה ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר, שעליה יש להשיב בתוך 72 שעות. 4. בתי המשפט יוכלו להוציא צווי הגבלת שימוש במקום לתקופתו נוספות של עד 60 ימים, ולאחר הגשת כתב אישום יהיו בתי המשפט רשאים להוציא צווי הגבלת שימוש עד תום ההליכים. 5. לבתי המשפט תינתן גם הסמכות להוציא צווים להתליית רישיון עיסוק של של מי שחשוד בביצוע עבירה של הלנה או העסקה של שב"ח, אם מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק הווה סכנה לשלום הציבור או לביטחונו, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה. תוקפו של צו כזה, לפני הגשת כתב אישום, לא יעלה על 30 ימים, ולאחר הגשת כתב האישום יוכל בית המשפט להוציא את הצו עד תום ההליכים או עד למועד מוקדם יותר שיקבע. בנוסף, בית המשפט יוכל גם, בנוסף לכל עונש שיטיל, להטיל עונש של התליית רישיון או היתר עיסוק לתקופה של עד שישה חודשים. החמרה נוספת, הנוגעת הן לעבירות ההלנה והעסקה, והן לעבירת ההסעה של שוהים בלתי חוקיים. אם יורשע אדם באחת מעבירות אלה, החוק מחייב את בית המשפט להורות על חילוט רווחיו מביצוע העבירה. בנוסף, החוק מבהיר כי לעניין עבירת ההעסקה, הגדרת המעסיק כוללת גם מעסיק בפועל, מתווך כוח אדם וקבלן כוח אדם. תיקון נוסף בחוק נוגע לעבירת ההסעה של שוהים בלתי חוקיים, הקבועה כהוראת שעה, והחוק מאריך אותה בשנתיים נוספות, עד יום ט"ו בניסן התשע"ח (31 במרס 2018).

סעיף 51(א)(1) לחוק בתי המשפט קובע את העבירות שהן תחת סמכות השיפוט של בית משפט השלום ואת החריגים לכך. חוק בתי המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו-2016 מרחיב את החריגים וקובע כי סמכות השיפוט העניינית בהקשר העבירות הפליליות לפי חוק המזון, תהיה נתונה לבית המשפט המחוזי. בנוסף, סעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי תוקן, כך שיסמיך את שר המשפטים לקבוע בצו כי סמכות השיפוט המקומית תהיה נתונה לבית משפט מחוזי שיקבע.

חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה), התשע"א–2010 מתקן את חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 ומסדיר את חלוקת התיקים בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית. החוק קובע, בין היתר, כי התיקים בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג–1973 יחולקו בהתאם לקביעה פרטנית של סוג הסמים. מוצע לקבוע כי החלוקה לא תהיה בהתאם לקביעה פרטנית של הסמים אלא בהתאם לכמויות הסם המפורטות כשהוא באחת מהתצורות המוצעות: אבקה, חומר צמחי ותמיסה או נוזל.

חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו-2015 (להלן – החוק), התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום ו' בכסלו התשע"ו (18 בנובמבר 2015), החוק קובע שורת רפורמות מבניות בין היתר בתחומים הבאים – דיור, שירותי ביוב, חקלאות, גז טבעי וכיוצא באלה.

חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), התשע"ה-2015, התקבל בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום י"ב באב התשע"ה (28 ביולי 2015). התיקון לחוק מאפשר אכיפה של עבירות תעבורה מסוימות באמצעות מצלמות בידי רשויות מקומיות. לפי התיקון רשויות מקומיות יוכלו להציב, להפעיל ולתחזק מצלמות לצורך תיעוד עבירות תעבורה המנויות בתוספת, ובלבד שלא ניתן יהיה לזהות את הנוסעים ברכב המצולם או עוברי דרך אחרים. כמו כן, נקבעו הוראות שונות לצורך צמצום ומניעת הפגיעה בפרטיות המצולמים. בשלב זה עבירת התעבורה היחידה המנויה בתוספת היא שימוש שלא כדין בנתיב תחבורה ציבורית. ואולם, שר התחבורה רשאי, בהסכמת שר המשפטים, השר לביטחון פנים ושר הפנים, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לשנות את התוספת ולהוסיף עבירות תעבורה נוספות, ובלבד שמדובר בעבירות קנס. תחילתו של התיקון לחוק מותנה בתחילתן של תקנות שיקבע שר המשפטים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ואשר יובאו לאישור הוועדה בתוך שישים ימים מיום פרסום החוק.