בקצרה
מעביר את הנכסים של גרמנים בישראל לאפוטרופוס מטעם המדינה, כדי שישמשו ביטחון לתביעות של תושבי ישראל נגד גרמניה ונגד גרמנים.
על מי זה חלעל נכסים בישראל שבעליהם גרמנים, ועל מי שמחזיק בהם או חייב להם כסף.
מה זה אומר בפועל- "גרמני" הוא מי שהיה אזרח גרמניה מ־1933 ואילך, וגם חברה שבשליטת גרמנים — אבל לא מי שנרדף בגרמניה מטעמי גזע, ולא מי שנעשה אזרח גרמני רק בגלל סיפוח ארצו אחרי מרץ 1938.
- כל נכס גרמני עובר לאפוטרופוס לנכסי גרמנים, ששר האוצר ממנה. מי שמחזיק נכס כזה או חייב כסף לגרמני צריך למסור אותו או לשלם לאפוטרופוס ולהודיע לו על הנכס; אסור לטפל בנכס בלי הסכמתו, ומי שמסתיר נכס או מוסר מידע כוזב עובר עבירה.
- את הקרקעות האפוטרופוס לא רשאי למכור — אלא לרשות פיתוח שתקום בחוק, ובמחיר שלא יפחת מהשווי הרשמי. גם החכרה ליותר משש שנים מוגבלת.
- שר האוצר רשאי להחזיר נכס שהיה מקום פולחן, או של מוסד דתי, חינוכי או צדקה, או של גרמני שנרדף בגרמניה הנאצית.
- המדינה גובה מהבעלים עמלה של עד 5% משווי הנכס, ושר האוצר מדווח כל שנה לוועדת הכספים של הכנסת.
למה נחקקלפי סעיף המטרה בחוק: לאסוף את נכסי הגרמנים ולממש אותם, כדי שהם או התמורה שלהם ישמשו ביטחון לתשלום תביעות של תושבי ישראל, ושל מי שעשויים להשתקע בה, נגד המדינה הגרמנית, מוסדותיה ורשויותיה, או נגד גרמנים.
תיקונים היסטוריים
החוק המקורי: 3 באוג׳ 1950
תקנות מכוח החוק
4 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
תקנות נכסי גרמנים (קביעת סוגי מקרקעים מוקנים), תשי"ב-1952
19 ביוני 1952
צו נכסי גרמנים (אגרות), תשי"ב-1952
8 במאי 1952
תקנות נכסי-גרמנים (תפקידי מועצת האפוטרופסות לנכסי הגרמנים וסמכויותיה) (תיקון), תשי"א-1951
29 במרץ 1951
תקנות נכסי גרמנים (תפקידי מועצת האפוטרופסות וסמכויותיה, תשי"א-1951
13 בפבר׳ 1951