שמות קודמים: חוק מועצת הפירות (ייצור ושיווק), התשל"ג-1973
החליף את: חוק המועצה לצמחי נוי (ייצור ושיווק), התשל"ו-1976 · חוק המועצה לייצור ושיווק של ירקות, התשי"ט-1959 · פקודת פרי ההדר (פיקוח ושיווק), התש"ח-1948
מקים את מועצת הצמחים: גוף שמסדיר את הגידול, השיווק והיצוא של ירקות, פירות ופרי הדר בישראל, וממומן מהיטלים שמשלמים העוסקים בענף.
נכתב בעזרת AI מתוך מקורות רשמיים: נוסח החוק ברשומות (1973) · היתרי היצוא — חוק ההסדרים (2002) · תיקון 8 (2007) · תיקון 10 (2018). נכון ל־29 בספט׳ 2026. אינו ייעוץ משפטי.
הצעות שעדיין לא הוכרעו בכנסת.
החוק התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום כ"ו בתמוז התשע"ח (9 ביולי 2018) והוא מתקן את חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג–1973 (להלן – החוק). התיקון לחוק נוגע בעיקרו לסמכותה של מועצת הצמחים לקבוע בכללים את ההיטלים שהיא גובה מהחקלאים (המגדלים), המיועדים למימון פעילותה. הסמכות לקבוע את ההיטלים הועברה משר החקלאות ופיתוח הכפר לידי מועצת הצמחים, בתיקון לחוק שהתקבל בשנת 2007. זמן קצר לפני שהועברה למועצת הצמחים הסמכות לקבוע את ההיטלים כאמור, התקין שר החקלאות ופיתוח הכפר תקנות שבהן נקבעו ההיטלים, אך מאז שהועברה הסמכות לא קבעה המועצה כללים מעודכנים, משום שהסעיף המסמיך בחוק כנוסחו היום כולל מונחים שאינם רלוונטיים או שאינם ניתנים ליישום. לפי התיקון לחוק, מועצת הצמחים תקבע את ההיטלים לפי משקל התוצרת המשווקת, ורק לגבי מין מסוים של צמחים, לפי המלצת ועדת משנה שהוקמה במועצה לגבי אותו מין או ועדת מייעצת שהוקמה במועצה – ייקבעו ההיטלים לפי שטח הגידול. בכללי המועצה ייקבעו גם הוראות שיאפשרו לקבוצת מגדלים של מין מסוים, שהוטל עליהם היטל לפי שטח הגידול, לפנות למועצה ולבקש שתוטל על אותה קבוצה היטל לפי משקל התוצרת המשווקת, ובלבד שקבוצת המגדלים היא בשיעור מינימלי, שייקבע בכללים, ממספרם הכולל של מגדלי אותו מין.
החוק המקורי: 23 באוג׳ 1973
121 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
ועוד 1 בהליך אישור בכנסת.
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.