בקצרה
קובע מתי אפשר להרחיק מתיישב חדש מיישוב חקלאי (כמו מושב) בשלוש השנים הראשונות להתיישבותו, ומה קורה עם האדמה, הציוד וההלוואות שקיבל.
על מי זה חלעל מתיישבים ביישובים חקלאיים, ועל המוסדות שיישבו אותם.
מה זה אומר בפועל- את ההרחקה מבקשים המוסד המיישב (כמו הממשלה או הסוכנות היהודית), תנועת ההתיישבות שהיישוב שייך לה, או היישוב עצמו באישורם — רק בשלוש השנים הראשונות, ורק אחרי התראה בכתב חודשיים מראש.
- ההחלטה בידי ועדה של שלושה שממנה שר החקלאות, בראשות שופט. החלטתה סופית.
- מותר להרחיק רק מסיבות שבחוק: הזנחה קבועה של המשק, פגיעה ביודעין באדמה או בציוד שקיבל, הפרה קבועה של תקנון היישוב, או אלימות ואיומים. אסור להרחיק אדם בגלל השקפותיו.
- המורחק צריך לפנות את האדמה והמבנים, להחזיר ציוד ולפרוע הלוואות שקיבל להתיישבותו. מנגד משלמים לו על מה שהשביח בכספו, כמו מבנים ומטעים.
- מי שמורחק בגלל הפרת תקנון היישוב — רק אם הובטחו לו קודם אדמה, ציוד ואשראי להקמת משק אחר, בשווי שלא נמוך מהמשק שלו.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: עם הרחבת ההתיישבות החקלאית התברר שיש מתיישבים שפונים לעיסוקים אחרים אבל ממשיכים להחזיק בקרקע, בציוד ובשיכון, ומונעים ממתיישבים אחרים לבוא במקומם — ולבתי המשפט לא היה פתרון יעיל לכך.
תיקונים היסטוריים
החוק המקורי: 7 באוג׳ 1953
תקנות מכוח החוק
1 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות: