חל היום
תוקן 11 פעמים · משרד אחראי: המשפטים · ועדה בכנסת: חוקה, חוק ומשפט | כלכלה
החליף את: פקודת סימני המסחר, 1938
ברשומות הכנסת: תקף
הצעות שעדיין לא הוכרעו בכנסת.
מטרת החוק המתקן היא להתאים את הוראות פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב–1972, למחויבויותיה הבין-לאומיות של מדינת ישראל הנובעות מהפרוטוקול המתייחס להסכם מדריד בנוגע לרישום בין-לאומי של סימני מסחר (להלן – פרוטוקול מדריד), שישראל היא מדינה חברה בו. פרוטוקול מדריד קובע הליך לרישום בין-לאומי של סימני מסחר, שבהתאם לו בעל הסימן רשאי להגיש למשרד הבין-לאומי של הארגון הבין-לאומי לקניין רוחני בקשה אחת לרישומו של הסימן, ולרשום את סימן המסחר על סמך אותה בקשה בכל המדינות החברות בפרוטוקול כפי שביקש. לאחר רישום סימן המסחר הבין-לאומי, בעל הסימן יכול לעשות פעולות שונות בסימן, כגון שינוי הבעלות בו, באופן מרוכז דרך המשרד הבין-לאומי. מכאן, שרישום סימן מסחר בהתאם להוראות הפרוטוקול חוסך לבעל הסימן זמן ומשאבים משמעותיים. החוק המתקן מתאים את הוראות הדין הישראלי לפרשנות חדשה להוראות פרוטוקול מדריד, שעוגנה בתיקונים לתקנות מכוח הפרוטוקול, בכך שהוא קובע שרישום סימן מסחר בין-לאומי יבוא במקום רישום סימן המסחר הלאומי-הישראלי, גם אם סימן המסחר הבין-לאומי רשום, לעניין ישראל, רק לגבי חלק מהטובין שלגביהם רשום הסימן הלאומי, וזאת לעניין אותם טובין. בנוסף, ובהתאם להוראות פרוטוקול מדריד, החוק המתקן קובע כי ציון החלפה זו בפנקס סימני המסחר ייעשה לבקשת מי שסימן המסחר הלאומי רשום על שמו. הוראותיו האמורות החוק של המתקן, המיטיבות עם ציבור בעלי סימני המסחר, נכנסו לתוקף ב-1.2.2025, כנדרש לפי התיקונים מכוח הפרוטוקול, והן חלות גם לגבי סימן מסחר בין-לאומי שבמועד האמור הייתה תלויה ועומדת לגביו בקשה המייעדת את ישראל.
חוק העיצובים, התשע"ז–2017 נועד לקבוע הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים, ויחליף את ההסדר הקיים בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924, בכפוף להוראות מיוחדות בנוגע למדגמים. דיני העיצובים או דיני המדגמים כפי שנקראו עד היום הם ענף של דיני הקניין הרוחני, המסדיר את המסגרת החוקית להגנה על עיצובים של מוצרים תעשייתיים, להבדיל מדיני זכויות יוצרים שתכליתם להגן על יצירות, כאשר עיצוב מתייחס למראה של מוצר המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר, כגון צורה או מיתאר. החוק מבקש ליצור איזון בין שני אינטרסים ציבוריים: מצד אחד, הרצון לעודד פיתוח של עיצובים חדשים באמצעות הענקת "מונופול", דהיינו זכות בלעדית מוגבלת וקצובה בזמן לשימושים שונים בעיצוב, ומצד שני, הרצון לאפשר לכלל הציבור לעשות שימוש בעיצובים, ולפיכך לא להגביל את מגוון האפשרויות לעיצוב מוצרים ולצמצם את המונופול הניתן למעצבים למינימום ההכרחי שיקיים את התמריץ לפתח עיצובים חדשים כאמור. כמו כן, החוק מותאם להתפתחויות הטכנולוגיות, לדין הבין-לאומי, ובפרט אמנות והסכמים בין-לאומיים, ולפסיקה הישראלית. להלן פירוט של כמה מהחידושים בחוק זה לעומת הדין הקודם, פקודת הפטנטים והמדגמים: ראשית, בהתאם למצב המשפטי ערב כניסתו של החוק לתוקף, הענקת "מונופול" לגבי מדגם מותנית ברישום במשרד המשפטים, המקנה תקופת הגנה של 15 שנים, בכפוף לעמידה בתנאי הכשירות לרישום. חוק העיצובים קובע הסדר חדש בשני מישורים: האחד, הארכת תקופת ההגנה לעיצוב רשום, מ-15 ל-25 שנים, בכפוף לתנאי כשירות לרישום שאינם זהים לאלה הקבועים בפקודה – חדשנות ואופי ייחודי. המישור השני נוגע להענקת הגנה, לראשונה בדין הישראלי, לעיצוב לא רשום, כך יוכל מעצב ליהנות מהגנה למשך 3 שנים, ללא צורך בהליך רישום, הכרוך בהשקעת משאבים ועשוי להיות בלתי יעיל לגבי עיצובים שהם אופנות חולפות. הענקת הגנה לעיצוב לא רשום נועדה בעיקר להקל על מעצבים שהם עוסקים קטנים ואין להם בהכרח את הידע והמשאבים הנדרשים להליך הרישום. שנית, החוק כולל הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף להסכם בין-לאומי – הסכם האג, וכתוצאה מכך יוכלו מעצבים ישראליים להגיש בקשה אחת ויחידה לרישום העיצוב וזו תנותב לכלל המדינות שהצטרפו להסכם. שלישית, החוק כולל כלי אכיפה שאינם קיימים בפקודה – עבירות פליליות, סמכות לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק (פיצויים עונשיים), וכן מתן אפשרות לבעל עיצוב רשום לפנות למכס ולבקש עיכוב של שחרור הטובין שלטענתו מפרים את זכויותיו בעיצוב, וזאת כדי להביא להרתעה משמעותית כלפי מפרים פוטנציאליים ולהגן כראוי על זכויותיהם של המעצבים.
החוק המקורי: 1 ביוני 1972 · רשומות (PDF)
83 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.