בקצרה
מחייב גופים ציבוריים לענות בכתב ובזמן לבקשה שהוגשה להם בכתב, ולנמק בכתב כשהם מסרבים.
על מי זה חלעל עובדי המדינה, עובדי הרשויות המקומיות וכל גוף שיש לו סמכות לפי חוק.
מה זה אומר בפועל- מי שפנה בכתב לעובד ציבור בבקשה שיפעיל את סמכותו צריך לקבל החלטה ותשובה בכתב בהקדם, ולא יאוחר מ־45 ימים. כשיש סיבה מוכרת לעיכוב — למשל חקירה או צורך בבדיקה נוספת — צריך להודיע עליה בכתב באותו מועד.
- סירוב חייב לבוא עם נימוקים בכתב. אפשר לא לנמק רק במקרים שהחוק מונה, כמו ביטחון המדינה, בקשה למינוי לתפקיד, פגיעה שלא כדין באדם אחר או סוד מקצועי — ואז אפשר להגיש ערר לשר תוך 30 יום.
- עובד ציבור שהבקשה לא בסמכותו צריך להעביר אותה למי שמוסמך ולהודיע על כך, או להפנות את המבקש אליו. כשאפשר לערער על ההחלטה, צריך להודיע למבקש על זכותו ועל הדרך.
- החלטה לא נפסלת רק כי לא נומקה, אבל בערר או בבית משפט על הרשות להוכיח שפעלה כדין. כשלא ניתנה תשובה בזמן שהחוק קובע, רואים בכך סירוב בלי נימוקים.
- החוק לא חל על החלטות לפי חוק הכניסה לישראל (חוץ מביטול רישיון ישיבה של מי ששוהה כאן כדין), ועל החלטות לפי חוק כלי הירייה כשגילוי הנימוקים עלול לסכן אדם או את דרכי פעולת המשטרה.
למה נחקקלפי דברי ההסבר של הצעת החוק המקורית: בשירות הציבורי השתרש נוהג לא לנמק לאזרח סירוב לבקשתו, וכך אי אפשר לדעת אם ואיך שקל הפקיד את ההחלטה, ואי אפשר לשכנע את האזרח בצדקתה.
תיקונים היסטוריים
חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון מס' 4), התשנ"ה-1995
חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון מס' 3), התשנ"ה-1995
הצג עוד 2
חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון מס' 2), התשנ"ד-1994
חוק לתיקון סדרי המינהל (הנמקות) (תיקון), התשכ"ט-1969
החוק המקורי: 24 בדצמ׳ 1958 · רשומות (PDF)