החליף את: פקודת המשפטים הממשלתיים
קובע איך המדינה מתנהלת כצד בתביעות אזרחיות בבית המשפט: כשהיא תובעת וכשתובעים אותה.
נכתב בעזרת AI מתוך מקורות רשמיים: נוסח החוק ברשומות (1958) · דברי ההסבר · התיקון (1998) · חוק התכנון והבנייה (תיקון 116) (2017) · חוק היועץ המשפטי לממשלה (2026). נכון ל־29 בספט׳ 2026. אינו ייעוץ משפטי.
החוק קובע כי היועץ המשפטי לממשלה ייתן חוות דעת ועצה משפטית בענייני חוק ומשפט לכל גורמי הרשות המבצעת, ויסייע לממשלה להגשים את מדיניותה ויעדיה במסגרת הדין, להשליט חוק ומשפט ברשות המבצעת ולהנהיג בה אחידות ותיאום בפרשנות הדין. עוד קובע החוק כי גורמי הרשות המבצעת יראו חוות דעת משפטית בכתב שנתן היועץ המשפטי לממשלה כמשקפת את הדין הקיים, ואולם הממשלה רשאית להחליט כי היא או גורמים אחרים ברשות המבצעת אינם חייבים לראותה כך, למעט לעניין הפעלת סמכויות בתחום המשפט הפלילי. בנוסף, החוק קובע כי היועץ המשפטי לממשלה יציג את עמדת הרשות המבצעת בהליכים בפני בית משפט, וכי הסמכות לקבוע את עמדת הרשות המבצעת נתונה בידי הממשלה; העמדה תיקבע בידי היועץ המשפטי לממשלה, אלא אם כן קבעה הממשלה עמדה אחרת. עוד קובע החוק כי במקרים שבהם היועץ סבור שלא ניתן להציג את עמדת הרשות המבצעת, או שהשר הנוגע בדבר סבור כי העמדה אינה מוצגת או לא תוצג כראוי באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, רשאית הממשלה לקבוע כי העמדה תוצג באמצעות עורך דין אחר. במצב כזה, ככלל, היועץ לא יוכל להתייצב אלא אם קיבל אישור. הוראות אלה אינן חלות על הליכים בתחום המשפט הפלילי, על סמכויות שהוקנו ליועץ בחיקוק ועל ייצוג גורמים המפעילים סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית. עוד קובע החוק כי היועץ המשפטי לממשלה יהיה עצמאי בשיקוליו ובהחלטותיו, ובעניינים הנוגעים לתחום המשפט הפלילי לא תהיה עליו מרות זולת מרותו של הדין. החוק קובע כי היועץ נושא באחריות למילוי תפקידו בפני הממשלה ונתון לפיקוחו של שר המשפטים, וכן מסדיר את חובות הדיווח שלו לשר ואת החריגים לחובות אלה. תחילתו של החוק ביום 1 בינואר 2027. נקבע כי בתוך 30 ימים מיום תחילתו של חוק זה, תקבל הממשלה החלטה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959.
חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116), התשע"ז-2017 התקבל בכנסת ביום ט' בניסן התשע"ז (5 באפריל 2017). החוק מתקן למעשה את פרק האכיפה והעונשין בחוק התכנון והבנייה עצמו, ומבצע תיקונים במספר חוקים נוספים, באופן שיביא להגברת האכיפה בעבירות תכנון ובנייה. נדבך מרכזי בחוק הוא הגברת הסנקציות שניתן להטיל על עברייני תכנון ובנייה, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית, וכן האפשרות להטיל קנסות מנהליים על עבירות תכנון ובנייה, ללא צורך בניהול הליך פלילי. בנוסף, החוק מבצע עדכון וייעול הכלים המנהליים המאפשרים סילוק של הבנייה הבלתי-חוקית והפסקת השימושים האסורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צווים מנהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צווים בעצמן והן בדרך של צמצום האפשרות להותיר על כנה בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים. לבסוף, חלק מהותי בחוק עוסק בהבניית שיקול הדעת של בית המשפט בתחום הביקורת השיפוטית על צווים שניתנים כנגד בניה בלתי חוקית, ובפרט בנוגע למצבים שבהם יוכל הוא לעכב את ביצוע הצווים ולצמצם את התופעה שבה ישנו טיפול בעיכובי ביצוע בלתי נגמרים.
החוק המקורי: 6 באפר׳ 1958 · רשומות (PDF)
12 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.