בקצרה
מי שעזר לנפגע גוף ושילם על טיפול, שירות או מחיה בגלל הפגיעה יכול לתבוע את ההוצאות ישירות ממי שגרם לפגיעה.
על מי זה חלעל מי שמוציאים כסף או נותנים שירות לנפגעי גוף, ועל מי שגרמו את הפגיעה.
מה זה אומר בפועל- מי שהוציא הוצאות או נתן שירות כדי לתקן נזק גוף, למנוע החמרה או להקל על סבל הנפגע — או תמך בו ובמשפחתו בגלל הפגיעה — רשאי לגבות אותן מהמזיק, עד הסכום שהמזיק היה חייב לנפגע עצמו.
- זה חל גם על מי שעזר בהתנדבות, בלי חובה בחוק או בהסכם, וגם כשהנפגע מת והעזרה ניתנה למי שזכאי לפיצוי בגלל מותו.
- גובים רק הוצאות סבירות. מעסיק שממשיך לשלם שכר לעובד שנפגע יכול לגבות אותו, עד גובה השכר הרגיל; וכך גם המדינה על מחייתו ושכרו של חייל שנפגע.
- חברת ביטוח ששילמה למבוטח שלה לפי פוליסה לא יכולה לגבות לפי החוק הזה (למעט גוף שמבטח רק את חבריו); אם למזיק יש ביטוח, אפשר לגבות גם מהמבטח שלו.
- אי אפשר לגבות פעמיים: אם הנפגע עצמו החזיר את ההוצאה, הוא — ולא מי שעזר לו — יכול לגבות אותה מהמזיק. החוק חל גם על המדינה.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: בית המשפט העליון פסק שמי שהוציא הוצאות בלי חובה חוקית נחשב מתנדב ואינו יכול לגבות מהמזיק, ולכן נדחתה למשל תביעת צה"ל על אשפוז חייל שנפצע ברשלנות של אחר. לפי ההסבר זה עלול לפגוע בעזרה לנפגעי תאונות ובמעסיקים שממשיכים לשלם שכר, והחוק בא לשנות את המצב.