בקצרה
המדינה מפצה מי שנדבקו בנגיף האיידס (HIV) מעירוי דם שקיבלו בשירות רפואי ציבורי בישראל.
על מי זה חלעל מי שנדבקו בנגיף האיידס מעירוי דם, ועל בני משפחותיהם.
מה זה אומר בפועל- הפיצוי מגיע למי שקיבל עירוי דם או מוצרי דם בבית חולים ציבורי, במד״א או במרפאה ציבורית בשנים 1982–1986 ונדבק בנגיף, וגם לבן זוגו או לילדו שנדבקו ממנו — כולל ילד שנולד עם הנגיף.
- ועדת מומחים — שופט ושני רופאים מומחים — קובעת אם יש קשר בין העירוי לבין ההידבקות, ואפשר לערער על החלטתה לבית המשפט המחוזי.
- המדינה משלמת פיצוי חד־פעמי של 250,000 ₪ צמודים למדד מתחילת החוק, ובנוסף קצבה חודשית דרך ביטוח לאומי, שממשיכה לשאירים אחרי הפטירה.
- אם החולה נפטר לפני שקיבל את הפיצוי, מחצית הולכת לבן הזוג והשאר מתחלק בשווה בין הילדים וההורים (שני ההורים נחשבים יחד כזכאי אחד).
- התשלומים לא נחשבים הכנסה לעניין מס הכנסה וקצבאות ביטוח לאומי ואי אפשר לעקל אותם (חוץ ממזונות). מי שתובע לפי החוק לא יכול לתבוע גם בתביעת נזיקין רגילה, וההפך.
למה נחקקלפי דברי ההסבר של הצעת החוק (שעסקה בחולי המופיליה): לפצות מי שנדבקו בנגיף ה־HIV ממוצרי דם שקיבלו משירות רפואי ציבורי.
תיקונים היסטוריים
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 19), התשנ"ח-1998
חוק לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) (תיקון), התשנ"ד-1994
החוק המקורי: 31 בדצמ׳ 1992 · רשומות (PDF)
תקנות מכוח החוק
3 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
תקנות לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) (הגשת תביעה לקיצבה ותשלומה), התשנ"ה-1995
16 במרץ 1995
תקנות לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) (קיצבה חודשית) (תיקון), התשנ"ה-1995
1 בפבר׳ 1995
תקנות לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) (קיצבה חודשית), התשנ"ג-1993
6 ביולי 1993