הכסף שלנו

בקצרה

מגן על התכנון של שבבים אלקטרוניים ("מעגלים משולבים") מפני העתקה, בדומה לזכות יוצרים.

על מי זה חלעל מי שמתכננים ומייצרים שבבים, ועל מי שמעתיקים, מייבאים או מוכרים אותם.
מה זה אומר בפועל
  • ההגנה היא על ה"טופוגרפיה" — המבנה התלת־ממדי של השבב — אם היא מקורית, ואם יוצרה ישראלי או שיש לו בישראל מפעל לתכנון או לייצור שבבים. שר המשפטים יכול להחיל את ההגנה גם על יוצרים זרים, לפי אמנה בין־לאומית.
  • רק בעל הטופוגרפיה רשאי להעתיק אותה, או לייבא ולמכור אותה או שבבים שבנויים לפיה. אם שבב שתכנן עובד בעבודתו, הזכות היא של המעסיק, אלא אם הוסכם אחרת.
  • ההגנה מתחילה כשהתכנון נוצר, בלי צורך ברישום, ונגמרת 10 שנים אחרי שהשבב נמכר לראשונה, ולכל היותר 15 שנה מהיצירה.
  • מותר בלי רשות: העתקה לשימוש פרטי, למחקר או להוראה, ופיתוח שבב מקורי חדש על סמך ניתוח של שבב קיים. מי שקנה שבב מועתק בלי לדעת לא אחראי, אבל מרגע שנודע לו ישלם תמלוגים סבירים אם ימשיך למכור.
  • העתקה בלי רשות היא עוולה אזרחית: בעל הזכות יכול לתבוע, ובית המשפט יכול להורות למשל על השמדת השבבים המפרים.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: החוק נועד להתאים את דיני הקניין הרוחני בישראל להסכם הסחר הבין־לאומי TRIPS, שמחייב להגן על תכנון של מעגלים משולבים.

נכתב בעזרת AI מתוך מקורות רשמיים: נוסח החוק ברשומות (1999) · חוק העיצובים (2017) · דברי ההסבר. נכון ל־28 בספט׳ 2026. אינו ייעוץ משפטי.

תיקונים היסטוריים

  • חוק העיצובים, התשע"ז-2017
    7 באוג׳ 2017 · תיקון עקיף (בתוך חוק אחר) · רשומות (PDF)
    תקציר רשמי

    חוק העיצובים, התשע"ז–2017 נועד לקבוע הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים, ויחליף את ההסדר הקיים בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924, בכפוף להוראות מיוחדות בנוגע למדגמים. דיני העיצובים או דיני המדגמים כפי שנקראו עד היום הם ענף של דיני הקניין הרוחני, המסדיר את המסגרת החוקית להגנה על עיצובים של מוצרים תעשייתיים, להבדיל מדיני זכויות יוצרים שתכליתם להגן על יצירות, כאשר עיצוב מתייחס למראה של מוצר המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר, כגון צורה או מיתאר. החוק מבקש ליצור איזון בין שני אינטרסים ציבוריים: מצד אחד, הרצון לעודד פיתוח של עיצובים חדשים באמצעות הענקת "מונופול", דהיינו זכות בלעדית מוגבלת וקצובה בזמן לשימושים שונים בעיצוב, ומצד שני, הרצון לאפשר לכלל הציבור לעשות שימוש בעיצובים, ולפיכך לא להגביל את מגוון האפשרויות לעיצוב מוצרים ולצמצם את המונופול הניתן למעצבים למינימום ההכרחי שיקיים את התמריץ לפתח עיצובים חדשים כאמור. כמו כן, החוק מותאם להתפתחויות הטכנולוגיות, לדין הבין-לאומי, ובפרט אמנות והסכמים בין-לאומיים, ולפסיקה הישראלית. להלן פירוט של כמה מהחידושים בחוק זה לעומת הדין הקודם, פקודת הפטנטים והמדגמים: ראשית, בהתאם למצב המשפטי ערב כניסתו של החוק לתוקף, הענקת "מונופול" לגבי מדגם מותנית ברישום במשרד המשפטים, המקנה תקופת הגנה של 15 שנים, בכפוף לעמידה בתנאי הכשירות לרישום. חוק העיצובים קובע הסדר חדש בשני מישורים: האחד, הארכת תקופת ההגנה לעיצוב רשום, מ-15 ל-25 שנים, בכפוף לתנאי כשירות לרישום שאינם זהים לאלה הקבועים בפקודה – חדשנות ואופי ייחודי. המישור השני נוגע להענקת הגנה, לראשונה בדין הישראלי, לעיצוב לא רשום, כך יוכל מעצב ליהנות מהגנה למשך 3 שנים, ללא צורך בהליך רישום, הכרוך בהשקעת משאבים ועשוי להיות בלתי יעיל לגבי עיצובים שהם אופנות חולפות. הענקת הגנה לעיצוב לא רשום נועדה בעיקר להקל על מעצבים שהם עוסקים קטנים ואין להם בהכרח את הידע והמשאבים הנדרשים להליך הרישום. שנית, החוק כולל הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף להסכם בין-לאומי – הסכם האג, וכתוצאה מכך יוכלו מעצבים ישראליים להגיש בקשה אחת ויחידה לרישום העיצוב וזו תנותב לכלל המדינות שהצטרפו להסכם. שלישית, החוק כולל כלי אכיפה שאינם קיימים בפקודה – עבירות פליליות, סמכות לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק (פיצויים עונשיים), וכן מתן אפשרות לבעל עיצוב רשום לפנות למכס ולבקש עיכוב של שחרור הטובין שלטענתו מפרים את זכויותיו בעיצוב, וזאת כדי להביא להרתעה משמעותית כלפי מפרים פוטנציאליים ולהגן כראוי על זכויותיהם של המעצבים.

החוק המקורי: 30 בדצמ׳ 1999 · רשומות (PDF)

תקנות מכוח החוק

1 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:

  • צו הגנה על מעגלים משולבים (הסכם טריפס*), התש"ס-1999
    30 בדצמ׳ 1999