בקצרה
קובע מתי אפשר לתבוע מדינה זרה בבית משפט בישראל, ומתי אפשר לגבות מנכסיה.
על מי זה חלעל מדינות זרות, רשויות שלהן ונציגיהן הרשמיים, ועל מי שתובע אותן בישראל.
מה זה אומר בפועל- הכלל: מדינה זרה חסינה מתביעה אזרחית בבתי המשפט בישראל. בפלילים החוק לא נותן חסינות, ואינו גורע מהחסינות הדיפלומטית והקונסולרית שקיימת ממילא.
- החריגים — אפשר לתבוע מדינה זרה על עסקה מסחרית; על נזק לגוף או לרכוש שנגרם בישראל; על נכס מקרקעין בישראל, ירושה או מתנה; על קניין רוחני; ועל אנייה או מטען שלה ששימשו למסחר.
- ישראלי או תושב ישראל שעבד בישראל אצל מדינה זרה, כמו בשגרירות, יכול לתבוע אותה בבית הדין לעבודה.
- מדינה יכולה לוותר על החסינות בכתב או בבית המשפט. אם לא טענה לחסינות בהזדמנות הראשונה, יראו אותה כמי שוויתרה.
- גם כשיש פסק דין נגד מדינה זרה, נכסיה חסינים מהוצאה לפועל — חוץ מנכס מסחרי, מקרקעין בישראל או נכס שקיבלה בירושה או במתנה. אסור להטיל עליה קנס או מאסר על אי־קיום פסק דין.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: החסינות של מדינה זרה היא חלק מהמשפט הבין־לאומי, ומדינות רבות צמצמו אותה לפעולות שלטוניות בלבד, בלי עסקאות מסחריות. בישראל לא היה חוק בנושא, ובית המשפט העליון קרא לחוקק חוק שיסדיר את פרטי החסינות.
תיקונים היסטוריים
החוק לא תוקן מאז שנחקק.
החוק המקורי: 16 בנוב׳ 2008 · רשומות (PDF)