החליף את: חוק זכות יוצרים, 1911 (הוחל בדבר המלך על חוק זכות יוצרים, 1911 (הטלתו על א"י), 1924)
קובע מי הבעלים של יצירה — ספר, שיר, סרט, תמונה, תוכנה או הקלטה — מה מותר לעשות בה בלי רשות, ומה קורה כשמפרים את הזכות.
נכתב בעזרת AI מתוך מקורות רשמיים: נוסח החוק ברשומות (2007) · דברי ההסבר · הארכת תקופת ההגנה בתקליט (2017) · תיקון 5 (2019). נכון ל־28 בספט׳ 2026. אינו ייעוץ משפטי.
הצעות שעדיין לא הוכרעו בכנסת.
חוק זכות יוצרים (תיקון מס' 5), התשע"ט–2019 (להלן – התיקון) התקבל בקריאה שנייה ושלישית ביום כ"ד בטבת התשע"ט (1 בינואר 2019), והוא מתקן את חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007 (להלן – החוק) בנושאים הבאים: 1. הפרה עקיפה של זכות היוצרים להעמדה לרשות הציבור – התיקון לחוק קובע כי אדם מפר זכות יוצרים של בעל הזכות ביצירה אם עשה פעולה, על דרך עיסוק, שיש בה כדי להקל או להרחיב את הגישה של הציבור ליצירה שהועמדה לציבור בהפרה (למשל, ברשת האינטרנט) ובלא שניתנה רשותו של בעל זכות היוצרים, ובלבד שעשה זאת במטרה להפיק רווח מכך שהגישה ליצירה המפרה קלה יותר, וכן אם בעת עשיית פעולת ההפרה, המפר ידע או היה עליו לדעת כי היצירה הועמדה לציבור בהפרה. 2. צו הגבלת גישה למקור תוכן – התיקון לחוק קובע כי בעל זכות יוצרים או בעל רישיון ייחודי ביצירה, הטוען שזכות היוצרים שלו נפגעת על ידי אתר אינטרנט, רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לתת צו כלפי ספק הגישה לאינטרנט, המורה לו להגביל את הגישה למקור התוכן אם עיקר התוכן באתר הוא תוכן מפר זכות יוצרים. הוראות התיקון מתוות את שיקול דעתו של בית המשפט כך שבין היתר, על בית המשפט לשקול את מידת ההשפעה על הציבור כתוצאה ממתן הצו או מהימנעות לתת את הצו, חומרת הפרת זכות היוצרים, חיוניות הצו למניעת הפרת זכות היוצרים, יעילותם של סעדים אחרים העומדים לרשות בעל זכות היוצרים, מידת הפגיעה הצפויה בגישה לאתרים אחרים וכן פגיעה בפרטיות משתמשי רשת האינטרנט. בנוסף, בתנאים הקבועים בתיקון ניתנה עדיפות להסרת התוכן המפר באתר על פני חסימת האתר. עוד יצוין כי כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט להצטרף כצד להליך הבקשה לצו כאמור, וכן לבקשה לביטול הצו או לשינוי תנאיו. 3. חשיפת זהותו של עושה פעולה בתוכן ברשת תקשורת אלקטרונית – התיקון לחוק קובע כי אדם הטוען להפרת זכות יוצרים שלו ברשת תקשורת אלקטרונית כהגדרתה בחוק, וזהותו של עושה הפעולה אינה ידועה לו, רשאי לבקש מבית המשפט המחוזי שיורה לאדם מסוים (להלן – המשיב) לחשוף בפני בית המשפט פרטי מידע אודות עושה הפעולה המפרה, לשם נקיטת הליכים משפטיים נגדו. על המשיב למסור, בשלב ראשוני, לבית המשפט בלבד, רק פרטים שיביאו לזיהוי עושה הפעולה. הוראות הפרק מתוות את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לתת את הצו, וכן נקבע שבית המשפט יורה על מתן הצו רק אם הבקשה מגלה עילה ולא נראית טורדנית או קנטרנית. בית המשפט רשאי לשקול אם לבקש מהמשיב פרטים נוספים הידועים לו או לגלות זהות של אדם נוסף שיכול לחשוף את זהות עושה הפעולה וכן למנות מומחה לשם המשך בירור הזהות. כמו כן, בית המשפט רשאי להעביר לעושה הפעולה שנחשף בפניו את הבקשה לחשיפתו ולקבל את תגובתו, כל זאת לפני שזהותו תיחשף למבקש. עוד נקבע, כי מי שהגיע אליו מידע על עושה פעולה לפי הוראות הפרק, לא יעשה בו שימוש אלא לשם בירור זהותו של עושה הפעולה במטרה לנקוט בהליכים משפטיים נגדו. 4. יצירות שבעל זכות היוצרים בהן אינו ידוע או לא אותר – התיקון לחוק קובע כי שימוש ביצירה שבעל זכות היוצרים בה אינו ידוע או לא אותר מותר בתנאים הבאים: המשתמש פעל בשקידה סבירה לגילוי או לאיתור בעל זכות היוצרים, לפני השימוש; המשתמש ציין באופן ברור בדרך שבה הוא עשה שימוש ביצירה, את פרטי יצירת הקשר עמו וכי לבעל זכות היוצרים הזכות לבקש שהמשתמש יחדל מהשימוש ביצירה; לאחר שקיבל הודעה מבעל זכות היוצרים, המשתמש הפסיק את השימוש ביצירה או קיבל רישיון לשימוש עתידי. בשימוש מסחרי ביצירה, נוסף על התנאים המפורטים לעיל, על המשתמש לפרסם הודעה באינטרנט או בעיתון יומי זמן סביר לפני השימוש, ולשלם לבעל זכות היוצרים תמלוג ראוי בעד התקופה שתחילתה במועד תחילת השימוש ביצירה. 5. סייגים לתחולה לעניין פיצויים בלא הוכחת נזק – סעיף 56 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לאדם שזכות היוצרים או הזכות המוסרית שלו הופרו, לבקשתו, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ₪ על כל הפרה. בסעיף 56א לחוק שהוסף בתיקון, נקבעו שני סייגים לתחולת סעיף 56 האמור. הסייג הראשון חל במקרה שבו העמיד אדם לרשות הציבור ברשת האינטרנט יצירה אומנותית שהועמדה קודם לכן לרשות הציבור, ובלבד שהוא חדל מההפרה בתוך זמן סביר לאחר שקיבל הודעה מבעל הזכות על ההפרה, שהיצירה לא הועתקה מקטלוג שמטרתו להציע יצירות למכירה ובנוסף, מתקיים אחד מאלה: ההפרה לא הייתה למטרה מסחרית או נעשתה על ידי גוף שפועל למען הציבור (כמפורט בתיקון) ושמחזור הכספים שלו אינו עולה על 1,200,000 ₪. מתנאי זה הוחרגה המדינה ומוסדותיה, רשות מקומית, חברה וחברה בת ממשלתיות ותאגיד סטטוטורי. הסייג השני שנקבע בסעיף 56א חל על מוסדות חינוך, ספריות, ארכיונים, מוזיאונים וגופים נוספים שקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם השר הממונה על אותם גופים, ובאישור ועדת
חוק העיצובים, התשע"ז–2017 נועד לקבוע הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים, ויחליף את ההסדר הקיים בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924, בכפוף להוראות מיוחדות בנוגע למדגמים. דיני העיצובים או דיני המדגמים כפי שנקראו עד היום הם ענף של דיני הקניין הרוחני, המסדיר את המסגרת החוקית להגנה על עיצובים של מוצרים תעשייתיים, להבדיל מדיני זכויות יוצרים שתכליתם להגן על יצירות, כאשר עיצוב מתייחס למראה של מוצר המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר, כגון צורה או מיתאר. החוק מבקש ליצור איזון בין שני אינטרסים ציבוריים: מצד אחד, הרצון לעודד פיתוח של עיצובים חדשים באמצעות הענקת "מונופול", דהיינו זכות בלעדית מוגבלת וקצובה בזמן לשימושים שונים בעיצוב, ומצד שני, הרצון לאפשר לכלל הציבור לעשות שימוש בעיצובים, ולפיכך לא להגביל את מגוון האפשרויות לעיצוב מוצרים ולצמצם את המונופול הניתן למעצבים למינימום ההכרחי שיקיים את התמריץ לפתח עיצובים חדשים כאמור. כמו כן, החוק מותאם להתפתחויות הטכנולוגיות, לדין הבין-לאומי, ובפרט אמנות והסכמים בין-לאומיים, ולפסיקה הישראלית. להלן פירוט של כמה מהחידושים בחוק זה לעומת הדין הקודם, פקודת הפטנטים והמדגמים: ראשית, בהתאם למצב המשפטי ערב כניסתו של החוק לתוקף, הענקת "מונופול" לגבי מדגם מותנית ברישום במשרד המשפטים, המקנה תקופת הגנה של 15 שנים, בכפוף לעמידה בתנאי הכשירות לרישום. חוק העיצובים קובע הסדר חדש בשני מישורים: האחד, הארכת תקופת ההגנה לעיצוב רשום, מ-15 ל-25 שנים, בכפוף לתנאי כשירות לרישום שאינם זהים לאלה הקבועים בפקודה – חדשנות ואופי ייחודי. המישור השני נוגע להענקת הגנה, לראשונה בדין הישראלי, לעיצוב לא רשום, כך יוכל מעצב ליהנות מהגנה למשך 3 שנים, ללא צורך בהליך רישום, הכרוך בהשקעת משאבים ועשוי להיות בלתי יעיל לגבי עיצובים שהם אופנות חולפות. הענקת הגנה לעיצוב לא רשום נועדה בעיקר להקל על מעצבים שהם עוסקים קטנים ואין להם בהכרח את הידע והמשאבים הנדרשים להליך הרישום. שנית, החוק כולל הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף להסכם בין-לאומי – הסכם האג, וכתוצאה מכך יוכלו מעצבים ישראליים להגיש בקשה אחת ויחידה לרישום העיצוב וזו תנותב לכלל המדינות שהצטרפו להסכם. שלישית, החוק כולל כלי אכיפה שאינם קיימים בפקודה – עבירות פליליות, סמכות לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק (פיצויים עונשיים), וכן מתן אפשרות לבעל עיצוב רשום לפנות למכס ולבקש עיכוב של שחרור הטובין שלטענתו מפרים את זכויותיו בעיצוב, וזאת כדי להביא להרתעה משמעותית כלפי מפרים פוטנציאליים ולהגן כראוי על זכויותיהם של המעצבים.
חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 (להלן – החוק), התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום כ"ב באדר התשע"ז (20 במרץ 2017). החוק קובע כי תקופת ההגנה של זכות היוצרים בתקליט תוארך מ-50 שנים ל-70 שנים ואם התקליט פורסם בתוך שנתיים ממועד יצירתו, תוארך תקופת ההגנה ל-70 שנים ממועד פרסומו, בכפוף לתנאים הבאים: אם בתום חמישים השנים ממועד יצירת התקליט או ממועד הפרסום כאמור, מפיק תקליט, או מי מטעמו, לא הוציא כמות שיש בה כדי לספק באופן סביר את דרישות הציבור לעותקים של התקליט, או לא העמיד את התקליט לרשות הציבור - תפקע זכות היוצרים שלו בתקליט בתום 50 השנים, ולגבי תקליט שפורסם בתוך שנתיים ממועד יצירתו – תפקע הזכות בתום 50 השנים ממועד פרסומו כאמור. בנוסף, גם בתקופת ההגנה שהוארכה מ-50 שנים ל-70 שנים (להלן – תקופת ההגנה הנוספת), ובכל אחת מאותן 20 השנים, אם מפיק התקליט או מי מטעמו לא הוציא כמות שיש בה כדי לספק באופן סביר את דרישות הציבור לעותקים של התקליט, או לא העמיד את התקליט לרשות הציבור – תפקע זכות היוצרים בתום אותה שנה שבה נמצא כי לא עמד בתנאים האמורים. לעניין תקליט שהבעלות בזכויות המבצעים לפי סעיף 2(2) לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד–1984 המגולמות בו, כולן או חלקן, הועברו למפיק התקליט, נקבע כי אם פקעה זכותו של מפיק התקליט משום שלא עמד בתנאים האמורים לעיל, מבצע הביצוע רשאי לשעתק את הביצוע, לעשות כל אחת מהפעולות המנויות בסעיף 2(4) לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, וכן לעשות בביצוע כל שימוש המותר לפי כל דין. עוד נקבע כי כל הסכם, תניה או תנאי בנוגע לזכויות לפי חוק זכויות מבצעים ומשדרים, בין מבצע או צד שלישי לבין מפיק, או ויתור של מבצע על זכויות כאמור, יחולו גם בתקופת ההגנה הנוספת, אלא אם כן הוסכם בין הצדדים אחרת, ובלבד שאין בהם כדי לגרוע מהתנאים האמורים. כמו כן, החוק קובע חובת תשלום ראוי נוסף במקרים שבהם הבעלות בזכויות המבצע הועברה למפיק התקליט תמורת תשלום חד פעמי. בהתאם להוראה זו, ישלם המפיק למבצע תשלום ראוי נוסף בעד השימוש בזכויות המבצע שהועברו למפיק בתקופת ההגנה הנוספת. הוראות התיקון האמור יחולו על תקליט שטרם חלפה לגביו תקופת ההגנה הקבועה בסעיף כנוסחו ערב יום תחילתו של החוק. בנוסף, החוק קובע כי גם זכות המבצעים והמשדרים הקבועה בסעיף 10 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד–1984, תוארך כך שבמקום שתקופת ההגנה לזכויות מבצעים תעמוד על 50 שנים מתום השנה שבה בוצע הביצוע המקורי, היא תוארך ל-70 שנים מתום השנה שבה בוצע הביצוע המקורי.
החוק המקורי: 25 בנוב׳ 2007 · רשומות (PDF)
3 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.