בקצרה
קובע שאחריות חברת תעופה לנזק לנוסעים, למטען ולכבודה נקבעת לפי האמנות הבין־לאומיות על תובלה אווירית, והחיל אותן בישראל.
על מי זה חלעל חברות תעופה, ועל נוסעים ושולחי מטען בטיסה.
מה זה אומר בפועל- בטיסה בין מדינות, חלה האמנה שהמדינות של נקודת היציאה ונקודת היעד חתומות עליה: אמנת ורשה (1929) ותיקוניה, או אמנת מונטריאול (1999). כשחלות גם אמנה ישנה וגם אמנת מונטריאול — חלה רק אמנת מונטריאול.
- על טיסות פנים בישראל, ועל טיסות שאף אמנה לא חלה עליהן אבל חל עליהן הדין הישראלי, חלים הכללים של אמנת מונטריאול.
- אחריות חברת התעופה ועובדיה לנזק — גם במקרה מוות של נוסע — נקבעת רק לפי החוק הזה. אי אפשר לתבוע על אותו נזק לפי דין אחר, כמו חוזה או נזיקין.
- גם הזמן שבו אפשר להגיש תביעה נקבע לפי האמנה החלה, ולא לפי הדין הרגיל.
- כשכמה אנשים תובעים בגלל מות נוסע אחד והסכום עובר את תקרת האחריות, בית המשפט מחלק ביניהם את הסכום באופן יחסי.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: אמנת ורשה ופרוטוקול האג קובעים את מידת האחריות של מוביל אווירי כלפי נוסעים ושולחי מטען, ואחרי החוק הקודם נחתמו אמנות ופרוטוקולים נוספים.
תיקונים היסטוריים
חוק התובלה האווירית (תיקון מס' 2), התש"ע-2009
חוק יישום מזכר ההבנה בין מדינת ישראל לבין הממלכה הירדנית ההאשמית (שימוש משותף בשדה התעופה עקבה) (הוראת שעה), התשנ"ח-1997
החוק המקורי: 7 באוג׳ 1980 · רשומות (PDF)
תקנות מכוח החוק
4 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
צו התובלה האווירית (ביטול צווים), התשע"ג-2013
7 ביולי 2013
הודעת התובלה האווירית (כניסה לתוקף של אמנת מונטריאול), התשע"א-2011
17 במרץ 2011
הודעת התובלה האווירית (כניסה לתוקף של פרוטוקול לתיקון אמנת ורשה), התשס"ב-2002
21 במרץ 2002
הודעת התובלה האווירית (כניסה לתוקף של פרוטוקולים לתיקון אמנת ורשה), התשנ"ז-1997
7 באוג׳ 1997