בקצרה
קובע את הכללים לשליחות: כשאדם מסמיך אדם אחר לפעול בשמו מול אחרים — למשל לחתום, לקנות או למכור.
על מי זה חלעל כל מי שמסמיך מישהו לפעול בשמו, ועל מי שפועל כשליח.
מה זה אומר בפועל- "שלוחו של אדם כמותו": מה שהשליח עושה במסגרת השליחות מחייב את מי ששלח אותו ומזכה אותו. אפשר לתת הרשאה בכתב, בעל־פה או אפילו בהתנהגות, אבל מי שנדרש לפעול מול שליח רשאי לדרוש לראות הרשאה בכתב.
- שליח לא יכול, בלי הרשאה מפורשת, לנהל בשם השולח הליך בבית משפט, להתפשר, לוותר או לתת משהו בלי תמורה. מה שהוא עושה בלי הרשאה, השולח יכול לאשר בדיעבד.
- השליח חייב לפעול בנאמנות ולפי ההוראות: לדווח לשולח ולמסור לו מסמכים, לא לקבל טובת הנאה בלי הסכמתו ולא להימצא בניגוד עניינים. רווח שהגיע אליו בגלל השליחות שייך לשולח.
- השולח חייב להחזיר לשליח הוצאות סבירות שהוציא בגלל השליחות.
- השליחות נגמרת כשאחד הצדדים מבטל אותה, מת, פושט רגל או מאבד את כשרותו המשפטית — חוץ ממקרה שבו ההרשאה ניתנה כדי להבטיח זכות של מישהו.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: החוק הוא חלק מסדרת חוקים חדשים שנועדו להחליף את ספר החוקים האזרחי העות'מאני (המג'לה).
תיקונים היסטוריים
החוק לא תוקן מאז שנחקק.
החוק המקורי: 23 ביולי 1965 · רשומות (PDF)