בקצרה
מאפשר לשר הפנים להעביר לבעלות עירייה או מועצה מקומית רכוש ציבורי שנמצא בידי ועדים, אגודות או גופים אחרים שמילאו את תפקידי הרשות לפני שהוקמה או לפני קום המדינה.
על מי זה חלעל עיריות ומועצות מקומיות, ועל מי שמחזיק ברכוש כזה.
מה זה אומר בפועל- לבקשת מועצת הרשות, שר הפנים יכול לתת "צו הקנייה" על נכסים ששימשו שירות ציבורי ושהיו בידי ועד מקומי, אגודה שיתופית או גוף אחר שמילא תפקיד של רשות מקומית; על קרקע ציבורית שמשמשת את התושבים; ועל נכסים שנרכשו לטובת התושבים מכספי ציבור או מתרומה.
- לפני מתן הצו מתפרסמת ברשומות הודעה על הכוונה, וגם הצו עצמו מתפרסם. העברת הנכסים פטורה ממסים ומאגרות.
- החוק לא חל על נכסים לצורכי דת, על הקדשות לצדקה, על מפעלי ניקוז, ועל מפעלי מים שרוב המים שלהם לא מסופקים לתושבי הרשות.
- השר יכול לחייב את הרשות לשלם פיצוי על השקעה שאינה של הציבור ושנפגעה בהעברה, או לקבוע שאין פיצוי. מי שנפגע יכול לתבוע בבית המשפט המחוזי, ותביעה לביטול הצו מוגשת תוך שישה חודשים.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: לפני קום המדינה ועדים ואגודות מילאו לא פעם תפקידים של רשות מקומית והחזיקו בנכסים ציבוריים, ובעלות פרטית כזו על רכוש ציבורי "אינה רצויה עוד" כשיש שלטון מקומי במדינה ריבונית.
תיקונים היסטוריים
החוק המקורי: 14 באוג׳ 1958
תקנות מכוח החוק
2 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
צו הרשויות המקומיות (הקניית רכוש ציבורי) (הקניה לעיריית גבעת שמואל), התשע"ד-2013
21 בנוב׳ 2013
תקנות הרשויות המקומיות (הקניית רכוש ציבורי) (סדרי הדין ודיני ראיות), תש"ך-1959
31 בדצמ׳ 1959