קובע מה המשמעות של לחתום כערב לחוב של מישהו אחר, ומגן במיוחד על אנשים פרטיים שחותמים כערבים להלוואות.
נכתב בעזרת AI מתוך מקורות רשמיים: נוסח החוק ברשומות (1967) · תיקון מס' 2 (1997). נכון ל־29 בספט׳ 2026. אינו ייעוץ משפטי.
חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961 תוקן לאור השינויים שחלו במשק הישראלי ובמטרה להבטיח כי ההסדר יאזן בצורה מדויקת יותר בין האינטרסים של הנושים והחייבים, תוך שמירה על פשטות ההסדר ככל הניתן. בכלל זה, נקבעה הריבית השקלית כריבית ברירת מחדל, נקבע מנגנון הוספת "דמי פיגורים" במקום "ריבית פיגורים" ובוטל מנגנון ה"ריבית דריבית" עליו, וכן בוטלה הריבית על מטבע החוץ. כמו כן, נעשו תיקונים עקיפים לחוקים המפנים להוראות החוק האמור או להגדרות המופיעות בו, לצורך התאמתם להסדר החדש. התיקון העקיף המשמעותי ביותר הינו בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, ולפיו דמי הפיגורים לא יחולו לגבי חייבים המשלמים את חובם בתשלומים. כמו כן הורחב שיקול הדעת של רשמי ההוצאה לפועל להפחית את דמי הפיגורים לצורך קידום הגבייה בתיקים וסגירת חובות. בנוסף, נעשו תיקונים שונים בחוק האמור שמטרתם ליישם את השינויים בחוק פסיקת ריבית והצמדה.
החוק קובע הגדלה של סכום התביעה על סכום קצוב אשר ניתן לבקש לבצעה בהוצאה לפועל מ-50,000 ₪ ל-75,000 ₪. בנוסך לכך נקבע כי המצאת ההתראה תהיה בדואר רשום עם אישור מסירה, ואם סירב הנתבע לקבל את ההתראה או לחתום על אישור המסירה, יראו את הנתבע כמי שהומצאה לו ההתראה כדין וכי הערת פקיד הדואר או המוסר בדבר הסירוב תהווה ראיה לאמיתותה. עוד נקבע, כי אם המבקש ניסה להמציא לחייב את ההתראה בדואר רשום עם אישור מסירה אך לא הצליח לעשות זאת, והוא מיוצג על ידי עורך דין, תתאפשר גם המצאה במסירה אישית על ידי עורך הדין ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 489 ו-490 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר מאפשרות, בין השאר, המצאה באמצעות הדבקה על הדלת, בדומה לאופן המצאת כתב תביעה לנתבע בבית משפט.
החוק המקורי: 21 באפר׳ 1967 · רשומות (PDF)
2 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.