חוק העונשין, התשל"ז-1977

החוק קובע כי פעילות ייצור, יצוא, יבוא, אחסנה, הובלה ומסחר בדמויי כלי ירייה יחויבו ברישיון, וכן כי החזקה ונשיאה של דמויי כלי ירייה ייעשו רק במועדונים שקיבלו רישיון לכך. בנוסף, החזקת דמויי כלי ירייה מחוץ למועדונים, וכן רכישה, הובלה, ייצור, ייצוא, ייבוא ומסחר בהם ללא רישיון לכך יהוו עבירה פלילית. כהוראת שעה לשנה, נקבע כי ניתן לאפשר גם מתן הרשאה להחזקה ונשיאה של דמוי כלי ירייה מחוץ למועדון לצורכי אימונים ותחרויות, במספר מוגבל ובכפוף לתנאים שייקבעו בתקנות. בנוסף, הוסדרו סמכויות הפיקוח של האגף לרישוי כלי ירייה, הכוללות דרישת הזדהות, מסירת ידיעות ומסמכים וסמכות כניסה למקומות, כאשר סמכות כניסה למקומות מגורים טעונה צו מבית המשפט. כמו כן, נקבע כי במקרים חריגים של אירועי בטיחות חמורים, מנהל האגף לרישוי כלי ירייה יהיה רשאי להוציא צו הפסקה מנהלי לבעל רישיון למשך שלושה ימים, או עד לקבלת החלטה בידי הרשות המוסמכת לבטל את הרישיון או להטיל עליו תנאים והגבלות. לבסוף, תוקנו סעיפי העונשין בחוק וכן נוספו סנקציות פליליות בגין ביצוע פעולות בדמוי כלי ירייה ללא רישיון ובגין אי-הודעה למשטרה במקרה של אובדן, גניבה או השמדה של כלי ירייה או דמוי כלי ירייה.

החוק מבהיר כי הוראות ההחמרה בענישה בגין מעשה טרור חלות על עבירות מין, וכן מחיל את הוראות ההחמרה בענישה בגין עבירה ממניע גזענות או עוינות כלפי ציבור, כמשמעותה בחוק העונשין, על עבירות הטרדה מינית. בנוסף, בית המשפט רשאי לפסוק כפל הפיצוי הקבוע בחוק בגין עבירות הטרדה מינית שבוצעו ממניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור. לצד זאת, נקבעה חובת דיווח שנתית לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת אודות מספר כתבי האישום שהוגשו ומספר תיקי החקירה שנפתחו בגין עבירות מין ועבירות הטרדה מינית שבוצעו ממניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, או שהן מעשה טרור.

נקבעה עבירה של גביית דמי חסות בשתי דרגות חומרה. האחת, עניינה בגביית דמי חסות תוך ניצול מצוקה ללא איום. במצב זה נקבעה חזקת מודעות של העבריין הגובה דמי חסות באופן מתמשך, למצוקתו של הקורבן, אם התבצעו לכאורה עבירות גוף או רכוש בסביבתו של הקורבן. דרגת החומרה השנייה, עניינה בגביית דמי חסות תוך שימוש באיום. בנוסף, נקבעו כהוראת שעה ל-5 שנים – עונש מינימום על העבירה החדשה וכן הסדרי חילוט על ידי בית-המשפט בהליך פלילי ובהליך אזרחי ללא הרשעה. על יישום הוראות סעיפים אלה, נקבעה חובת דיווח ל-10 שנים.

הוראת השעה הוארכה בשנתיים את תוקפה הקובעת כי תקופת המאסר המרבית שאותה יהיה ניתן לשאת בעבודות שירות, תהיה תשעה חודשי מאסר במקום שישה חודשי מאסר. כמו כן, נוסף מנגנון לקיצור תקופת עבודת השירות של עובד שירות הנושא עונש מאסר שבין שלושה חודשים לשישה חודשים.

חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים, התשפ"ג–2023 אושר בקריאה שניה ושלישית ביום 28/03/2023. ראשית, החוק מוסיף שתי עילות חדשות לביצוע חיפוש ללא צו שופט במטרה להקנות למשטרה כלי אכיפה יעילים למיגור תופעת כלי הנשק הבלתי חוקיים. העילה הראשונה שנוספה תאפשר לשוטר לבצע חיפוש ללא צו שופט אם התעורר חשד סביר שכלי נשק או חלק מהותי מנשק, שעשוי לשמש ראיה לביצוע עבירה, נמצא במקום, ואם בשל הצורך המיידי לביצוע החיפוש לא ניתן לקבל צו. העילה השנייה שנוספה תאפשר למשטרה לבצע חיפוש של תיעוד או מצלמה שעשויים לשמש ראיה לביצוע עבירה שדינה עשר שנות מאסר לפחות, הכוללת עבירת נשק, עבירה של ירי במקום מגורים או עבירת סחיטה באיומים. לגבי שתי עילות אלו, נקבע כי החיפוש יבוצע רק באישור בכתב של קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה, שיכלול את הנסיבות והנימוקים לצורך בחיפוש מיידי ללא צו. עוד נקבע כי אם במהלך החיפוש נתגלה חפץ שאינו נוגע לעבירה שבשלה ניתן האישור לביצוע החיפוש, שופט יהיה רשאי לתפוס את החפץ ולהביאו לבחינת שופט, אשר יצווה מה ייעשה בו. הסדרים אלו נקבעו כהוראת שעה לתקופה של שנה, החל מיום כ"ד באייר התשפ"ג (15 במאי 2023), זאת בכדי לאפשר בחינה של ההסדרים המוצעים. במסגרת זאת, נקבעו חובות דיווח מפורטות לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת וליועץ המשפטי לממשלה, אודות השימוש בעילות החיפוש החדשות ותוצאותיהן, ואלו יימסרו בשלושה מועדים שונים בתקופת הוראת השעה. בנוסף, לפני תום הוראת השעה, ידווח פרקליט המדינה לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת על מספר כתבי האישום שהוגשו בתיקי חקירה בהם בוצע חיפוש כאמור. שנית, נקבעה החמרת ענישה ביחס לעבירות נשק. במסגרת זאת, הוחמר העונש על עבירת רכישת נזק בלתי חוקי לעשר שנים, בדומה לעבירות של נשיאה והובלה של נשק שלא כדין. בנוסף, נקבעה הבחנה בענישה בין חלקי נשק מהותיים לחלקי נשק שאינם מהותיים, כך שהעונש על עבירת החזקה או הובלה של חלקי נשק מהותיים יהיה חמש שנות מאסר, ושל חלקי נשק לא מהותיים – שלוש שנות מאסר. לבסוף, נקבע הסדר חילוט לעניין עבירות של סחר בנשק, המפרט הסדר חילוט מיוחד לגבי אדם שהורשע בעבירת סחר בנשק לא חוקי ומנהל אורח חיים עברייני (המבוסס על תקבולי עבירה), לפי תנאים שנקבעו בחוק. במסגרת זאת, יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של נידון שהורשע בעבירת סחר בנשק, אלא אם סבר בית המשפט שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים.

החוק בא להשלים את תיקון תקנון הכנסת מיום 1.2.2023 שבו הוקמו שלוש ועדות קבועות חדשות: הוועדה לביטחון לאומי, ועדת הבריאות והוועדה למיזמים ציבוריים, ונקבעו שינויים בתחומי ענייניהן של ועדות קבועות אחרות. החוק מתקן בהתאם לכך הוראות בחוקים שונים המעניקות סמכויות ותפקידים לוועדות מסוימות וליושבי הראש שלהן, בעיקר בנוגע לאישור חקיקת משנה ולקבלת דיווחים.

הוחלט לעגן בחוק בהוראת שעה את סמכותם של בתי המשפט הקהילתיים בישראל ולקבוע בין היתר הוראות להעברת עניינו של נאשם לדיון בבית משפט קהילתי, הוראות לעניין אופן ניהול ההליך בבית המשפט הקהילתי והוראות לעניין העברת עניינו של נאשם מבית המשפט הקהילתי לדיון בבית משפט שלום.

חוקק תיקון מבהיר לחוק העונשין ולפיו חוקי עזר הקובעים עבירות פליליות ועונשים הנחקקים על ידי רשויות מקומיות בהתאם לסמכותן לפי חוק, לא טעונים אישור ועדה של הכנסת. כמו כן, התיקון מבהיר כי חוקי עזר שנחקקו מאז התיקון לחוק העונשין בשנת 1994 ולא קיבלו אישור ועדה של הכנסת, הותקנו כדין.

במסגרת הוראת השעה נקבע כי יוטל עונש מינימום של רבע מהעונש המרבי למי שהורשע בעבירות של החזקה, נשיאה וסחר בנשק, וזאת למעט במקרים מיוחדים.

הוחלט להאריך את תקופת הוראת השעה המאפשרת ריצוי עונש של מאסר של עד תשעה חודשים בעבודות שירות (במקום שישה חודשים) בשנתיים נוספות. זאת לאור העיכוב בביצוע המחקר המלווה ומגפת הקורונה אשר שיבשה את מהלכו התקין של המחקר והפריעה לאיסוף הנתונים וניתוחם.

התיקון לחוק יוצר מדרג חדש של עבירות ההמתה בחוק העונשין. התיקון קובע שתי דרגות של עבירת הרצח: עבירת רצח בסיסית שיכול שתעשה תוך כוונה או באדישות, ועבירת רצח בנסיבות מחמירות, שבה מלבד ביצועה בכוונה או באדישות, נדרשת הוכחת אחת מהנסיבות המפורטות בסעיף 301א(א) לחוק. לצד עבירת הרצח הבסיסית נקבע עונש של מאסר עולם כעונש מרבי, ולצד עבירת הרצח בנסיבות מחמירות נקבע עונש של מאסר עולם חובה (למעט במקרים חריגים ביותר בהם בית המשפט סבור שהאשמה העולה מהמעשה אינה בדרגה של רצח בנסיבות מחמירות). כמו כן, בוטלה עבירת ההריגה, כך שחלק מהמקרים אשר נפלו עד היום בגדרה יכללו בעבירת הרצח (באם הוכחה כוונה או אדישות), וחלק מהמקרים יכללו בעבירה של המתה בקלות דעות (כאשר הנאשם קיווה שהתוצאה לא תתרחש). עוד נקבעה עבירת המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, לפיה גם אם גובשו יסודות עבירת הרצח או הרצח בנסיבות מחמירות אך התקיימה אחת הנסיבות המקלות המפורטות בעבירה, האחריות והעונש יכולים להיות קלים יותר. כך למשל אם הרצח בוצע בעקבות התעללות מתמשכת, אם הרצח בוצע לאחר התגרות ובתגובה לאותה התגרות ובית המשפט היה סבור שבנסיבות העניין יש בכך כדי להפחית מהאשמה, ואם הנאשם לוקה בהפרעה נפשית.

התיקון לחוק שינה את הסדר ההתיישנות הקבוע בהליכים פליליים, וכן קבע הוראות לעניין תקופות החקירה וההעמדה לדין בהליכים פליליים, ובתוך כך; קביעת תקופה מרבית להארכת תקופת ההתיישנות כתוצאה מביצוע פעולות חקירה, ביטול ההתיישנות בעבירת הרצח, הארכת תקופת ההתיישנות בפשעים חמורים, קביעת תקופות שלא יובאו בחשבון בחישוב תקופת ההתיישנות (כגון היעלמות החשוד וחסינות שמגנה על החשוד), והגבלת משך הליכי חקירה והעמדה לדין.

חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט-2019 קובע לראשונה איסור על צריכת מעשה זנות, לרבות על ניסיון לצרוך מעשה כזה. אכיפת האיסור תיעשה ככלל בדרך מינהלית, של קנס מינהלי בסכום של עד 2,000 ₪ לעבירה ראשונה. זאת, בנוסף לאפשרות להגיש כתב אישום בנסיבות שיקבעו בנהלים אז ניתן יהיה להטיל קנס מרבי של 75,000 ₪. בנוסף, בחוק סעיפי מטרה ודיווח לכנסת וכן חובת מחקר. החוק נקבע כהוראת שעה לחמש שנים והוא עתיד להיכנס לתוקף שנה וחצי מיום פרסומו.

התיקון לחוק קובע כי עבירת גניבת נשק תיחשב גניבה בנסיבות מחמירות, ובצידה יושת עונש מאסר של עשר שנים. מההסדר האמור יוחרגו גניבת חלק, אבזר או תחמושת של נשק.

החוק קובע כי מתלונן בעבירת מין או נפגע בעבירה זו יוכל להביע את הסכמתו, בכתב, לעניין פרסום פרטיו או זהותו בלי שיידרש כי ההסכמה תינתן בפני בית המשפט כפי שנדרש עד לתיקון החוק.

התיקון לחוק מאריך את תקופת המאסר שניתן להמיר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מתקופה שאינה עולה על שישה חודשים לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשי מאסר. עוד נקבע בחוק כי ככלל לעובד שירות כאמור, אשר נגזרו עליו יותר משישה חודשי עבודות שירות, תקבע תוכנית ליווי ושיקום. לעובד שירות כאמור, אשר עמד בתוכנית שנקבעה לו על ידי קצין המבחן ואשר קיבל אישור על כך שביצע את עבודות השירות כנדרש וברציפות, ניתן יהיה לקצר את התקופה שירצה במספר שבועות, כמפורט בתיקון. התיקון נקבע כהוראת שעה לתקופה של שנתיים.

חוק העונשין (תיקון מס' 134), התשע"ח-2018 מרחיב את האיסור על ירי מנשק חם שלא כדין כך שיחול בכל מקום, ולא רק באזור מגורים, כפי שקיים היום. במקרים אלו נקבע עונש מאסר של עד שנתיים. כן מורחב האיסור על ירי בנסיבות מסכנות ונכלל בהן ירי באזור מגורים, באזור אחר שיש בו כדי לסכן חיי אדם או באופן שיש בו לסכן חיי אדם – עם עונש מאסר של עד חמש שנים. נוכח ההרחבה מתייתר סעיף 338(ב), שעניינו ירי בחתונה או טקס, ולכן הוא בוטל.

התיקון התקבל בקריאה השניה והשלישית ביום ה' בתמוז התשע"ח (18 ביוני 2018). התיקון מרחיב את האיסור הקבוע היום על פרסום בדבר מתן שירותי זנות וקובע איסור גם על פרסום מודעות שמטרתן גיוס אנשים לעיסוק בזנות. העונש שנקבע הוא שלוש שנות מאסר למפרסם ואם הפרסום מיועד לקטין – חמש שנות מאסר. בנוסף למאסר נקבע כי על המפרסם יוטל קנס של 226,000 ₪ ואם המפרסם הוא התאגיד יוטל קנס כפול. עוד נקבע, כי עבירה לפי תיקון זה תהווה עילה לסגירת אתר אינטרנט המשמש לפרסום הצעות עיסוק בזנות כאמור או לחסימת מספר טלפון המשמש ליצירת קשר למטרת גיוס אנשים לעיסוק בזנות, וזאת לפי חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז–2017 או לפי חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח–2018.

התיקון התקבל בקריאה השניה והשלישית בי"ח אדר התשע"ח (5 במרס 2018) ועניינו החמרת הענישה על תקיפה של עובדי חינוך. התיקון נעשה בסעיף הרלוונטי בחוק העונשין הקובע את העבירה של "תקיפת עובד ציבור", אשר העונש המרבי שיקבע בה הוא שלוש שנות מאסר, ובנסיבות מחמירות חמש שנות מאסר. התיקון קובע כי אם עובד הציבור הנתקף הוא מי שעוסק בהוראה או בחינוך במוסד חינוך או בפיקוח על מוסד חינוך, והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של העובד, העונש המרבי יהיה חמש שנות מאסר, גם אם לא התקיימו נסיבות מחמירות נוספות. הגדרת מוסד חינוך רחבה וכוללת גנים, בתי ספר וכל מוסד שמתקיים בו לימוד לפי חוק לימוד חובה.

תיקון מס' 82 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982‏, קובע כי נוסח העילה לסגירת תיקים פליליים "העדר עניין לציבור", ישתנה לנוסח "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין". בהתאם, נקבע בתוספת השביעית נוסח להודעות שישלחו לחשוד ולמתלונן אם יוחלט על אי פתיחה בחקירה או אי העמדה לדין בשל העילה האמורה. אין בתיקון כדי לשנות את השיקולים שעל המשטרה והתביעה לשקול לעניין עילה זו.

בחוק העונשין, התשל"ז–1977 קבועות הוראות מיוחדות לעניין התיישנות עבירות מין שבוצעו בקטין. סעיף 354 קובע שבעבירות מין שבוצעו בקטין על ידי בן משפחתו או אחראי על הקטין יחל מניין תקופת ההתיישנות מיום שמלאו לקטין 28 שנים, דהיינו עד הגיעו של נפגע העבירה לגיל 38. תיקון מס' 29 לחוק זה מוסיף להסדר ההתיישנות המיוחד הקיים לעניין עבירות מין שבוצעו על ידי בן משפחה, גם פגיעה מינית שבוצעה על ידי בנם או בתם של דוד או דודה, אשר לא נכללים בהגדרת בן משפחה, וקובע כי בפגיעה מינית כאמור תוארך תקופת ההתיישנות גם היא עד שימלאו לנפגע העבירה 38 שנים.

חוק זה מחליף בדברי החקיקה השונים את המונחים "מפגר" ו-"פיגור" על הטיותיהם, במונחים "אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית" ו-"מוגבלות שכלית התפתחותית" בהתאמה.

סעיף 203ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977 קובע איסור על קבלת שירותי זנות מקטין. תיקון מס' 127 מחמיר את העונש הקבוע בצד עבירה זו משלוש שנות מאסר לחמש שנות מאסר. כמו כן, העבירה התווספה לרשימת העבירות המנויות בתוספת בחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) ובכך הוסמך בית המשפט לאפשר לקטין להעיד שלא מול הנאשם בעבירה זו, בהתקיים התנאים המפורטים בחוק. כמו כן, עבירה זו התווספה לרשימת עבירות המין והאלימות בחוק זכויות נפגעי עבירה.

חוק העונשין (תיקון מס' 126), התשע"ו-2016 קובע כי התגבשות היסוד הנפשי של רשלנות מותנית בנטילת סיכון בלתי סביר וכן כי הדרישה לסיכון בלתי סביר חלה גם על עבירות התנהגות שעם פרטיהן נמנית יצירת סכנה.

סעיף 109 לחוק העונשין קובע כי מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזויין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו - מאסר חמש שנים. חוק העונשין (תיקון מס' 125) מבהיר כי עבירת ההסתה להשתמטות שבסעיף 109(ב) האמור, חלה גם על הסתה או שידול לערוק משירות כלפי מי שמשרת בצבא לאחר שהתנדב לפי סעיף 17 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב].

החוק להגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ו-2016 מסדיר מחדש ובאופן בהיר את הסמכות להורות על הגבלת השימוש במקומות המשמשים לביצוע עבירות. על-פי התיקון, במקום הנוסח המקורי של החוק שקבע הליכים מקבילים, מינהלי ושיפוטי, נקבע הליך אחד שתחילתו במתן צו הגבלת שימוש מינהלי בידי קצין משטרה בכיר והמשכו בהארכה על-ידי בית המשפט. בנוסף, הורחבה רשימת העבירות שעליהן חל ההסדר, כך שיוחלו על שורה של עבירות הקבועה בתוספת שיש בהן משום סכנה לציבור או לאדם, ושיש תועלת בניתוק הקשר בין מי שמספק את השירות הבלתי חוקי ובין הלקוחות שלו באמצעות סגירת המקום.

חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 כולל הסדרים בתחומי המשפט הפלילי, האזרחי והמנהלי, וכן מחליף חלק גדול מהחקיקה הקיימת בתחום הטרור, שחלקה נחקקה עוד בתקופת השלטון הבריטי בארץ. החוק מגדיר, בצורה מרוכזת ומפורשת, בין היתר: מה הוא "מעשה טרור", מה הוא "ארגון טרור", ומי הוא "חבר" בארגון טרור; מסדיר את הליך ההכרזה על ארגון טרור; קובע עבירות פליליות שעניינן מאבק בטרור ומחמיר את הענישה שבצידן; כולל מספר סטיות מסדרי הדין ודיני הראיות בהליכים פליליים הקשורים לעבירות טרור; קובע הסדר מיוחד לעניין השהייה של הבאה בפני שופט לגבי עצור החשוד בעבירת ביטחון חמורה או אף דיון שלא בנוכחותו; מסדיר את נושא חילוט הרכוש הקשור לטרור, הן רכוש של אדם שעבר עבירת טרור, והן רכוש של ארגוני טרור; מסדיר את סמכות המשטרה להוציא צו למניעת פעילות של ארגון טרור, לדוגמא קיום אסיפה, כנס וכדומה, וכן להוציא צו להגבלת שימוש במקום המשמש לפעילות של ארגון טרור, וכן מתקן תיקונים עקיפים לחוקים שונים בהם ביטול פקודת מניעת טרור, וחלק ניכר מתקנות ההגנה.

חוק העונשין (תיקון מס' 122), התשע"ה–2016 מוסיף לעבירות העוסקות ביחסים מיניים בהסכמה בין בגירים ונזכרות בחוק העונשין, התשל"ז–1977, עבירות של בעילה אסורה, מעשה סדום ומעשים מגונים שנעשו כלפי בגירים במסגרת ייעוץ או הדרכה של כהן דת. מעשים אלו אסורים כאשר, לפי הנסיבות, ההסכמה למעשים הושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית של מקבל הייעוץ או ההדרכה, וכשמקור התלות האמורה הוא בייעוץ או בהדרכה שניתנו למקבל הייעוץ על ידי כהן דת. כהן דת הוגדר באופן רחב כך שהוא כולל גם את מי שמציג עצמו ככזה וכן אדם הידוע או המציג את עצמו כבעל סגולות רוחניות מיוחדות. העונש שנקבע לעבירות הוא ארבע שנות מאסר לעבירה של בעילה אסורה בהסכמה ושל מעשה סדום, ושלוש שנות מאסר לעבירה של מעשה מגונה באותן נסיבות.

החוק קובע את זכויותיהם של ילדים שהושמו באומנה ועקרונות למימוש זכויותיהם, ובראשם שמירת טובת הילד. כמו כן, נקבעו הדרכים להבטחת זכויות אלה, בין היתר, באמצעות קביעת הצורך בקבלת רישיון אומנה והתנאים לקבלתו, ומנגנונים לפיקוח על משפחות האומנה ועל הגופים המפעילים, שמפעילים את מערך האומנה. כמו כן נקבעו בחוק הוראות לעניין זכויות ההורים, וכן הוראות לעניין ההשמה באומנה ובחירת משפחת האומנה. החוק אף מסדיר את מעמד האומן, סמכויותיו וחובותיו, וכן את המצבים של אומנת קרובים כאומנה, בהתאמות מסוימות. החוק מסדיר את התחומים הבאים: 1. נושא התשלומים להורי האומנה והטיפול ברכושו של הילד באומנה בעזרת אפוטרופוס לרכוש. 2. נקבע פטור ממס לתשלומים למשפחות האומנה, שהם החזר הוצאות. 3. נקבעה זכאותו של ילד נכה באומנה להטבות שהיה מקבל אילו היה זכאי לגמלת ילד נכה – גמלה שנשללת ממנו עקב השהות באומנה. 4. ניתנה אפשרות לאומן לפעול למיצוי זכויותיו של הילד באומנה, בכל הנוגע לחיי היומיום שלו, אך זאת תוך שמירה על איזון זכויות ההורה הביולוגי ומעמדו בקשר להליכים אלה. כחלק מהאיזון צומצמה השתתפות האומן בהליכים אחרים לעניין הילד באומנה לכדי זכות שמיעה בלבד. 5. נקבע מנגנון תלונות לילדים באומנה ובמסגרות השמה חוץ ביתית אחרות, ונקבעו הכישורים הנדרשים מהממונה על התלונות, והוראות לעניין סמכויותיו, לרבות לעניין מניעת פגיעה בילדים, וכן הוראות המבטיחות את עצמאות פעולתו ואי תלותו. מנגנון התלונה מיועד לילדים ויונגש להם. יצוין כי תלונות ההורים ומשפחות האומנה יטופלו במסגרת הפיקוח. 6. הוסדרה הדרך למתן רישיון אומנה במקרה של המצאות בפועל של ילד בבית אדם שאינו הורהו, תוך התייחסות למקרים שבהם בשל הנסיבות ומשך השהות, אין צורך בהתערבות של השמה באומנה. 7. נקבע כי מנחה אומנה יחויב לשקול פניה לקבלת החלטת בית משפט בקשר לטיפול רפואי נחוץ שטעון הסכמת הורה ביולוגי, ככל שהסכמת ההורה הביולוגי מתעכבת באופן המנוגד לטובת הילד. 8. נקבעו הוראות עונשיות בנושאים מוגדרים, כגון הפרעה לילד בהגשת תלונה, או מסירת ילד מאומן לאדם אחר תוך התנערות מחובות האומן כלפיו. 9. נקבעו הוראות מעבר לעניין משפחות אומנה קיימות – בין אם משפחות מוכרות, ובין אם משפחות של אומנת קרובים שכיום אינה מוסדרת. 10. לעניין יתומים משני הוריהם שנספו בפגיעת איבה נקבעו הוראות מסוימות שיחולו לגביהם, כשהוראות שעלולות לפגוע בזכויות מיטיבות לא הוחלו.

חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ו–2015 (להלן: החוק), מתייחס לשני נושאים עיקריים – האחד, קביעת עונשי מינימום על עבירות של יידוי אבנים, והשני, שלילת גמלאות המגיעות להורים בעד ילד הנמצא במאסר בשל ביצוע עבירת יידוי אבנים או עבירת ביטחון שנעברה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור. לעניין עונשי המינימום, חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), קובע בסעיפים 329(ב) ו-332א בהוראת שעה, שעונשו של אדם שהורשע באחת העבירות האמורות לא יפחת מחמישית העונש המרבי הקבוע לאותה עבירה. מדובר בעונשים מזעריים של שנתיים או ארבע שנים, לפי חומרת העבירות והסיכון הנשקף מהן. החוק מוסיף על העבירה בסעיף 329(א) לחוק העונשין, העוסקת ב"חבלה בכוונה מחמירה" וכולל גם יידוי אבן לעבר אדם במטרה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה, כפי שכבר נקבע בפסיקה. העונש המזערי בגין עבירה זו יעמוד על ארבע שנות מאסר שכן עבירה זו עוסקת בניסיון לפגוע באדם במטרה לגרום לו נכות או מום. סעיף 332א לחוק העונשין, כולל שתי עבירות, העבירה במדרג הבסיס, חלה גם כשלא היה ביידוי האבן או החפץ כדי לסכן אדם, אלא לפגוע בכלי התחבורה בנסיבות שיוצרות פחד ובהלה, העונש המזערי יעמוד על שנתיים מאסר. העבירה במדרג החמור יותר, הדורשת הוכחת מטרה לפגוע באדם, העונש המזערי יעמוד על ארבע שנות מאסר. החוק קובע שבית המשפט יכול לחרוג ולהקל מהעונש המזערי, מטעמים מיוחדים שיירשמו. כמו כן, מוצע שבית המשפט לא יוכל לקבוע כי כל העונש יהיה על תנאי, בהיעדר טעמים מיוחדים. לעניין שלילת הגמלאות – חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), קובע כי לא ישולמו קצבאות ילדים וגמלאות להורים בעד ילד המצוי במאסר עקב ביצוע עבירה של יידויי אבנים או עבירת ביטחון, שבוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור. החוק כאמור מתקן את חוק הביטוח הלאומי וקובע כי בעד ילד הנמצא במאסר עקב הרשעה בעבירה של יידוי אבנים לפי סעיף 332א לחוק העונשין או עבירת ביטחון כהגדרתה בסעיף 326(א) לחוק העונשין, שבוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור, לא תשולם להוריו קצבת ילדים, תוספת עבור הילד לקצבת תלויים (לנפגע עבודה), לקצבת נכות, לקצבת זקנה, לקצבת שאירים, להבטחת הכנסה ולגמלה לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב–1972. עוד קובע התיקון כאמור שהילד הנתון במאסר לא יובא בחשבון במניין ילדי המשפחה לעניין קצבת הילדים ולעניין התוספות לקצבאות הביטוח הלאומי, הבטחת ההכנסה וחוק המזונות האמור

התיקון לחוק מתייחס לשני נושאים, האחד יידויי אבנים לעבר שוטרים וכלי רכב משטרתיים. בעניין זה נקבעה עבירה חדשה המתייחסת באופן ספציפי ליידוי אבנים, ונקבע לה עונש של חמש שנות מאסר. הנושא השני מתייחס לניסוח מחדש של עבירת ירי או יידוי אבן או חפץ אחר לעבר כלי רכב בנתיב תחבורה. הוחלט למחוק את פסקה (3) בסעיף 332 בחוק העונשין, התשל"ז–1977, ובמקומו לקבוע סעיף חדש ובו שתי עבירות בדרגות חומרה שונות. העבירה ראשונה קובעת איסור על ירי או זריקה של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של נוסע או של מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, או שיש בו כדי לפגוע בכלי תחבורה בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד או בהלה. עבירה זו חלה גם כאשר אין במעשה כדי לסכן אדם אלא רק כדי לפגוע בכלי התחבורה וכן לא נדרש להוכיח כוונה לפגוע, העונש המרבי הקבוע לעבירה זו הוא 10 שנות מאסר. העבירה השנייה חלה כאשר בירי או בזריקה של אבן או חפץ אחר יש כדי לסכן נוסע או אדם אחר שבקרבת נתיב התחבורה ואשר הייתה מטרה לפגוע בו. עבירה זו במדרג חמור יותר, והעונש הקבוע לה הוא 20 שנות מאסר, כפי שהיה קבוע בסעיף 332(3) האמור. יובהר כי העבירות חלות גם על ירי או יידויי של חפצים אחרים ובכלל זה; ירי מנשק, ירי של זיקוקים, יידויי בקבוקי תבערה ועוד. בנוסף לכך, נקבע כי העבירה החדשה תוסף לרשימת העבירות בהן מוסמך לדון דן יחיד, שכן גם היום נושא זה נדון בדן יחיד.