חל היום
החל מ־23 באוג׳ 1971 · תוקן 27 פעמים · משרד אחראי: הרווחה והביטחון החברתי · ועדה בכנסת: חוקה, חוק ומשפט
החליף את: פקודת העבריינים הצעירים, 1937
ברשומות הכנסת: תקף
התיקון לחוק נועד לתת מענה למקרים של קטינים בני 12 עד 14 שהורשעו בעבירות הטרור החמורות ביותר – עבירות רצח בנסיבות מחמירות או ניסיון לרצח, שהן מעשה טרור או שנעשו במסגרת ארגון טרור. במקרים אלה, נקבע כי גם אם לא מלאו לקטין 14 שנים בעת מתן גזר הדין, ניתן יהיה להטיל על הקטין עונש מאסר שירוצה במאסר בהגיעו לגיל 14 וכי עד הגיעו לגיל זה הוא יוחזק במעון נעול. ההסדר נקבע כהוראת שעה לחמש שנים, עם אפשרות הארכה לתקופות נוספות של עד שנתיים בכל פעם, בצו של שר המשפטים, בהסכמת שר הרווחה ובאישור ועדת החוקה. בנוסף, נקבעה הוראת שעה לשלוש שנים, הקובעת הסדרים לגבי קטינים המרצים עונש מאסר או מעצר במעון נעול עד לגיל 14, בגין העבירות האמורות. לעניין קטין שהורשע ונגזר עליו לרצות עונש מאסר לאחר שימלאו לו 14, הממונה על המעונות רשאי לבקש להחזיקו במאסר לתקופה של עד 10 ימים. זאת, אם הקטין מסכן או פוגע באחרים, או שעלול לסכן או לפגוע באחרים באופן שאינו מאפשר לקיים את הצו במעון נעול. אם לאחר חזרתו של הקטין למעון הנעול הוא ממשיך לסכן או לפגוע כאמור, רשאי בית המשפט להמיר את הצו במאסר לתקופה שייקבע ושלא תעלה על הזמן שנותר להשלמת הצו המקורי. לעניין קטין שנאשם ומוחזק במעון נעול במעצר, נקבע כי אם בית המשפט שוכנע, לבקשת הממונה על המעונות, שהקטין מסכן או פוגע באחרים, או עלול לסכן או לפגוע באחרים באופן שלא מאפשר את קיום הצו במעון, ניתן להורות, כי הקטין ייעצר לתקופה של עד 10 ימים. אם לאחר שחזר למעון התקיימו שוב הנסיבות האמורות, רשאי בית המשפט, לקבוע כי הקטין ייעצר לתקופה שייקבע ושלא תעלה על 30 ימים. אם לאחר חזרת הקטין למעון, חזרו והתקיימו שוב אותן נסיבות, רשאי בית המשפט להורות על מעצרו של הקטין לתקופות שלא יעלו על 45 ימים כל פעם.
התיקון לחוק יוצר מדרג חדש של עבירות ההמתה בחוק העונשין. התיקון קובע שתי דרגות של עבירת הרצח: עבירת רצח בסיסית שיכול שתעשה תוך כוונה או באדישות, ועבירת רצח בנסיבות מחמירות, שבה מלבד ביצועה בכוונה או באדישות, נדרשת הוכחת אחת מהנסיבות המפורטות בסעיף 301א(א) לחוק. לצד עבירת הרצח הבסיסית נקבע עונש של מאסר עולם כעונש מרבי, ולצד עבירת הרצח בנסיבות מחמירות נקבע עונש של מאסר עולם חובה (למעט במקרים חריגים ביותר בהם בית המשפט סבור שהאשמה העולה מהמעשה אינה בדרגה של רצח בנסיבות מחמירות). כמו כן, בוטלה עבירת ההריגה, כך שחלק מהמקרים אשר נפלו עד היום בגדרה יכללו בעבירת הרצח (באם הוכחה כוונה או אדישות), וחלק מהמקרים יכללו בעבירה של המתה בקלות דעות (כאשר הנאשם קיווה שהתוצאה לא תתרחש). עוד נקבעה עבירת המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, לפיה גם אם גובשו יסודות עבירת הרצח או הרצח בנסיבות מחמירות אך התקיימה אחת הנסיבות המקלות המפורטות בעבירה, האחריות והעונש יכולים להיות קלים יותר. כך למשל אם הרצח בוצע בעקבות התעללות מתמשכת, אם הרצח בוצע לאחר התגרות ובתגובה לאותה התגרות ובית המשפט היה סבור שבנסיבות העניין יש בכך כדי להפחית מהאשמה, ואם הנאשם לוקה בהפרעה נפשית.
חוק זה מחליף בדברי החקיקה השונים את המונחים "מפגר" ו-"פיגור" על הטיותיהם, במונחים "אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית" ו-"מוגבלות שכלית התפתחותית" בהתאמה.
חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, קבע לפני התיקון, כי לא ניתן להטיל עונש מאסר על קטין שטרם מלאו לו 14 שנים ביום מתן גזר הדין. בתיקון לחוק, נקבעה הוראת שעה לפרק זמן של שלוש שנים, לפיה בית המשפט יהיה רשאי לצוות שקטין שהורשע בעבירת הריגה, רצח או ניסיון לרצח ושטרם מלאו לו 14 שנים ביום מתן גזר הדין, יוחזק במעון נעול לפרק הזמן שיקבע, וכי המשך נשיאת עונשו תרוצה במאסר בשלב מאוחר יותר, ובלבד שבעת העברתו למאסר ימלאו לקטין 14 שנים לפחות. בית המשפט יהיה רשאי לצוות כאמור, רק לאחר ששקל את נסיבות המקרה, השפעת המאסר על הקטין, גיל הקטין בעת ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הקטין. אם ציווה בית המשפט על החזקה במעון נעול והעברה מאוחר יותר למאסר כאמור, יקיים בית המשפט דיון מעקב, לקראת תום תקופת ההחזקה במעון הנעול ולפני העברתו של הקטין למאסר. בדיון זה, בית המשפט יהיה רשאי להורות על דחיית המאסר והמשך החזקתו של הקטין במעון הנעול לתקופה שנותרה להשלמת העונש, על קיצור תקופת המאסר או על ביטול המאסר ועל המשך החזקתו של הקטין במעון נעול, כל זאת לתקופה שלא תעלה במצטבר על התקופה שנותרה להשלמת העונש עליו הורה.
החוק קובע את זכויותיהם של ילדים שהושמו באומנה ועקרונות למימוש זכויותיהם, ובראשם שמירת טובת הילד. כמו כן, נקבעו הדרכים להבטחת זכויות אלה, בין היתר, באמצעות קביעת הצורך בקבלת רישיון אומנה והתנאים לקבלתו, ומנגנונים לפיקוח על משפחות האומנה ועל הגופים המפעילים, שמפעילים את מערך האומנה. כמו כן נקבעו בחוק הוראות לעניין זכויות ההורים, וכן הוראות לעניין ההשמה באומנה ובחירת משפחת האומנה. החוק אף מסדיר את מעמד האומן, סמכויותיו וחובותיו, וכן את המצבים של אומנת קרובים כאומנה, בהתאמות מסוימות. החוק מסדיר את התחומים הבאים: 1. נושא התשלומים להורי האומנה והטיפול ברכושו של הילד באומנה בעזרת אפוטרופוס לרכוש. 2. נקבע פטור ממס לתשלומים למשפחות האומנה, שהם החזר הוצאות. 3. נקבעה זכאותו של ילד נכה באומנה להטבות שהיה מקבל אילו היה זכאי לגמלת ילד נכה – גמלה שנשללת ממנו עקב השהות באומנה. 4. ניתנה אפשרות לאומן לפעול למיצוי זכויותיו של הילד באומנה, בכל הנוגע לחיי היומיום שלו, אך זאת תוך שמירה על איזון זכויות ההורה הביולוגי ומעמדו בקשר להליכים אלה. כחלק מהאיזון צומצמה השתתפות האומן בהליכים אחרים לעניין הילד באומנה לכדי זכות שמיעה בלבד. 5. נקבע מנגנון תלונות לילדים באומנה ובמסגרות השמה חוץ ביתית אחרות, ונקבעו הכישורים הנדרשים מהממונה על התלונות, והוראות לעניין סמכויותיו, לרבות לעניין מניעת פגיעה בילדים, וכן הוראות המבטיחות את עצמאות פעולתו ואי תלותו. מנגנון התלונה מיועד לילדים ויונגש להם. יצוין כי תלונות ההורים ומשפחות האומנה יטופלו במסגרת הפיקוח. 6. הוסדרה הדרך למתן רישיון אומנה במקרה של המצאות בפועל של ילד בבית אדם שאינו הורהו, תוך התייחסות למקרים שבהם בשל הנסיבות ומשך השהות, אין צורך בהתערבות של השמה באומנה. 7. נקבע כי מנחה אומנה יחויב לשקול פניה לקבלת החלטת בית משפט בקשר לטיפול רפואי נחוץ שטעון הסכמת הורה ביולוגי, ככל שהסכמת ההורה הביולוגי מתעכבת באופן המנוגד לטובת הילד. 8. נקבעו הוראות עונשיות בנושאים מוגדרים, כגון הפרעה לילד בהגשת תלונה, או מסירת ילד מאומן לאדם אחר תוך התנערות מחובות האומן כלפיו. 9. נקבעו הוראות מעבר לעניין משפחות אומנה קיימות – בין אם משפחות מוכרות, ובין אם משפחות של אומנת קרובים שכיום אינה מוסדרת. 10. לעניין יתומים משני הוריהם שנספו בפגיעת איבה נקבעו הוראות מסוימות שיחולו לגביהם, כשהוראות שעלולות לפגוע בזכויות מיטיבות לא הוחלו.
חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), התשע"ו– 2015, קובע כי לבית המשפט הסמכות להטיל על הורי קטין שהורשע, בנוסף לעונש שנגזר על הקטין, קנס, הוצאות משפט, או התחייבות בדבר התנהגותו של הקטין, הכל אם מצא כי קיימות נסיבות המצדיקות לעשות כן ועד סכום של 10,000 שקלים חדשים. נקבע שלהורה הקטין תהיה הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בטרם יחליט בית המשפט בעניינו. הובהר בחוק שהטלת החיובים כאמור על ההורים, לא תהווה הטלת אחריות פלילית עליהם. עד התיקון האמור לחוק, לבית המשפט הייתה הסמכות להטיל על הורי הקטין את החיובים האמורים, רק במסגרת דרכי טיפול שנקבעו לקטין, שהוכח שביצע את העבירה אך לא הורשע.
החוק המקורי: 23 ביולי 1971 · רשומות (PDF)
17 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת הסבר בשפה פשוטה (כל זכות)
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.