בקצרה
קובע מהי מתנה, מתי היא נגמרת, ומתי מותר לחזור מהבטחה לתת מתנה.
על מי זה חלעל מי שנותן מתנה ועל מי שמקבל אותה.
מה זה אומר בפועל- מתנה היא העברת נכס בלי תמורה — דירה, חפץ או זכות, וגם ויתור על חוב. היא נגמרת כשהנכס עובר למקבל והשניים מסכימים שזו מתנה.
- מי שקיבל מתנה נחשב כמי שהסכים לה, אלא אם הודיע לנותן תוך זמן סביר שהוא דוחה אותה.
- מתנה יכולה להיות על תנאי, או לחייב את המקבל לעשות משהו בה או להימנע מכך. את קיום החיוב יכולים לדרוש הנותן, מי שהחיוב לטובתו, ואם יש בזה עניין לציבור — היועץ המשפטי לממשלה.
- הבטחה לתת מתנה בעתיד צריכה להיות בכתב. הנותן יכול לחזור בו כל עוד המקבל לא שינה את מצבו בגלל ההבטחה (אלא אם ויתר בכתב על הזכות לחזור בו), וגם אחר כך — אם המקבל התנהג אליו או אל משפחתו התנהגות מחפירה, או אם מצבו הכלכלי של הנותן הורע מאוד.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: החוק הוא חלק מסדרת החוקים שהחליפו את המג'לה העות'מאנית. את הדרישה שהבטחת מתנה תהיה בכתב הסבירו כך: כדי למנוע פיזור הבטחות מתנה מתוך קלות דעת.
תיקונים היסטוריים
החוק לא תוקן מאז שנחקק.
החוק המקורי: 28 ביוני 1968 · רשומות (PDF)