בקצרה
הכללים הבסיסיים של בעלות על חפצים — כל נכס מוחשי שאינו קרקע או בניין: מה זו בעלות, איך רוכשים אותה ואיך היא נגמרת, ומה קורה כשכמה אנשים שותפים בחפץ.
על מי זה חלעל כל מי שיש לו חפצים, ועל עסקאות בהם.
מה זה אומר בפועל- בעלות על חפץ היא הזכות להחזיק אותו, להשתמש בו ולעשות בו כל עסקה — בכפוף לחוק ולהסכמים. בעלים שמוציא חפץ משליטתו בכוונה להפקיר אותו מאבד את הבעלות, וכל אדם יכול לזכות בחפץ שאין לו בעלים אם הוא לוקח אותו בכוונה לזכות בו.
- חפצים של שני אנשים שחוברו או התערבבו עד שאי אפשר להפריד ביניהם הופכים לרכוש משותף לפי שווי כל אחד. אם אחד מהם עיקר והשני טפל, בעל העיקר מקבל הכול ומשלם לשני.
- חפץ של כמה שותפים: חזקה שחלקיהם שווים, וכל שותף רשאי לדרוש בכל עת לפרק את השותפות — בהסכם, ואם אין הסכם, בבית המשפט. בדירת מגורים של בני זוג, הפירוק מעוכב עד שנמצא סידור מגורים מתאים לילדים הקטינים ולהורה שהם אצלו.
- מי שמחזיק חפץ כערובה לחוב (עיכבון) רשאי לעכב אותו עד שהחוב ישולם, אבל החייב יכול לשחררו אם ייתן ערובה אחרת מספקת.
- מי שמכר את אותו חפץ לשני אנשים: הראשון קודם — אלא אם השני קיבל את החפץ בתום לב ושילם עליו.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: החוק בא להשלים את דיני הקניין בנכסים שאינם מקרקעין, לצד חוקים כמו חוק המכר וחוק המתנה, ולבטל את הפרקים שנותרו בנושא מהחוק העות'מאני (המג'לה).
תיקונים היסטוריים
חוק המקרקעין (תיקון מס' 17), התשנ"ה-1995
תיקון טעות בחוק המיטלטלין, התשל"א-1971
החוק המקורי: 6 באוג׳ 1971