בקצרה
קובע איך מעבירים לאדם אחר זכות לקבל תשלום או חיוב אחר ("המחאה"), ואיך מעבירים חוב לאדם אחר.
על מי זה חלעל נושים, חייבים ומי שמקבל מהם זכות או חוב.
מה זה אומר בפועל- נושה יכול להעביר לאחר את זכותו לקבל תשלום — גם זכות עתידית או מותנית — בלי הסכמת החייב, אלא אם חוק, אופי הזכות או הסכם עם החייב מונעים זאת. אפשר להעביר את כולה או חלק ממנה, וגם כשעבוד.
- ההעברה לא משנה את הזכות ואת תנאיה: החייב יכול לטעון כלפי מי שקיבל את הזכות כל טענה שהייתה לו כלפי הנושה המקורי. חייב ששילם בתום לב לנושה המקורי לפני שהודיעו לו על ההעברה — פטור.
- אם אותה זכות הועברה לשני אנשים, היא של הראשון — אלא אם לחייב הודיעו קודם על ההעברה השנייה.
- גם חוב אפשר להעביר לאדם אחר, בהסכם בינו לבין החייב — אבל רק בהסכמת הנושה. ערבות או שעבוד שנתן אדם אחר להבטחת החוב פוקעים, אלא אם הוא הסכים להעברה.
- החוק לא חל על מסמכים סחירים כמו צ'קים ושטרות, וחל רק כשאין חוק אחר שקובע אחרת.
למה נחקקלפי דברי ההסבר של הצעת החוק: הנושא הוסדר עד אז במג'לה העות'מאנית ובפקודה מנדטורית מצומצמת, והחוק נועד להנהיג שיטה רחבה יותר להעברת זכויות, ולקצר ולפשט את הכללים להעברת חובות.
תיקונים היסטוריים
החוק המקורי: 27 ביולי 1969