חל היום
החל מ־4 במאי 1994 · תוקן 61 פעמים · משרד אחראי: יושב ראש הכנסת · ועדה בכנסת: כנסת
שמות קודמים: חוק הכנסת (מספר חברים בועדות), התשנ"ד-1994
החליף את: חוק שכר חברי הכנסת, התש"ט-1949
ברשומות הכנסת: תקף
החוק מסדיר באופן מפורט את שכרם ותנאי עבודתם של עובדי הסיעות, שאף שאינם עובדי הכנסת, הם מקבלים את שכרם ישירות הכנסת. עד לתיקון קבע סעיף 3א לחוק מימון מפלגות סכום שנתי שאותו קיבלו הסיעות לפי גודלן ואשר שימש למימון תשלומים לעובדי הסיעות, שכונו "עובדי הצוות הפרלמנטרי". לפי התיקון, אין יותר תקציב שנתי לכל סיעה, אלא מספר עובדי הסיעה, שכרם ושאר תנאי עבודתם נקבעו בחוק עצמו, בסעיף 3א שהוחלף ובתוספת מפורטת שהתווספה לחוק.
תיקון חוק משלים לחוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025. בחוק נקבע כי ככלל, לא ימונה שופט שטרם מלאו לו 55 שנים לבית המשפט העליון, אלא אם הוועדה לבחירת שופטים בחרה בו על דעת כל חבריה. בנוסף, נקבע כי שני שלישים לפחות מהשופטים בבית המשפט העליון יהיו שופטים שכיהנו בבית המשפט המחוזי, בשל החשש שימונו לבית המשפט העליון מספר רב של שופטים שאין להם ניסיון בתחומים מגוונים הרלוונטיים לעיסוקם. זאת ועוד, בשל העובדה שנציגי הציבור וחברי הכנסת החברים בוועדה, נבחרים על ידי הקואליציה והאופוזיציה בכנסת, נקבעו בחוק הוראות משלימות להסדרת המצבים בהם שינויים קואליציוניים יובילו לבחירה חדשה של חברי הוועדה. כמו כן, נקבע כי הגמול שיקבלו נציגי הציבור המשמשים כחברים בוועדה לבחירת שופטים, ייקבע בתקנות של שר המשפטים באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט.
תיקון מס' 52 לחוק הכנסת מסדיר את הליך הערעור על החלטה של ועדת הכנסת שלפיה חבר הכנסת פרש מסיעתו. לפי התיקון, חבר הכנסת שהוגדר כפורש וסיעתו יהיו רשאים לערער לבית המשפט העליון (ולא המחוזי כקבוע היום). כמו כן נקצבו זמנים להליך: הערעור יוגש בתוך 14 ימים מיום ההחלטה, ופסק הדין יינתן בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-30 ימים מיום הגשת הערעור.
תיקון מס' 51 לחוק הכנסת מבטל את האפשרות של ארבעה חברי כנסת להתפלג מסיעתם, אפשרות שנוספה לחוק בתיקון מס' 49 משנת התשפ"א-2021. בהתאם, לצורך התפלגות לפי סעיף 59(1) לחוק הכנסת תידרש קבוצה של שני ח"כים לפחות, המהווים לפחות שליש מחברי הסיעה.
מרבית התיקונים נועדו להקנות לשלוש הוועדות החדשות שהוקמו לתקופת הכנסת ה-24 - ועדת ביטחון הפנים, ועדת מיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים וועדת הבריאות, סמכויות ותפקידים סטטוטוריים (בעיקר אישור חקיקת משנה וקבלת דיווחים). כמו כן נקבע כי ועדת הכנסת רשאית, בהחלטה שתתקבל ברוב של שלושה רבעים מחבריה, להגדיל את מספר חברי ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון. תיקון נוסף מאפשר לבחור לראשות הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון כל אחד מחברי הוועדה, ולא רק חבר מבין נציגי ועדת הכספים.
החוק קובע שני תיקונים לחוק הכנסת לפיהם: 1. מועדי ישראל וערביהם לא יבואו במניין התקופה שבה יש להעביר את חוק התקציב לאחר הקמת הממשלה (כפי שמוצע בהצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 51)); 2. קבוצה של ארבעה חברי כנסת יכולים להתפלג מסיעתם, גם אם אינם מהווים שליש ממנה.
בטרם התיקון קבע חוק הכנסת כי יושב ראש הוועדה הציבורית לעניין שכר חברי הכנסת חייב להיות איש אקדמיה. תיקון מס' 48 מבטל חובה זו, כך שהכנסת תוכל לבחור את יושב ראש הוועדה הציבורית מבין כל חבריה.
תיקון זה לחוק הכנסת משלים את התיקון לחוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49) שעניינו בהסדרת הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר ("החוק הנורווגי"), ובראש ובראשונה בעריכת התיקונים הנדרשים מכך שבמסגרת ההסדר יש סגני שרים שאינם מכהנים כחברי כנסת. בנוסף, התיקון, עיגן בחוק הכנסת את סעיף 10 לתקנון הכנסת, העוסק בקביעת ההשתייכות הסיעתית של חבר כנסת שהתחיל לכהן בכנסת לאחר שסיעתו התפלגה, תוך שקבע הסדר מיוחד לעניין מועד מסירת ההודעה לפי הסדר זה – כאשר חבר הכנסת החדש מתחיל לכהן במקומו של חבר כנסת שהפסיק את חברותו בכנסת בשל כהונתו כשר או כסגן שר. כמו כן, התיקון קבע כי החלטות על תשלומים לשר או סגן שר שהוא חבר כנסת יחולו גם על שר או סגן שר שאינו חבר כנסת, החיל על סגן שר את הכללים שחלו על שר לפי חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951 וכן החיל על שר או סגן שר, שאינו חבר כנסת, את הוראות סעיף 27 לחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, התשכ"ח–1968.
תיקון זה עוסק במימון הבחירות וחלוקת המימון בין מפלגות שונות המגישות רשימת מועמדים משותפת בבחירות לכנסת. ההצעה כוללת תיקונים טכניים ועיגון לעניינים שנוהגים היום, כמו עיגון האופן שבו מחושב מימון הבחירות לכל מפלגה בנפרד, לצד הסדרת נושא באי כוח המפלגות השונות, קביעת חובה על ציון ההשתייכות המפלגתית של כל מועמד לכנסת, וחיוב המפלגות לערוך הסכם מימון לפני התמודדות משותפת. החידוש העיקרי הוא מתן אפשרות למפלגות שהגישו רשימת מועמדים משותפת לנהל את חשבונות הבחירות שלהן בנפרד, בעוד שהתנהלות כספית משותפת תחייב מסירת הודעה. עניין זה מחייב גם הסדרה של סוגיות משיקות, כמו ההצעה כי בשנה שמתקיימות בה בחירות לכנסת יראו את המפלגות השונות כסיעה אחת לעניין תקרת התרומות, אף אם התנהלותן הכספית נפרדת.
נקבעו תיקונים שונים לחוק הכנסת: הראשון קובע כי לא רק בשנה שבה מתקיימות בחירות, אלא גם בשנה שבה חל "היום הקובע" (כלומר היום ה-101 לפני הבחירות, או אחרי קבלת חוק התפזרות), ניתן יהיה לסטות ממועדי הכנסים הרגילים ולצאת לפגרת בחירות, וזאת באופן הקבוע בתקנון - החלטה של יו"ר הכנסת לאחר התייעצות עם סגניו, ובאישור ועדת הכנסת; השני עניינו כניסתו של ראש האופוזיציה לכהונתו בתקופת הפגרה. לפני התיקון תנאי לכניסה לכהונה היה הודעה במליאה. לפי התיקון כאשר ראש האופוזיציה נקבע בפגרה, הודעה תישלח לחברי הכנסת, ועם מסירתה תחל כהונתו. עוד נקבע כי ההודעה על קביעת ראש האופוזיציה תימסר בתוך שבועיים לאחר כינון הממשלה; השלישי עניינו התייצבות היועץ המשפטי לכנסת בהליך משפטי הכרוך בשאלה משפטית הנוגעת לכנסת, כאשר הכנסת אינה צד להליך. נקבע כי היועץ המשפטי לכנסת יהיה רשאי להתייצב בהליך כזה ללא צורך בקבלת אישור בית המשפט; הרביעי מתקן את הסעיף הקובע כי שכרו של היועץ המשפטי לכנסת ייקבע על ידי יושב ראש הכנסת, באישור ועדת הכנסת, ומוסיף כי לגבי חישוב קצבתו של היועץ המשפטי לכנסת שנמצא בפנסיה תקציבית יחולו, החל מהיועץ המכהן כיום ואילך, ההוראות החלות על שופטים, וכי הוא יהיה זכאי לקצבה לאחר שהשלים לפחות קדנציה מלאה בתפקידו.
החוק בא לאפשר הגדלה של מספר הסגנים ליושב ראש הכנסת וקובע כי מספר הסגנים לא יעלה על תשעה, אך ועדת הכנסת ברוב של שלושה רבעים מחבריה תוכל לקבוע כי באותה כנסת לא תחול כל מגבלה על מספר הסגנים.
החוק כולל שני תיקונים שעניינים הרכב ועדות הכנסת בתקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית: האחד, נועד לאפשר להגדיל את מספר חברי ועדת החוץ והביטחון ל-21, במקום 17 כקבוע היום בחוק הכנסת; השני, נועד להאריך הוראת שעה שנקבעה בתחילת הכנסת הנוכחית לשנתיים ושתכליתה לאפשר ליושב ראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, המורכבת מחברים מוועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון, להיבחר מקרב כל חברי הוועדה ולא רק מקרב חברי ועדת הכספים.
חוק הכנסת (תיקון מס' 43) קובע הסדר משלים להסדר הקבוע בהצעת חוק יסוד: הכנסת (תיקון 44), וקובע את פרטי ההליך להפסקת חברותו של חבר הכנסת שהתקיים בו האמור בסעיף 7א(א)(2) או(3) לחוק יסוד: הכנסת. בנוסף, התיקון קובע את מועדי הדיונים בוועדות הכנסת ובמליאת הכנסת ואת אופן התנהלותן, את אופן הגשת בקשה לפתיחת הליך להפסקת חברותו של חבר הכנסת.
החוק קובע הסדר משלים לחוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 43) שלפיו אם יו"ר הכנסת שב ונבחר לכנסת שלאחריה, הוא ימשיך לכהן כיו"ר הכנסת עד לבחירת היו"ר הקבוע.
החוק קובע תיקונים שונים בקשר לפעילותם של שדלנים בכנסת - הגברת חובות השקיפות, למשל ברישום שדלנים הנוכחים בישיבת ועדה של הכנסת, וכן הרחבת סמכויות הוועדה בראשות יו"ר הכנסת המוסמכת להטיל סנקציות על שדלנים. בנוסף מוצע לקבוע "תקופת צינון" בת ששה חודשים למי שהיה יועץ פרלמנטרי ורוצה לעבוד כשדלן.
החוק מאפשר לחברי הכנסת לוותר בשנה מסוימת על קבלת חלק השכר הנובע מהעדכון השנתי של השכר. לשם כך יהיה על חבר הכנסת למסור הודעה לחשב הכנסת, וחבר הכנסת לא יהיה רשאי לשנות את הודעתו באותה שנה. הויתור יחול לכל דבר ועניין באותה שנה, לרבות הפרשות לקרן השתלמות וקופת גמל.
החוק נועד ליישם את המלצת הוועדה הציבורית בעניין איחוד תקציבי הפעילות של חברי הכנסת (פעילות פרלמנטרית, לשכה, דואר, טלפון) . לשם כך יש לבטל את הסעיף בחוק החסינות העוסק בשירותי תקשורת ולהעביר נושא זה לחוק הכנסת. במקביל לתיקון החוק תתקן ועדת הכנסת את החלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים) באופן מפורט בהתאם.
החוק קובע כי כאשר ועדת הכנסת מחליטה לפנות לוועדה הציבורית ולבקש ממנה המלצה בעניין שכר או תשלומים אחרים לחברי הכנסת, תגיש הוועדה הציבורית את המלצתה בתוך 25 ימי עבודה, והמלצה נוספת ככל שתידרש אם ההמלצה הראשונה נדחתה - בתוך 15 ימי עבודה. אם הוועדה הציבורית לא הגישה את המלצתה במועדים האמורים, ועדת הכנסת תהיה רשאית לקבוע כי בקשתה תהפוך להחלטה סופית.
תיקון מס' 42 לחוק-יסוד: הכנסת (להלן – חוק-היסוד) קבע, בין היתר, ששר או סגן שר רשאי להתפטר מתפקידו כחבר כנסת ובמקומו יבוא הבא בתור ברשימת המועמדים של המפלגה. השר או סגן השר רשאי לחזור לכנסת עם עזיבתו את הרשות המבצעת. בשל ההסדר החדש התעורר הצורך לתקן חוקים נוספים שמושפעים מההסדר כאמור. התיקון לחוק-היסוד יצר תפקיד חדש של סגן שר שאינו חבר כנסת, כאשר החקיקה הקיימת לא התייחסה למצב זה. לכן נקבעו בחוק זה הוראות משלימות לגבי הסדרים שבעבר חלו על סגן השר מכוח תפקידו כחבר כנסת. בחוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951 נקבע שדין סגן שר שאינו חבר כנסת כדין סגן שר שהוא חבר כנסת, וכן בחוק המפלגות, התשנ"ב–1992, נקבע שההסדרים בעניין בחירות מקדימות, שעניינם טוהר המידות ומגבלות על תרומות והוצאות, יחולו גם על סגני שרים. בנוסף, נקבע כי ההסדרים לגבי חברי הכנסת הקבועים בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב–1971 ובחוק האזנת סתר, התשל"ט–1979, שעניינים זכויות הקשורות לחסינות, יחולו גם על שרים ועל סגני שרים, בין אם הם חברי כנסת ובין אם לא (וזאת למרות שבעבר ההסדרים לא חלו על שר שאינו חבר כנסת). השפעה נוספת של התיקון לחוק-היסוד היא על הזכויות הכספיות המוענקות לשרים ולסגני שרים. כדי לא לפגוע בנבחר הציבור שהתפטר מהכנסת כאמור, נקבע שההסדר לעניין פנסיה תקציבית הקבוע בחוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, התשכ"ט–1969, יחול גם על סגן שר שאינו חבר כנסת, וכן נקבע בחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, ששר או סגן שר ימשיך לקבל מימון לצורך קשר עם הבוחר גם לאחר שחברותו בכנסת הופסקה. תיקוני החוק שמפנים במישרין להסדר החדש, וכן התיקון לחוק חסינות חברי הכנסת זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א–1951, נקבעו כהוראת שעה בתקופת כהונתה של הכנסת העשרים, שכן ההסדר החדש לפי תיקון מס' 42 לחוק-היסוד גם הוא הוראה שעה.
החוק המקורי: 4 במאי 1994 · רשומות (PDF)
39 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.