בקצרה
קובע את סמכויות האבטחה בתעופה האזרחית: הוראות אבטחה לחברות התעופה ולשדות התעופה, חיפושים בנוסעים ובמטען, ואיסור על נשק וחומרי נפץ.
על מי זה חלעל חברות תעופה, שדות תעופה ומנחתים, ועל נוסעים ומי שנמצא בהם.
מה זה אומר בפועל- שר התחבורה יכול להורות למפעילי מטוסים, מנחתים ומתקני תעופה אילו אמצעי אבטחה לנקוט. בלי האמצעים האלה אסור להטיס נוסעים או מטען או להפעיל את המקום.
- אנשי ביטחון, שוטרים וחיילים יכולים לחפש על גופם של אנשים, בכליהם, ברכב ובמטען, בכניסה לשדה התעופה ולפני העלייה למטוס, ולדרוש מכל מי שנמצא בשדה להזדהות. מי שמסרב — אפשר לא להכניס אותו או להוציא אותו.
- חברת תעופה לא תטיס אדם שמסרב לחיפוש, ולא מטען שבעליו מסרב לחיפוש בו. היא רשאית לסרב להטיס אדם או מטען כשיש חשד לסיכון. מי שקונה כרטיס נחשב כמי שהסכים לכך.
- אסור לשאת נשק או חומרי נפץ במטוס, בשדה תעופה או במנחת — חוץ מאנשי ביטחון שמורשים לכך, או כשהודיעו מראש וחברת התעופה או מנהל השדה הסכימו.
- החוק לא חל על מטוסים צבאיים.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: חטיפות מטוסים ופיגועים נגד התעופה האזרחית, גם נגד ישראל, הפכו לתופעה נרחבת; ישראל פיתחה תוכנית אבטחה, והחוק בא לתת לה בסיס בחוק, כי החוקים הקיימים לא עסקו בכך במפורש.
תיקונים היסטוריים
חוק הטיס, התשע"א-2011
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996
8 במרץ 1996 · תיקון עקיף (בתוך חוק אחר)
הצג עוד 1
החוק המקורי: 21 במרץ 1977