חל היום
תוקן 11 פעמים · משרד אחראי: הגנת הסביבה · ועדה בכנסת: פנים והגנת הסביבה
ברשומות הכנסת: תקף
הצעות שעדיין לא הוכרעו בכנסת.
מטרת החוק להביא לרפורמה כוללת במשטר הרישוי הנוהג של מפעלים ועסקים שהם בעלי פוטנציאל לגרימת מפגעים וסיכונים לבריאות הציבור ולסביבה , זאת באמצעות תיקון מקיף לחוק אויר נקי התשס"ח - 2008 ולחוק החמרים המסוכנים התשנ"ג - 1993 החוק קובע הסדר לקבלת היתר אחוד לפיו יידרשו מפעלים או עסקים להחזיק באחד מתוך שני היתרים, לפי סוג הפעילות המבוצעת בהם – היתר פליטה אחוד מכוח חוק אוויר נקי או היתר רעלים אחוד מכוח חוק החמרים המסוכנים. ההיתר האחוד יחליף את הצורך בקבלת כמה סוגי היתרים כפי שנדרש במצב הקיים ערב חקיקת החוק, והוא יכלול תנאים המסדירים את כלל ההשפעות של העיסוק טעון ההיתר על בריאות הציבור והסביבה בהיבטים של צמצום פליטות וזיהום לאוויר, לקרקע ולמים, להגנה על בריאות הציבור ולמניעת מפגעים ומטרדים לסביבה. קביעת התנאים בהיתרים תיעשה מתוך בחינת מכלול ההשפעות הסביבתיות של העיסוק ותוך איזון ביניהן. עיקרון מרכזי נוסף בחוק קובע כי הליכי הרישוי ובכללם אופן הגשת הבקשה להיתר והתנאים שיקבעו בו, וכן תקנות שייקבעו מכוח החוק ייעשו ככלל בהתאם לאסדרה המקובלת באיחוד האירופי, ולסטנדרטים המקובלים הקבועים בה, זאת בהתאם להנחיות שיפרסם בעניין המשרד להגנת הסביבה.. לעניין תיקון חוק החמרים המסוכנים כולל החוק גם תיקונים משמעותיים להוראות החוק הקיים שהיה צורך בעדכונן. בנוסף, במסגרת תיקון זה סווגו מחדש סוגי הפעילויות שטעונות היתר רעלים לפי החוק, גם כן בהתאם לאסדרה האירופית, כך שנקבעו בו שני סוגי היתרי רעלים (היתר רעלים א' ו-ב') וכן נקבע פטור מהיתר לחלק מהפעילויות הטעונות היתר כיום. עוד נקבע כי תוקף היתרי הרעלים יוארך משמעותית ויעמוד על עשר שנים. עוד נקבעו בחוק הוראות מעבר, לפיהן תיושם הרפורמה באופן הדרגתי עד להחלתה על כלל סוגי העיסוקים המוסדרים בחוק.
חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961 תוקן לאור השינויים שחלו במשק הישראלי ובמטרה להבטיח כי ההסדר יאזן בצורה מדויקת יותר בין האינטרסים של הנושים והחייבים, תוך שמירה על פשטות ההסדר ככל הניתן. בכלל זה, נקבעה הריבית השקלית כריבית ברירת מחדל, נקבע מנגנון הוספת "דמי פיגורים" במקום "ריבית פיגורים" ובוטל מנגנון ה"ריבית דריבית" עליו, וכן בוטלה הריבית על מטבע החוץ. כמו כן, נעשו תיקונים עקיפים לחוקים המפנים להוראות החוק האמור או להגדרות המופיעות בו, לצורך התאמתם להסדר החדש. התיקון העקיף המשמעותי ביותר הינו בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, ולפיו דמי הפיגורים לא יחולו לגבי חייבים המשלמים את חובם בתשלומים. כמו כן הורחב שיקול הדעת של רשמי ההוצאה לפועל להפחית את דמי הפיגורים לצורך קידום הגבייה בתיקים וסגירת חובות. בנוסף, נעשו תיקונים שונים בחוק האמור שמטרתם ליישם את השינויים בחוק פסיקת ריבית והצמדה.
החוק כולל ארבעה תיקונים עיקריים: ראשית, הורחבו האמצעים המשמעתיים שניתן לנקוט כלפי מתנדבי הרשות, ולצד עונשי התראה, נזיפה או הפסקת התנדבות, הקיימים בחוק כיום, נקבע גם עונש של הגבלת התנדבות. תיקון נוסף עוסק בהרחבת סמכויותיהם של צוותי כיבוי אש מפעליים, המוכשרים לטיפול בסכנות אש, הנובעות מחומרים המצויים במפעלים. נקבע כי ניתן יהיה להרחיב את סמכויות צוותי כיבוי האש גם לטיפול באירועים חומרים מסוכנים. הפעלת סמכות זו תתאפשר רק במפעלים מסוגים שיקבע השר לביטחון הפנים, לאחר התייעצות עם השר להגנת הסביבה ושר הכלכלה והתעשייה ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שבהם מתקיים בנוסף לסיכון האש גם סיכון מיוחד לאירוע חומרים מסוכנים. נוסף על כך, הובהר כי קביעת הצורך בהקצאת כבאים בתשלום תהיה בסמכות קצין הכבאות ולא בסמכות הגורם המאשר את קיום האירוע. לבסוף, נקבע כי בנוסף לאחריותם הפלילית של נושאי משרה בתאגיד לגבי עבירות בטיחות באש, שנעברו על ידי התאגיד או עובד מעובדיו, תוטל עליהם אחריות פלילית גם במקרה של הפרת צו הפסקה מנהלי. לפי החוק, צו הפסקה מנהלי הוא צו שניתן על ידי מפקד מחוז, ומורה על הפסקה או הגבלה של שימוש בנכס, בשל הפרת הוראת חוק, שעשויה לגרום לפגיעה בחיי אדם או לפגיעה חמורה ברכוש.
החוק המקורי: 14 בינו׳ 1993 · רשומות (PDF)
35 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
ועוד 2 בהליך אישור בכנסת.
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.