הכסף שלנו

בקצרה

החוק הבסיסי של דיני החוזים: איך נכרת חוזה, מתי אפשר לבטל אותו, איך מפרשים אותו ואיך מקיימים אותו.

על מי זה חלעל כל מי שמתקשר בחוזה.
מה זה אומר בפועל
  • חוזה נכרת בהצעה ובקיבול, ואפשר לעשות אותו בעל פה, בכתב או בדרך אחרת — אלא אם חוק או הסכם דורשים צורה מסוימת.
  • גם במשא ומתן וגם בקיום החוזה צריך לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. מי שלא נהג כך במשא ומתן חייב לפצות על הנזק.
  • אפשר לבטל חוזה שנכרת בגלל טעות, הטעיה (כולל הסתרת עובדות שהיה צריך לגלות), כפייה או ניצול מצוקה. אחרי ביטול כל צד מחזיר את מה שקיבל.
  • חוזה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או נגד תקנת הציבור — בטל. על חוזה של משחק, הגרלה או הימור שלא הוסדרו בחוק אי אפשר לתבוע.
  • פירוש החוזה (מתיקון 2026, לחוזים שנכרתו מאז): הצדדים יכולים להסכים איך יפורש. חוזה עסקי בלי הסכמה כזו מתפרש לפי לשונו בלבד, חוץ ממצב של תוצאה לא הגיונית או סתירה בתוכו; חוזה לא עסקי, חוזה אחיד וחוזה עבודה — לפי כוונת הצדדים. כשיש כמה פירושים, עדיף הפירוש נגד הצד שניסח את התנאים.

נכתב בעזרת AI מתוך מקורות רשמיים: נוסח החוק ברשומות (1973) · תיקון 2 (2011) · תיקון 3 (2026). נכון ל־29 בספט׳ 2026. אינו ייעוץ משפטי.

תיקונים היסטוריים

  • חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3), התשפ"ו-2026
    7 בינו׳ 2026 · תיקון ישיר · רשומות (PDF)
    תקציר רשמי

    החוק קובע כי כלל היסוד בפרשנות חוזים הוא שחוזים יפורשו "ככל אשר הסכימו הצדדים", כלומר: בהתאם לשיטת הפרשנות שעליה הסכימו הצדדים. לצד הכלל היסודי של פרשנות לפי הסכמה, נקבע כיצד יפורש החוזה במקרה שהצדדים לא הסכימו על כך ביניהם. נקבע כי יהיו שני כללי פרשנות שונים: כלל אחד לחוזה עסקי, וכלל אחר לחוזים אחרים. הכלל הראשון הוא כלל הפרשנות הלשונית. החוק קובע כי חוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות לעניין אופן הפרשנות, יפורש בהתאם ללשונו בלבד. לצד זאת, מוצעים שני חריגים לפרשנות הלשונית: אם מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או אם מלשון החוזה בלבד עולה סתירה בין הוראות שונות בו. הכלל השני, הוא כלל פרשנות לפי אומד דעת הצדדים. נקבע כי על חוזה שאינו עסקי, על חוזה אחיד ועל חוזה עבודה, ימשיך לחול כלל הפרשנות המרכזי הנוהג ערב כניסת החוק לתוקף, והם יפורשו לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. לעניין כלל פרשנות זה, החוק עיגן את הכללים הנוהגים בפסיקה ערב כניסת החוק לתוקף, כדי להבנות את שיקול הדעת של בית המשפט כשהוא נדרש לקבוע את המשקל היחסי של לשון החוזה ושל נסיבות העניין. לבסוף, החוק מבהיר שני עניינים באשר לעיקרון הבסיסי של הסכמת הצדדים: עניין ראשון הוא שצדדים שאינם מיוצגים על ידי עורך דין לעניין עריכת החוזה – יראו אותם ככאלו שלא הסכימו על אופן הפרשנות, כך שפירוש החוזה ביניהם ייעשה לפי הכללים האחרים שהוסברו לעיל. עניין שני הוא שלא יהיה תוקף להסכמה של הצדדים שנוגדת את הכלל של פרשנות נגד המנסח.

  • חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011
    26 בינו׳ 2011 · תיקון ישיר · רשומות (PDF)
הצג עוד 1
  • חוק הפרשנות, התשמ"א-1981
    15 ביוני 1981 · תיקון עקיף (בתוך חוק אחר) · רשומות (PDF)

החוק המקורי: 19 באפר׳ 1973 · רשומות (PDF)