בקצרה
חוק הסדרים מ־1991, מתקופת העלייה הגדולה, שתיקן כמה חוקים: פתח את שוק התיווך לעבודה ללשכות פרטיות והוסיף כללים לכספי התקציב.
על מי זה חלעל מעסיקים ומחפשי עבודה, לשכות תעסוקה פרטיות, וגופים שמקבלים כסף מתקציב המדינה.
מה זה אומר בפועל- החובה לגייס עובדים דרך לשכת שירות התעסוקה הממשלתית נשארה רק לגבי עובדים שאינם אזרחי ישראל או תושביה.
- לשכות תעסוקה פרטיות צריכות רשיון לשנה, שמתחדש מעצמו אלא אם השר הודיע אחרת. אסור להן לגבות תשלום ממחפשי העבודה, ושר העבודה יכול להגביל או לבטל רשיון של לשכה שהפרה את הכללים.
- גוף שהממשלה משתתפת בתקציבו, וגם רשות מקומית, לא יכול למשכן או להעביר לאחר את זכותו לתמיכה מתקציב המדינה, אלא אם תקנות של שר האוצר מתירות זאת.
- הטלת מס, אגרה או תשלום חובה אחר שמשולמים לאוצר המדינה, ושינוי השיעורים שלהם, צריכים את אישור שר האוצר.
- ביטל תקנות שעת חירום מ־1990 על מיסוי הכנסות פיננסיות מסוימות, כאילו לא הותקנו מעולם.
למה נחקקלפי דברי ההסבר של הצעת החוק: כדי לקלוט כמיליון עולים בשנים הקרובות המשק צריך צמיחה מהירה ויותר גמישות; בשוק העבודה — לבטל את החובה לגייס עובדים דרך לשכות התעסוקה ולאפשר לשכות פרטיות.
תיקונים היסטוריים
החוק לא תוקן מאז שנחקק.
החוק המקורי: 27 במרץ 1991 · רשומות (PDF)