חל היום
החל מ־1 באוג׳ 1981 · תוקן 85 פעמים · משרד אחראי: הכלכלה והתעשייה · ועדה בכנסת: כלכלה
החליף את: חוק המסחר ברכב משומש, התשל"ז-1977
ברשומות הכנסת: תקף
הצעות שעדיין לא הוכרעו בכנסת.
התיקון לחוק קובע שעל עוסק להקליט שיחות קוליות למספר טלפון, שנערכות בינו לבין צרכן, כך שהחובה האמורה תחול לעניין עסקה שמחירה הכולל הוא 750 שקלים חדשים לפחות, בין שנכרתה העסקה ובין שלא, ובלבד שמדובר בעסקה מסוגי העסקאות המנויות בתוספת התשיעית לחוק, ובהן, בין השאר: עסקה למכירת מוצר, למעט מוצר מזון, שכללה פנייה שיווקית מטעם העוסק, ובלבד שלא מדובר בפנייה שיווקית שנעשתה לאחר שהצרכן פנה לעוסק וביקש ממנו שיחזור אליו; עסקה למתן שירותי טלפון, אינטרנט או להספקת שידורי טלוויזיה; עסקה להספקת גז; עסקה למתן שירות תיווך לקבלת הלוואה. כמו כן, לעניין עסקאות כאמור, התיקון לחוק קובע שעל עוסק להודיע לצרכן בתחילת השיחה כי השיחה מוקלטת וכי הוא יהיה זכאי לקבל מהעוסק את הקלטת השיחה אם יבקש זאת. בנוסף, התיקון לחוק קובע שעל עוסק לשמור הקלטות של שיחות לתקופה של שנתיים מיום ביצוען אם הושלמה העסקה, או לתקופה של 6 חודשים אם לא הושלמה העסקה. במהלך התקופות האמורות עוסק כאמור יהיה מחויב למסור לצרכן, לבקשתו, את הקלטת השיחה או את פירוט מועד השיחה, וככל שזו פעם ראשונה שהצרכן ביקש זאת – העוסק יעביר לו את המידע בלא תשלום. כמו כן, התיקון לחוק קובע שאם עוסק לא מסר לצרכן את ההקלטה או את פירוט מועד השיחה לבקשתו ולפי התנאים הקבועים בחוק, יראו את העוסק, בהליך אזרחי, כמי שהודה בגרסת הצרכן לגבי תוכן השיחה או לגבי קיומה, אלא אם כן בית המשפט נוכח כי היה לכך הצדק סביר והחליט לאפשר לעוסק לנסות לסתור את גרסת הצרכן. בנוסף, התיקון לחוק קובע שעוסק כאמור לא יהיה רשאי להגיש כראיה בהליך האזרחי את השיחה המוקלטת, את תמליל השיחה או את פירוט מועד השיחה, אלא אם כן תינתן לכך רשות מבית המשפט, לאחר שנוכח כי היה לכך הצדק סביר. עוד נקבע בתיקון לחוק כי אין בהוראותיו כדי לגרוע מהוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, או מהוראות דין אחרות הקובעות חובה לשמור שיחות מוקלטות לתקופות ארוכות מאלה שנקבעו בתיקון לחוק. כמו כן, התיקון לחוק מסמיך את שר הכלכלה והתעשייה (להלן – השר) להרחיב, במסגרת תקנות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, את תחולתו של ההסדר האמור גם לעניין שיחות שאינן שיחות קוליות, ובכלל זה לעניין שיחות המתבצעות באמצעות החלפת מסרים כתובים, ורשאי הוא להחיל הסדר זה בשינויים כפי שיקבע. כמו כן, השר רשאי לתקן את התוספת התשיעית לחוק, בצו בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. בנוסף, נערכו כמה תיקונים עקיפים בחוקים נוספים המסדירים את פעילותם של גופים פיננסיים המוחרגים מתחולת חוק הגנת הצרכן, במטרה לקבוע בחוקים אלה הסדרים דומים לעניין חובת הקלטת שיחות, שמירתן ומסירתן ללקוח, שיחולו על שיחות שיווקיות שעורכים גופים פיננסיים אלה: תאגידים בנקאיים (בנקים וחברות כרטיסי אשראי), חברות ביטוח, סוכני ביטוח, גופים מוסדיים וכן נותני שירותים פיננסיים בעלי רישיון מורחב לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (שירותים פיננסים מוסדרים), התשע"ו–2016 (הכוונה לחברות שעוסקות באופן נרחב במתן אשראי, מתן שירותי פיקדון ואשראי, שירותים לעניין נכסים פיננסיים כמו מזומן, שיקים, שטרות חוב, פיקדונות, ניירות ערך, מטבעות וירטואליים, או חברות המפעילות מערכת המשמשת לתיווך בין מלווים ללווים לשם ביצוע עסקאות למתן אשראי). התיקון לחוק ייכנס לתוקף ב-22.3.2027, ואולם ניתנה סמכות לדחות את יום התחילה כמפורט להלן: לגבי התיקון לחוק הגנת הצרכן – השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לדחות את יום הכניסה לתוקף, לגבי סוגי עוסקים מסוימים או כל סוגי העוסקים שחל עליהם התיקון, וזאת בתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על ארבעה חודשים, אם שוכנע כי טרם הושלמה ההיערכות ליישום הוראות התיקון. לגבי התיקונים העקיפים בחוקים הנוגעים לגופים הפיננסיים – שר האוצר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לדחות את יום הכניסה לתוקף של כל התיקונים או חלקם, או ביחס לסוגי גופים פיננסיים כפי שיקבע, וזאת בתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על ארבעה חודשים, אם שוכנע כי טרם הושלמה ההיערכות ליישום הוראות התיקונים האמורים.
התיקון קובע כי עוסק המקבל תשלום באמצעות כרטיס חיוב, ובכלל זה כרטיס אשראי, לא יתנה תשלום כאמור בסכום רכישה מינימלי. עוד קובע התיקון כי שר הכלכלה והתעשייה, בהסכמת שר המשפטים ושר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי להחיל את האיסור על אמצעי תשלום נוספים. בשל הפרת הוראה זו, התיקון מסמיך את הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן להטיל על עוסק שהוא תאגיד עיצום כספי בסכום העומד היום על 22,530 שקלים חדשים, ואם העוסק הוא יחיד - בסכום העומד היום על 7,170 שקלים חדשים.
התיקון קובע הסדר מפורט המעגן את זכותו של מנוי לקבל, לפי בקשתו, שירותי תקשורת מספק מורשה (חברת התקשורת), בכפוף להגבלות או חסימות, כפי שיפורט להלן. עד לחקיקת התיקון, קבע סעיף 51ג לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, הסדר לעניין אפשרותם של מנוי או קבוצת מנויים לקבל מספק תקשורת שירותים הכפופים להגבלות או לחסימות, אם ביקשו זאת בבקשה פרטנית ומפורשת שנמסרה בנפרד מהסכם ההתקשרות. לפי אותו סעיף, ניתן היה לבקש הגבלות וחסימות בנוגע לעניינים הבאים: שירותים המסופקים על גבי רשת האינטרנט; תכונות ומאפיינים של ציוד קצה או של ציוד תקשורת (כגון מכשירי הסלולר עצמם); ואפשרות המנוי לעשות שימוש בציוד כאמור בכל רשת בזק מתאימה. מכוח הסעיף האמור, פעל בשוק הסלולר משך שנים רבות הסדר שחל על כ-600,000 מנויים, הידוע בשם "הקומה הכשרה", שבמסגרתו קיבלו המנויים שבחרו בכך שירותי טלפוניה בכפוף להגבלות ולחסימות התואמות את אורחות חייהם, ובכלל זה הגבלת גישה לשירותי אינטרנט, חסימת שיחות למספרים מסוימים, ואף הגבלת ניידות מספרי טלפון כך שלא ניתן לנייד את המספר לתוכנית הכוללת שירותי תקשורת שאינם כפופים להגבלות אותן ביקש המנוי לכתחילה. התיקון מאפשר, בין השאר, את המשך פעולתה של הקומה הכשרה. התיקון עוסק במערכת היחסים שבין חברת התקשורת ובין המנוי שהתקשר עמה בהסכם, והוא מבוסס על הסכמתו של המנוי. התיקון קובע כי מנוי או קבוצת מנויים רשאים לבקש מספק מורשה, בבקשה מפורשת שנמסרה באופן הניתן לתיעוד, לקבל שירות בזק, כלומר שירות טלפוניה, בכפוף להגבלות או לחסימות ("סל שירותים ייעודי"). המנוי או קבוצת המנויים יכולים גם לבקש לקבל את השירות האמור בכפוף להגבלות או לחסימות שקבע תאגיד מסוים שציינו בבקשתם. בין ההגבלות או החסימות שרשאי מנוי לבקש במסגרת סל שירותים ייעודי: הגבלת חיוג למספרי טלפון; הגבלות שיחולו על מכשיר הסלולר והגבלת ניידות מספרים. לצד זאת קובע התיקון סייגים והגנות על המנויים המבקשים את ההגבלות או החסימות, וכן סייגים לשם שמירה על התחרות בתחום התקשורת. לעניין הגבלת החיוג למספרי טלפון, התיקון קובע כי ספק מורשה ישלח הודעה למנוי שהחיוג למספר הטלפון שלו הוגבל, ובהודעה יצוין גם מיהו התאגיד שביקש לחסום את המספר. כן קובע התיקון הוראות שתכליתן הגברת השקיפות לגבי מספרי טלפון של תאגידים שנחסמו והוראות האוסרות על ספק מורשה להעביר לתאגידים הקובעים הגבלות או חסימות מידע הכלול במאגר מידע שלו. לעניין ציוד קצה רט"ן, כלומר מכשיר הסלולר עצמו, קובע התיקון כי מנוי רשאי לבקש הגבלות או חסימות של המכשיר, ייחודו לציוד תקשורת מסוים, וכן ייחוד סל שירותים ייעודי למכשיר, לטווח מספרי טלפון, ועוד. הקשירה בין המכשיר ובין סל שירותים ייעודי אפשרית, לפי התיקון, רק אם המכשיר יכול לפעול במסגרת אותו סל שירותים ייעודי שמציע ספק מורשה אחר, ורק אם יש שלושה דגמים של מכשירים סלולריים המיוצרים על ידי יצרנים שונים שניתן להשתמש בהם במסגרת זו. לעניין ניידות מספרים, התיקון קובע כי ניתן להגבילה בהסכמה מפורשת של המנוי ובכפוף לכמה סייגים, שלפיהם הגבלה כאמור אפשרית רק אם למנוי נתונה האפשרות לנייד את מספר הטלפון שלו בתוך סל השירותים הייעודי, כלומר בין ספקי סלולר; רק אם פועלים בשוק כמה ספקים הנותנים שירות בהתאם לסל השירותים הייעודי והמקיפים מספר מינימלי של מנויים; ורק אם סל השירותים הייעודי כולל הגבלה משמעותית או חסימה של יותר משירות בזק אחד. לפי התיקון, אם ההתקשרות בין המנוי לבין הספק כוללת הגבלת ניידות כאמור, במקרה של ביטול ההתקשרות, המנוי לא יוכל לנייד את מספר הטלפון שלו אל מחוץ לסל השירותים הייעודי, והספק המורשה יהיה רשאי להקצות את מספר הטלפון רק במסגרת סל השירותים הייעודי שאליו משויך המספר. במקביל קובע התיקון הוראות שמטרתן להקל על מעבר של המנוי אל מחוץ לסל השירותים הייעודי אם הוא בחר בכך, ובכלל זה הוראות לפיהן הספק המורשה לא יקצה לאדם אחר את מספר הטלפון של המנוי שההתקשרות עמו בוטלה במשך 9 חודשים מיום ביטולה, וישמיע הודעה קולית למתקשרים למספר הטלפון, לפיה המנוי החליף את מספר הטלפון שלו ומהו המספר החדש, לפי בקשת המנוי. לעניין הגבלת חיוג למספרי טלפון, התיקון קובע חובה על הספק המורשה לקבוע וליישם אמות מידה ברורות, מפורטות ושוויוניות להגבלת חיוג כאמור, ובלבד שיישום אמות המידה ייעשה בשים לב למאפייני קבוצת המנויים שביקשה את ההגבלות או החסימות. עוד קובע התיקון כי ניתן להשיג הן על אמות המידה עצמן והן על הגבלת החיוג למספר טלפון מסוים בניגוד לאמות המידה, בפני גורם מוסמך במשרד התקשורת. בעניין זה מחיל התיקון חובות שקיפות על הספק המורשה, ולפיהן עליו, בין השאר, למסור לשר התקשורת ולפרסם באתר האינטרנט שלו דיווחים ובהם נתונים כלליים לגבי
חוק קידום התחרות בענף המזון (להלן – החוק העיקרי) קובע הוראות לעניין התנהגויות שעלולות לפגוע בתחרות ולהביא לעליית מחירים לגבי כל אחד משלושת יחסי הכוחות העיקריים בתחום שיווק מוצרי מזון: קמעונאי–ספק, קמעונאי–קמעונאי וקמעונאי–צרכן. לעניין זה, קמעונאי מוגדר בחוק כאדם המחזיק בחנות וכן כל אדם הקשור אליו, ואילו ספק מוגדר בחוק כמי שמספק לקמעונאי, או באמצעות קמעונאי, במישרין או באמצעות מפיץ, מצרכים, ובכלל זה מצרכי מותג פרטי וכן כל אדם קשור לאלה. פרק ב' לחוק, שעניינו הסדרת פעילות ספקים וקמעונאים, חל היום רק על רשתות שיווק מזון, וקובע בין השאר חובות מוגברות שיחולו על קמעונאים גדולים ועל ספקים גדולים, המוגדרים בחוק על פי היקף המכירות שלהם (נכון לשנת 2024, מחזור מכירות של כ-333 מיליון שקלים חדשים לספק גדול, ומחזור מכירות של כ-277 מיליון שקלים חדשים לקמעונאי גדול). בפרק זה שני חלקים: סימן א' שקובע איסורים והגבלות החלים לעניין יחסי קמעונאי–ספק, ובהם איסור על ספקים וקמעונאים להתערב זה אצל זה לעניין ההסדרים של הקמעונאי עם ספק אחר או של הספק עם קמעונאי אחר, איסור על ספקים גדולים להתערב בסידור מצרכים בחנויות של קמעונאים גדולים ואיסורים לעניין תימחור ומתן הנחות; סימן ב' מסדיר את התחרות הגאוגרפית בין קמעונאים גדולים, ובעיקר קביעת החובה של קמעונאי גדול, בתנאים מסוימים כמפורט בחוק, לפנות לממונה על התחרות אם הוא מעוניין לפתוח חנות חדשה באזור שהוא כבר פועל בו. בשל מספרם המצומצם של קמעונאי הפארם ובהתחשב בכך שלא מתקיימת תחרות מלאה בענף זה, נקבע בחוק קידום התחרות בענף המזון (תיקון מס' 8 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 (להלן – תיקון מס' 8) כי הוראות פרק ב' לחוק העיקרי יחולו גם על רשתות הפארם הגדולות. בהתאם לכך, בתיקון מס' 8 נקבע כי "חנות פארם" תוגדר כחנות שבה נמכרים דרך קבע מוצרי טואלטיקה, תמרוקים ועוד, ואשר יותר מרבע ממחזור המכירות בה הוא ממכירת אותם מוצרים. כמו כן, נקבע כי "קמעונאי פארם גדול" יוגדר כקמעונאי פארם שמחזור המכירות שלו בחנויות הפארם שלו עולה על סכום העומד היום על כ-277 מיליון שקלים חדשים, שהוא כאמור הסכום הקבוע היום לגבי רשתות המזון הגדולות. בנוסף נקבע כי בעקבות החלת פרק ב' על ענף הפארם, ישונה שם החוק העיקרי ל"חוק לקידום התחרות בענפי המזון והפארם". בהתאם לתיקון, האיסורים וההגבלות הקבועים בסימן א' לפרק ב' יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חנות פארם, על מצרך פארם, על קמעונאי פארם גדול ועל ספק גדול בעת התקשרות עם קמעונאי פארם גדול. כלומר, כל אותם איסורים אשר חלים על רשתות המזון, יחולו גם על רשתות הפארם הגדולות. ביחס לסימן ב' לפרק ב', שכאמור עוסק בהסדרת התחרות הגאוגרפית בין קמעונאים גדולים, הוראות הסימן לא הוחלו כפי שהן על ענף הפארם, ובמקומן נקבעו הוראות חדשות ביחס לפתיחת חנות פארם נוספת על ידי קמעונאי פארם גדול, אם זו ממוקמת במרכז מסחרי. ההוראות כאמור נקבעו רק ביחס לפתיחת חנות פארם נוספת במרכז מסחרי, לרבות קניון, שסך שטחי המסחר שבו עולה על 3,000 מ"ר. חנות תיחשב כ"חנות נוספת" אם לקמעונאי פארם הגדול יש חנות פארם במרחק מסוים מאותו מרכז מסחרי שבו הוא מבקש לפתוח את חנות הפארם. עוד נקבע כי לעניין רשות מקומית גדולה, שתוגדר כרשות מקומית שמספר תושביה הרשומים במרשם האוכלוסין עולה על 200 אלף, המרחק בין החנות הקיימת למרכז המסחרי שבו קמעונאי פארם גדול מבקש לפתוח חנות פארם נוספת יעמוד על עד קילומטר, ואילו לעניין רשות מקומית קטנה, שהיא רשות מקומית שאינה רשות מקומית גדולה כאמור, המרחק בין החנות הקיימת למרכז המסחרי שבו קמעונאי כאמור מבקש לפתוח חנות פארם נוספת יעמוד על עד שני קילומטרים. החובה שתוטל על קמעונאי פארם גדול שמתקיימים בו התנאים לעיל היא לערוך "הערכה עצמית" ביחס לאפשרות שפתיחת חנות הפארם במרכז המסחרי תגרום לפגיעה בתחרות, ורק אם אין חשש כאמור הוא יכול לפתוח את החנות. כלומר, קמעונאי הפארם יידרש לערוך בעצמו את כל הבדיקות הכלכליות והמשפטיות כדי לוודא כי פתיחת חנות לא תביא לחשש לפגיעה בתחרות. עם זאת, מכיוון שמדובר בהוראה חדשה, וכדי להגדיל את הוודאות בקרב קמעונאי הפארם, ההסדר כאמור נקבע בהוראת שעה שלפיה בתקופה של חמש שנים מיום פרסום תיקון מס' 8, קמעונאי פארם גדול המבקש לפתוח חנות כאמור יהיה חייב לפנות לממונה על התחרות בבקשה לקבל אישור לפתיחת החנות. הממונה יהיה רשאי להתנגד לבקשה לפתיחת חנות או להתנות אותה בתנאים, אם לדעתו קיים חשש סביר כי פתיחת החנות תגרום לפגיעה בתחרות. כחצי שנה לפני תום הוראת השעה, רשות התחרות תידרש לפרסם "גילוי דעת" לעניין יישום האיסור שיחול על קמעונאי פארם גדול לערוך את אותה הערכה עצמית.
החוק נועד להתמודד עם העלאת מחירים באופן חריג ומשמעותי לאחר הכרזה על מצב חירום. מצב חירום מוגדר כאחד מאלה: מצב מיוחד בעורף, מצב של אירוע חירום אזרחי או מצב חירום שנקבע לפי חוק לשם התמודדות עם מחלה מידבקת מסוכנת. החוק קובע כי אם הוכרז על מצב חירום, ושר הכלכלה והתעשייה שוכנע כי יש חשש ממשי שעוסקים ינצלו את מצב החירום כדי להעלות מחירים של טובין ושירותים חיוניים, הוא רשאי, בהתייעצות עם שר האוצר, להכריז הכרזה על איסור השפעה בלתי הוגנת במצב חירום. החוק קובע כי בתקופת תוקפה של הכרזה זו עוסק לא יציע, יציג או ימכור לצרכן שירות או טובין המנויים ברשימה כאמור, במחיר העולה באופן ניכר וחריג על מחירו הממוצע בשלושת החודשים שקדמו להכרזה על מצב חירום. לעניין המוצרים והשירותים שעליהם יחולו הוראות אלו, החוק קובע כי בתקופת תוקפה של הכרזה על איסור השפעה בלתי הוגנת במצב חירום, הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן והממונה על התקציבים במשרד האוצר יהיו מוסמכים לקבוע רשימה של טובין ושירותים חיוניים, שתפורסם ברשומות, וכן יהיו מוסמכים לעדכן את הרשימה. רשימה זו תיקבע בהתחשב במאפייניו ובנסיבותיו של מצב החירום שעליו יוכרז. מחלוקת בין שני הגורמים הללו ביחס להכללת טובין או שירות מסוים ברשימה, תובא להכרעתו של נציג ציבור שימונה על ידי שר האוצר ושר הכלכלה והתעשייה, אך לא יהיה בכך כדי למנוע פרסום של רשימת הטובין והשירותים שיש לגביהם הסכמה. לצד איסור העלאת מחירים בעת מצב חירום נקבעו בחוק חריגים שבהם לא יראו עוסק שביצע את האמור לעיל כמי שהפעיל השפעה בלתי הוגנת. לדוגמה: מקרים שבהם העלאת המחיר נעשתה לפי דין או לפי הסכם בין עוסק לצרכן, שנחתם טרם ההכרזה על מצב חירום או מקרים שבהם העלייה במחיר השירות או הטובין נובעת מהתייקרות העלויות שבהן העוסק נדרש לשאת כדי לספק את השירות או הטובין. לצורך אכיפת הוראות החוק הוסמך הממונה על הצרכן והסחר ההוגן להוציא צו מינהלי להפסקת הפרה לפי סעיף 21ג לחוק לעוסק שהפעיל השפעה בלתי הוגנת בנסיבות כאמור, וכן להטיל עיצומים כספיים על עוסק שיפר את הצו המינהלי. העיצום הכספי אותו מוסמך הממונה להטיל אינו סכום קצוב מהסכומים המנויים בחוק הגנת הצרכן, אלא שיעור מתוך מחזור המכירות של המפר.
החוק מבקש לחזק את הכלים במאבק של עוקץ ועושק של קשישים וצרכנים נוספים הנמצאים בעמדת חולשה משמעותית במיוחד זאת אל מול עוסקים שעמם הם מבקשים להתקשר. החוק מרחיב ומבסס את ההגנה על צרכנים כאמור וזאת באמצעות תיקון של שלושה חוקים – חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן), חוק שירותי תשלום, התשע"ט–2019 (להלן – חוק שירותי תשלום) וחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967 (להלן – חוק ההוצאה לפועל). חוק הגנת הצרכן קובע כי הממונה להגנת הצרכן ולסחר הוגן (להלן – הממונה) רשאי להסמיך מפקחים מבין עובדי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן או עובדי משרד הכלכלה, באישור שר הכלכלה והתעשייה, שיהיו אמונים על אכיפת הוראות חוק הגנת הצרכן. ערב כניסתו לתוקף של החוק, לממונה ולמפקחים לא הייתה, בין כלל הסמכויות המוקנות להם לשם אכיפת הוראות חוק הגנת הצרכן, סמכות חדירה לחומר מחשב. העדר סמכות כאמור פוגעת במקרים רבים בקידום החקירה הפלילית ומונעת ממפקחי הרשות לתפוס ראיות אשר נדרשות לביסוס ולהוכחת העבירה, וזאת בשל העובדה שרובם המוחלט של העוסקים שומרים את התיעוד וההתנהלות העסקית שלהם על גבי המחשב. בהתאם לכך, החוק תיקן את חוק הגנת הצרכן וקבע כי אם היה לממונה או למפקח שהוסמך כאמור חשד סביר כי עוסק עבר עבירה בנסיבות מחמירות, רשאי מי מהם לבקש מבית המשפט צו חדירה לחומר מחשב וכן הפקת פלט תוך חדירה כאמור. החוק מקנה לממונה סמכות לקבוע כי עוסק הוא מפר בנסיבות מחמירות, זאת לשם החלת הגבלות על עוסק כאמור לפי התיקונים שנעשו בחוק שירותי תשלום ובחוק ההוצאה לפועל. יש לציין כי הפרה בנסיבות מחמירות יכולה להיות הפרה הנעשית תוך שימוש חוזר ונשנה של התנהגות כלפי צרכן שהוא אדם בעל מאפיינים מיוחדים, כלומר כלפיי אדם עם מוגבלות, אזרח ותיק, עולה חדש, קטין, חסר ישע או אדם שאינו מבין את השפה בה נקשרת העסקה במידה מספקת לשם הבנת העסקה. החוק מסמיך את שר הכלכלה והתעשייה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע צרכנים נוספים שייחשבו כאנשים עם מאפיינים מיוחדים לצורך החוק. כמו כן, הפרה בנסיבות מחמירות יכולה להיות הפרה שנעשית תוך כדי איום או נקיטת אמצעי הפחדה כלשהו כלפי צרכן או כלפי בני משפחתו, או ביצוע הפרה הגורמת נזק משמעותי למספר רב של צרכנים. החוק מסדיר את השלבים לקביעה כי עוסק הוא מפר בנסיבות מחמירות. ראשית בטרם יקבע הממונה כי עוסק ביצע הפרה בנסיבות מחמירות, ימסור הממונה לעוסק הודעה על כוונתו לקבוע כי הוא עוסק מפר כאמור. בהודעה יציין הממונה, בין השאר, את המעשה או המחדל המהווים את ההפרה, ההגבלות שיחולו על העוסק אם יקבע כי הוא אכן עוסק מפר בנסיבות מחמירות ואת זכותו של עוסק לטעון את טענותיו בפני הממונה. העתק מההודעה כאמור יועבר לנותן שירותי תשלום ולמנהל מערכת ההוצאה לפועל. משמעות ההודעה לנותן שירותי תשלום היא שנותן שירותי תשלום כאמור יפסיק לבצע סליקה עבור עוסק שהממונה מסר לו הודעה על הכוונה לקבוע כי הוא עוסק מפר בנסיבות מחמירות, כלומר מתבצעת הקפאה של כספים שצרכנים שילמו אך הם טרם הועברו לעוסק. אם ייקבע באופן סופי, לאחר שימוע, כי העוסק הוא עוסק מפר בנסיבות מחמירות, כספים אלו יוחזרו לצרכנים. משמעות ההודעה למנהל מערכת ההוצאה לפועל היא שמנהל המערכת יעכב הליכים וכספים בתיקים שבהם העוסק שלגביו נמסרה הודעת הכוונה, הוא הזוכה. שנית, במהלך 14 הימים שלאחר משלוח הודעת הכוונה או 21 ימים לאחריה, במקרה של הארכה תינתן לעוסק הזדמנות, לטעון את טענותיו בפני הממונה. אם טען העוסק את טענותיו כאמור, יחליט הממונה, בתוך 14 ימים או 21 ימים במקרה של הארכה, מתום תקופת השימוע או מהיום שבו התקבלו טענות העוסק, לפי המוקדם, אם לקבוע כי עוסק הוא מפר בנסיבות מחמירות ואם לאו. אף על פי כן, הממונה יוכל לתת את החלטתו בדבר קביעה כאמור בתוך תקופה ארוכה יותר של 45 ימים מתום תקופת השימוע או מהיום שבו התקבלו טענות העוסק, לפי המוקדם, אך תקופת הקפאת הכספים לא תעלה על אותם 21 יום. יש לציין כי אם עוסק לא טען את טענותיו בתקופה של 14 ימים, או במקרה של הארכה בתוך תקופה של 21 ימים מיום מסירת הודעת הכוונה – ייקבע הממונה כי הועסק הוא עוסק מפר בנסיבות מחמירות. בשלב השלישי, אם החליט הממונה לקבוע כי עוסק הוא עוסק מפר בנסיבות מחמירות או אם החליט שלא לקבוע כי עוסק הוא עוסק מפר בנסיבות מחמירות – ימסור הממונה הודעה על החלטתו לעוסק, לנותן שירותי תשלום ולמנהל מערכת ההוצאה לפועל. מעבר לסמכויות המוקנות לממונה לקבוע כי עוסק הוא עוסק מפר בנסיבות מחמירות עוד נקבע כי הממונה יוסמך לקבוע כי גם עוסק שהוא בעל זיקה לעוסק שנקבע כי הוא עוסק מפר בנסיבות מחמירות, הוא עוסק מפר בנסיבות מחמירות בעצמו, בהתקיים אחת משתי חלופות: הראשונה, העברת הפעילות העסקית של העוסק המפר הראשון לבעל הזיקה
חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961 תוקן לאור השינויים שחלו במשק הישראלי ובמטרה להבטיח כי ההסדר יאזן בצורה מדויקת יותר בין האינטרסים של הנושים והחייבים, תוך שמירה על פשטות ההסדר ככל הניתן. בכלל זה, נקבעה הריבית השקלית כריבית ברירת מחדל, נקבע מנגנון הוספת "דמי פיגורים" במקום "ריבית פיגורים" ובוטל מנגנון ה"ריבית דריבית" עליו, וכן בוטלה הריבית על מטבע החוץ. כמו כן, נעשו תיקונים עקיפים לחוקים המפנים להוראות החוק האמור או להגדרות המופיעות בו, לצורך התאמתם להסדר החדש. התיקון העקיף המשמעותי ביותר הינו בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, ולפיו דמי הפיגורים לא יחולו לגבי חייבים המשלמים את חובם בתשלומים. כמו כן הורחב שיקול הדעת של רשמי ההוצאה לפועל להפחית את דמי הפיגורים לצורך קידום הגבייה בתיקים וסגירת חובות. בנוסף, נעשו תיקונים שונים בחוק האמור שמטרתם ליישם את השינויים בחוק פסיקת ריבית והצמדה.
התיקון לחוק נחקק על רקע תופעות חוזרות ונשנות של עוקץ ועושק אזרחים ותיקים וצרכנים פגיעים אחרים באמצעות שיטות שיווק אגרסיביות שיש בהן הטעיית הצרכן, השפעה בלתי הוגנת על הצרכן או הפרה אחרת של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. החוק בנוסחו לפני התיקון מסמיך את הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן (להלן – הממונה) להטיל עיצום כספי בשל הפרה מהוראות החוק, ואם ההפרה נעשתה בנסיבות מחמירות (שכוללות רק הפרות הנוגעות למספר רב במיוחד של צרכנים), סכום העיצום הכספי יהיה בשיעור פי אחד וחצי מהסכום המקורי שניתן להטיל בשל אותה הפרה. התיקון לחוק מרחיב את ההגדרה של הפרה בנסיבות מחמירות, כך שזו תכלול גם הפרה של הוראה מהוראות החוק המנויה בתוספת השביעית לחוק, שנעשתה כלפי צרכן שהוא אזרח ותיק, עולה חדש, קטין, אדם שניכר כי הוא נתון במצב של חולשה שכלית, נפשית או גופנית ואדם שניכר כי אינו שולט בשפה שבה נקשרה העסקה במידה מספקת לשם התקשרות בעסקה. התוספת השביעית כוללת הפרות שניתן להטיל בשלהן עיצום כספי בנסיבות מחמירות, בין היתר, הפרות שעניינן הטעייה של צרכן והפרות הנוגעות לביטול עסקה. לפי התיקון לחוק, שר הכלכלה והתעשייה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות בצו את התוספת האמורה. עם זאת, הממונה יהיה רשאי להטיל עיצום כספי בנסיבות מחמירות כאמור רק בהתאם לנהלים שיורה עליהם. נהלים אלו יהיו טעונים אישור של היועץ המשפטי לממשלה ויפורסמו באתר האינטרנט של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. כמו כן, התיקון לחוק מגדיל את סכום העיצום הכספי שניתן להטיל בשל הפעלת השפעה בלתי הוגנת על צרכנים תוך ניצול מוגבלות נפשית, שכלית או גופנית של צרכן או תוך ניצול העובדה שצרכן אינו יודע במידה מספקת את השפה שבה נקשרת העסקה. בהתאם לכך, התיקון לחוק יצר מדרגה חדשה של סכום העיצום – הגבוהה ביותר שניתן להטיל לפי החוק, כך שהסכום לגבי יחיד יעמוד על כ-38,000 ₪ ולגבי תאגיד – כ-69,000 ₪. עוד נקבע כי במסגרת הודעה על כוונת חיוב, אותה מוסר הממונה למפר טרם הטלת עיצום כספי עליו, יפרט הממונה את הנסיבות המחמירות לעניין ההפרה, אם היו. בהמשך לכך, זכות טיעון המוקנית למפר בחוק תחול גם ביחס לטענות בנוגע להתקיימותן של נסיבות מחמירות.
החוק מחייב עוסק לסמן באופן בולט את ארץ הייצור של תוצרת חקלאית שאינה ארוזה בעת הצגתה למכירה או תוצרת חקלאית הנארזת במקום בו היא נמכרת או משווקת לצרכן, בצמוד לתוצרת החקלאית כאמור. חובת הסימון תחול על פירות וירקות טריים, מוצרי חלב ובשר טרי (עופות, בשר ודגים), למעט בשר טרי כאמור המשווק באופן מקוון. כמו כן, בחוק זה נקבע כי שר הכלכלה והתעשייה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יהיה רשאי לקבוע בתקנות כי חובת סימון כאמור לא תחול על שיווק באופן מקוון על סוגי תוצרת חקלאית כפי שיקבע. תחילתו של חוק זה חמישה חודשים מיום פרסומו, ולעניין תוצרת חקלאית המשווקת באופן מקוון – שבעה חודשים מיום פרסומו.
החוק קובע שורה של תיקונים בחוקים שונים בהתאם ליעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024, בין היתר בנושאים: גז טבעי, מערכת החינוך, בנקאות ואשראי, תחבורה ציבורית, התחדשות עירונית, חקלאות, תכנון ובניה.
התיקון לחוק קובע שינוי מקיף במתכונת האסדרה של שירותי הבזק, כלומר שירותי תקשורת שאינם שידורים, ובראשם אינטרנט ושירותי סלולר. בהתאם להוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 כנוסחו קודם התיקון, מתן שירותי בזק היה כפוף, ככלל, לחובה לקבל רישיון מאת משרד התקשורת. התיקון מצמצם את מספר שירותי הבזק שיהיו כפופים לאסדרה ומעביר את רוב השירותים מחובת רישוי לחובת רישום במרשם שינהל משרד התקשורת ולכפיפות לתקנות ההיתר הכללי שיתקין שר התקשורת, וזאת במטרה להקטין את הנטל הבירוקרטי, להפחית את חסמי הכניסה לשוק ולעודד כניסה של שחקנים חדשים לפעילות בתחום זה. בהתאם לתיקון, שירותי בזק שאספקתם תהיה כפופה לאסדרה (רישוי או תקנות ההיתר הכללי) יהיו שירותים הניתנים לציבור הרחב שהם אחד מאלה: שירות טלפוניה, שירות גישה לאינטרנט ושירות העברת נתונים עבור לקוחות שלא באמצעות רשת האינטרנט הפתוחה אלא באמצעות רשתות ייעודיות (שירות הנפוץ בעיקר בקרב לקוחות עסקיים). מי שנותן שירותי בזק הכפופים לאסדרה, בין אם במסגרת המרשם או במסגרת רישיון, יכונה ספק מורשה. במקום מתן רישיונות פרטניים, ברירת המחדל תהיה אסדרה באמצעות רישום במרשם באופן מהיר ופשוט, בתוך עשרה ימי עבודה בלבד, ולאחר בדיקת תנאי סף מינימליים על ידי משרד התקשורת, ועל הרשומים במרשם יחולו תקנות ההיתר הכללי. עם זאת, מתן שירותי בזק מסוימים המוגדרים בחוק יוסיף להיות כפוף לקבלת רישיון פרטני (נוסף על כפיפות לתקנות ההיתר הכללי), מאחר שהשירותים האמורים הם בעלי חשיבות מיוחדת או שיש לגביהם הצדקה לאסדרה ופיקוח הדוקים יותר. בשירותים אלה ייכללו שירותי סלולר, שירותי בזק שניתנים להיקף גדול של משתמשים, שירותי בזק שניתנים תוך שימוש בלוויין או בכבל תת-ימי וכן שירותי בזק הניתנים על ידי רשות מקומית. כמו כן, נקבעה במסגרת התיקון הוראת מעבר המאפשרת ביצוע ניסויים בטכנולוגיית דור 5 וזאת תוך קביעת פטור מקבלת רישיון או רישום במרשם. הוראת המעבר, שתחול למשך 9 חודשים ממועד פרסומו של התיקון ברשומות, קובעת כי הפטור כאמור יחול רק אם השירות במסגרת הניסוי ניתן ל-500 מנויים לכל היותר, וכי אם הניסויים יכללו מתן שירות בתשלום למנויים, יחולו על נותני השירות חובות גילוי מוגברות לגבי מאפייני השירות במסגרת ניסוי. תחילתו של התיקון ביום 2.10.2022, אך שר התקשורת, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לדחות את יום התחילה בתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, וזאת בין היתר אם טרם הותקנו תקנות ההיתר הכללי או לא הושלמה ההיערכות להפעלת המרשם.
חוק הגז הפחמימני המעובה, התשפ"א–2020 (להלן – החוק), התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום כ"ג בכסלו התשפ"א (9 בדצמבר 2020). החוק יוצר אסדרה חדשה ומקיפה לתחום הגז הפחמימני המעובה (גפ"מ או גז ביתי) ומתקן את חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט–1989, החל היום על גפ"מ ועל גז טבעי, כך שיחול רק על גז טבעי. החוק קובע מספר הוראות שאינן משנות את המצב המשפטי הקיים, ובכלל זה הוראות לעניין חובת הרישוי של ספקי גז ושל העוסקים בביצוע עבודות גז – רישיונות הניתנים על ידי המנהל במשרד האנרגיה; הוראות לעניין חובות בעלי הרישיונות, ובכלל זה חובות דיווח של ספקי הגז למנהל במשרד האנרגיה; חובת קבלת היתר למיתקני גז מסוימים וחובת ביצוע בדיקות למיתקני גז. כמו כן, החוק מסדיר לראשונה את תחום סוכני הגז הפועלים מטעם ספקי גז, וקובע כי ספק גז לא יפעל באמצעות סוכן, אלא אם כן המנהל במשרד האנרגיה התיר לו לעשות כן במסגרת רישיון ספק הגז, לפי תנאים המפורטים בחוק ותנאים נוספים שיפורטו ברישיון ספק הגז. החוק אף מסמיך את המנהל במשרד האנרגיה להחליט כי ספק גז לא יהיה רשאי לפעול באמצעות סוכן, בהתקיים נסיבות המפורטות בחוק. כמו כן, רוב הוראות החוק החלות על ספק הגז – יחולו גם על הסוכן. בנוסף, החוק מחייב את ספק הגז לפקח על פעילות הסוכן מטעמו. חידוש נוסף בחוק לעומת המצב הקיים נוגע להסמכת שר האנרגיה לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, הוראות צרכניות. לפי החוק, השר יקבע אמות מידה לעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שספק גז יחויב לתת לצרכני גז. התקנות שבהן ייקבעו אמות מידה כאמור יובאו לאישור ועדת הכלכלה עד ליום 1.7.2022. לשם אכיפת הוראות החוק, נקבעו בו הוראות לעניין אכיפה פלילית וכן הוראות לעניין אכיפה מינהלית – הטלת עיצומים כספיים. לעניין זה, נקבע בחוק מנגנון של התראה מינהלית, המאפשר למפר לתקן את ההפרה בטרם הטלת עיצום כספי. החוק כולל גם הוראות בנושא סמכויות מפקחי משרד האנרגיה, לרבות הוראה המאפשרת למפקח להיכנס למקום מגורים ללא צו בית משפט, בשל הסיכון לחיי אדם ולרכוש, וזאת לבקשת מי שמחזיק במקום או אם מיתקן הגז הנמצא במקום מהווה סכנה ממשית ומיידית לאדם או לרכוש. החוק ייכנס לתוקף ב-1 ביולי 2021, למעט חלק מחובות הדיווח של ספקי הגז למנהל במשרד האנרגיה שייכנסו לתוקף ב-1 באוקטובר 2021.
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 61), התשפ"א–2020 (להלן – התיקון), התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום ז' בכסלו התשפ"א (23 בנובמבר 2020). בתיקון נקבע כי יוקם מאגר שיכלול מספרי טלפון של צרכנים המעוניינים להגביל שיחות טלפון שיווקיות אליהם מאת עוסקים. צרכן יהיה רשאי לבקש לרשום מספר טלפון במאגר, לשנותו או להסירו, בכל עת. על המאגר יחולו הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, החלות על מאגרי מידע. כמו כן, נקבע כי שר הכלכלה והתעשייה (להלן – השר) יקבע הוראות בנוגע להקמת המאגר ולניהולו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. לפי התיקון, עוסק או מי מטעמו לא יפנו לצרכן הרשום במאגר בפנייה שיווקית בשיחת טלפון, אלא בחריגים – מקרים, נסיבות וסוגי עסקאות המפורטים בתיקון – אותם מוסמך השר לשנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. חריגים אלה יחולו, למשל, במקרים שבהם צרכן ביקש מעוסק לחזור אליו בשיחה או נתן לעוסק הסכמה לקבל ממנו פניות שיווקיות; כשמדובר בעוסק הפונה לצרכן בתקופת עסקה מתמשכת ביניהם ולגבי אותה עסקה, והכל בתנאים הקבועים בתיקון. בנוסף נקבע כי הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן (להלן – הממונה) מוסמך להוציא צו מנהלי להפסקת הפרה במקרים שבהם עוסק הפר הוראה מהוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, בתנאים שנקבעו בתיקון. עוד נקבע כי ההוראות הנוגעות להקמת מאגר הצרכנים ייכנסו לתוקפן 18 חודשים מיום פרסום התיקון וכי הממונה ידווח לוועדת הכלכלה של הכנסת על יישומו של התיקון.
חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 21), התשע"ט–2019 (להלן – התיקון) התקבל בקריאה שנייה ושלישית ביום כ"ד בטבת התשע"ט (1 בינואר 2019), והוא מתקן את חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח–1988 (להלן – החוק). התיקון לחוק משנה את שמו של החוק ל"חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח–1988", ובהתאם הממונה על ההגבלים העסקיים ייקרא הממונה על התחרות (להלן – הממונה); רשות ההגבלים העסקיים תיקרא רשות התחרות ובית הדין להגבלים עסקיים ייקרא בית הדין לתחרות (להלן – בית הדין). כל התיקונים האמורים מבטאים את תכליתו של החוק – קידום התחרות הכלכלית במשק. התיקון לחוק מחמיר את האיסורים ביחס לפעולות עסקיות שמקימות חשש לפגיעה משמעותית בתחרות וכן מחמיר את הענישה על פעולות כאמור, ולצד זאת מקל ביחס לפעילות עסקית שאינה מעוררת חשש לפגיעה משמעותית בתחרות: בין ההוראות המחמירות, ניתן למנות החמרות שונות בענישה, הן בענישה הפלילית – העלאת העונש על ביצוע עבירת הסדר כובל משלוש שנים לחמש שנים, ללא תלות בהתקיימותן של נסיבות מחמירות, והן באכיפה המינהלית – העלאת התקרה הנומינלית של סכום העיצום הכספי שניתן להטיל על חברה שמחזור המכירות שלה גבוה מ-300 מיליון ₪, מ-24 מיליון ₪ ל-100 מיליון ₪. בין ההוראות המקלות ניתן למנות את העלאת רף המחזור המשותף של צדדים למיזוג שממנו קיימת חובת פנייה לממונה לצורך אישור המיזוג, כך שחובה כאמור תתקיים רק כאשר המחזור המשותף של החברות המבקשות להתמזג עולה על 360 מיליון ₪, לעומת רף נמוך משמעותית של 150 מיליון ₪ שהיה קבוע בחוק קודם לכן. כמו כן, הקלה נוספת שנקבעה בתיקון נוגעת לקיצור התקופה שבה על הממונה לתת את תשובתו לבקשה של צדדים להסדר כובל לפטור אותם מהחובה לקבל את אישור בית הדין להסדר. בתיקון נקבע כי הממונה ייתן את תשובתו לבקשה כאמור בתוך 30 ימים, במקום 90 ימים, אך לצד זאת נקבע כי הוא יוכל להאריך את המועד לתשובה בעוד 120 ימים נוספים, במידת הצורך, ובלבד שימסור לצדדים החלטה מנומקת ובכתב להארכה. הקלה נוספת נוגעת לנושא משרה בתאגיד, שמעתה העונש המקסימלי שיכול להיות מושת עליו בגין אי עמידה בחובת הפיקוח, להבדיל מביצוע העבירה עצמה, יעמוד על שנה, במקום חמש שנים. מעבר לכך, נקבע בתיקון כי הסמכות לעניין מתן ארכה לקבלת החלטת הממונה לגבי מיזוג, מעבר ל-30 ימים הקבועים בחוק, שהייתה מסורה לאב בית הדין או להסכמת הצדדים, תעבור באופן חלקי לממונה, כך שאם מצא הממונה כי בדיקת הודעת מיזוג מצדיקה הארכה מעבר ל-30 ימים, רשאי הוא להאריכה בשתי תקופות נוספות של 30 ימים כל אחת, ולאחר מכן אף להאריך את התקופה בשישים ימים נוספים, וזאת לאחר התייעצות עם הוועדה לפטורים ולמיזוגים. יש לציין כי על הארכות כאמור ימסור הממונה לצדדים הודעה מנומקת בכתב. כמו כן, אחד התיקונים המרכזיים בהצעת החוק מתייחס להגדרת "בעל מונופולין". בהתאם להגדרה טרם התיקון, "בעל מונופולין" הוא מי שיש לו נתח שוק הגדול ממחצית השוק. בתיקון נקבע כי הגדרת בעל מונופולין תורחב ותכלול גם את מי שמחזיק בכוח שוק משמעותי, אף אם אינו מחזיק ביותר ממחצית השוק.
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 58), התשע"ט–2019 (להלן – התיקון) התקבל בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ביום כ"ג בטבת התשע"ט (31 בדצמבר 2018), וקובע הוראות מיוחדות לעניין ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות, הניתנים במלואם מחוץ לישראל באמצעות נותן שירות מחוץ לישראל. מדובר בשירותי תיירות הכוללים בין היתר שירותי לינה, נסיעה, השכרת רכב ועוד, אך לעניין טיסות – התיקון לא יחול על טיסה מישראל או אליה, אף אם היא כוללת חניית ביניים. לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – החוק) כנוסחו לפני התיקון, צרכן רשאי לבטל באופן חד-צדדי עסקת מכר מרחוק (כל עסקה הנעשית ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה, בעיקר באינטרנט), ולקבל החזר כספי, בתנאים המנויים בחוק. מטרת התיקון היא לאפשר לעוסקים ישראליים להציע לצרכנים להתקשר בעסקאות מכר מרחוק למתן שירותי תיירות כאמור גם ללא זכות ביטול לפי החוק, המוצעות לא אחת במחיר מוזל לצרכן. לפי התיקון, עוסק המציע לצרכן להתקשר בעסקת מכר מרחוק כאמור יהיה רשאי להציע לצרכן שתי חלופות לעניין ביטול העסקה: האחת, עם זכות ביטול לפי החוק, והשנייה – לפי מדיניות הביטול של נותן השירות מחוץ לישראל, שאיננה כוללת בהכרח זכות ביטול. האפשרות להציע שתי חלופות כאמור מותנית בכך שהעוסק יעמוד בחובות גילוי מוגברות – חובה למסור לצרכן בעת השיווק וטרם ההתקשרות מידע לגבי מדיניות הביטול של נותן השירות בחו"ל, ובכלל זה אם קיימת זכות ביטול, ואם קיימת – מהם מועדי הביטול, סכום דמי ביטול אם נגבים, והאם קיימת אפשרות להחזר כספי. כמו כן, עוסק המפרסם באתר האינטרנט שלו עסקאות למתן שירותי תיירות כאמור שיש לגביהן שתי חלופות לעניין זכות הביטול, יפרסם את כל המידע הנוגע למדיניות הביטול של נותן השירות בחו"ל כמפורט לעיל. נטל ההוכחה לעניין גילוי מדיניות הביטול של נותן השירות בחו"ל יחול על העוסק. בשל הפרת הוראות התיקון, ובכלל זה הפרת חובות הגילוי לצרכן כאמור, הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן רשאי להטיל עיצום כספי על העוסק המפר. התיקון ייכנס לתוקף בתום חודש מיום פרסומו ברשומות.
החוק התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום ד' באב התשע"ח (16 ביולי 2018), והוא מתקן חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן), כך שעוסק המנוי בתוספת השנייה לחוק הגנת הצרכן, המספק שירות טלפוני הכולל מערכת אוטומטית לניתוב שיחות ייתן מענה אנושי מקצועי לצרכן בתוך שש דקות מתחילת השיחה, לאחר האפשרות, אם קיימת, לבחור את השפה ואת האזור הגאוגרפי שבהם יינתן השירות הטלפוני, בשלושה סוגי שירותים לפחות: טיפול בתקלה, בירור חשבון וסיום התקשרות. בנוסף, הצרכן לא יופנה לשירות השארת הודעה, אלא אם כן בחר בכך. בשירות טלפוני הכולל מענה אנושי מקצועי נפרד לשירותים שעוסק המנוי בתוספת השנייה מספק, הוא רשאי לאפשר לצרכן לבחור את סוג השירות לפני מתן המענה האנושי המקצועי. אם נקבעו בחקיקה אחרת או ברישיון הוראות לעניין משך המתנה לקבלת מענה אנושי מקצועי, הרגולטור יהיה רשאי להורות כי עוסק שחלה עליו החובה לתת מענה אנושי מקצועי, יהיה רשאי לחרוג משש הדקות, בשיעור מכלל הפניות לתקופה שקבע הרגולטור, או בפרק זמן שקבע, ואת ההחרגה יוכל הרגולטור לקבוע מראש או בדיעבד. רגולטור שקבע חריגים כאמור ידווח לוועדת הכלכלה של הכנסת על החריגים שקבע, על עמידת המפוקח שלו בהוראות אלה, ובכלל זה על השיעורים מכלל הפניות שבהם עמד המפוקח בפרק הזמן שנקבע למתן מענה אנושי מקצועי, ובחלוקה לסוגי השירותים שבהם העוסק מחויב לתת מענה אנושי מקצועי. דיווח כאמור יימסר בשלוש השנים מיום תחילת תוקפם של החריגים – אחת לשישה חודשים, ולאחר התקופה האמורה – אחת לשנה. הדוחות האמורים יפורסמו באתר האינטרנט של הרגולטורים. בכל מקרה נקבע שאם נקבעו לפי דין או ברישיון הוראות המחייבות מתן מענה אנושי מקצועי בזמן קצר משש דקות, תחול החובה לענות בתוך הזמן הקצר שנקבע. החוק כולל גם תיקונים עקיפים לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981, לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005 ולחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו–2016, בהם נקבע הסדר דומה לעניין החובה לתת מענה אנושי מקצועי בתוך שש דקות מתחילת השיחה. החוק, ובכלל זה התיקונים העקיפים, כוללים הוראה לפיה הפרת הוראות ההסדר שנקבע תגרור הטלת עיצומים כספיים על המפר, בסכומים שנקבעו. תחילת ההסדר הקבוע בתיקון האמור נקבעה לשנה מיום פרסום החוק.
החוק התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום כ"ו בתמוז התשע"ח (9 ביולי 2018), והוא מתקן את סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן) הקובע כי בעסקה לתקופה קצובה שבה העוסק מחייב את חשבונו של הצרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי, על העוסק להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה או ההתחייבות גם בחוזה ההתקשרות, וכן בחשבונית, קבלה או הודעת תשלום, הנשלחת לצרכן בכל חודש, במשך שלושת החודשים שלפני סיום העסקה. בנוסף, העוסק מחויב בשליחת מסרון למספר הטלפון הנייד שמסר הצרכן לעוסק, אם מסר, ובתנאים הקבועים בסעיף. החוק מתקן את ההוראה האמורה ומרחיב אותה כך שאם מספר הטלפון שמסר הצרכן לעוסק המנוי בפרט 2 לתוספת השניה לחוק הגנת הצרכן (להלן - חברת סלולר), חסום לקבלת מסרונים, תודיע חברת הסלולר לצרכן על מועד סיום העסקה או ההתחייבות, בשיחת טלפון או בהודעה קולית זאת במקום בדרך של שליחת מסרון. התיקון ייכנס לתוקף בתום ארבעה חודשים מיום פרסומו, והוא יחול גם על עסקאות לתקופה קצובה שנעשו לפני יום התחילה האמור.
החוק התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום י"ט בתמוז התשע"ח (2 ביולי 2018) והוא מתקן את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – החוק). לפי החוק כנוסחו היום, חלה חובה על נותני שירות לתאם עם צרכן את מועד ושעת הביקור במענו של הצרכן, אם נדרש ביקור טכנאי לשם קיום חיובים החלים עליהם. במקרה של איחור מעבר לקבוע בחוק, על נותן השירות חלה חובה לפצות את הצרכן בסכומים הנקובים בחוק, ללא צורך שהצרכן יוכיח שנגרם לו נזק. חובת התיאום כאמור חלה כשמדובר בביקור טכנאי בתקופת אחריות ה"חובה" (תקופת האחריות שנקבעה לפי החוק), או כשמדובר בחוזה למתן שירות שבו השירות מותנה בתקינות הטובין הנמצאים אצל הצרכן. התיקון מרחיב את הוראות החוק כך שיחולו, בנוסף על הגורמים המנויים לעיל, גם על שירות שניתן בתקופת אחריות ארוכה מזו המחויבת לפי החוק, על התקנה או הסרה של טובין שהעוסק מכר, השכיר או השאיל לצרכן, על ביצוע בדיקה תקופתית במתקן גז ביתי, על הובלת טובין שהצרכן רכש מעוסק, וכן על שירות שניתן בהתאם לחוזה למתן שירות מתמשך לתיקון טובין תמורת תשלום. כמו כן, התיקון מחיל את החובה לתת שירות כאמור בשעות מוגדרות (בין 8:00-19:00 בימי חול ובין 8:00-13:00 בימי שישי), על כל נותני השירותים שנזכרו לעיל, פרט למובילים ולנותני שירות לפי חוזה למתן שירות מתמשך לתיקון טובין תמורת תשלום.
החוק התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום ו' בשבט התשע"ח (22 בינואר 2018), והוא מתקן את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. החוק קובע כי בעסקה מתמשכת כהגדרתה בחוק הגנת הצרכן כנוסחו היום, לרבות בעסקה להספקת גז בין צרכן גז לספק גז, יפרט העוסק בחשבונית או בהודעת התשלום הנשלחת לצרכן את מרכיבי התשלום הקבוע ואת סכומם. תשלום קבוע מוגדר בחוק כתשלום נפרד מהתשלום על פי היקף הצריכה או השימוש שעושה הצרכן בטובין או בשירותים שהעוסק מספק לו או תשלום נלווה לתשלום על פי היקף הצריכה ללא תלות בכינוי שתשלום זה יקבל. עוסק שלא פירט את מרכיבי התשלום הקבוע ואת סכומם, לא יהיה רשאי לגבות תשלום קבוע. הפרת הוראות הסעיף תאפשר לממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן במשרד הכלכלה להטיל עיצום כספי על עוסק שהוא תאגיד, בסכום של 22,000 שקלים חדשים ועל עוסק שאינו תאגיד, בסכום של 7,000 שקלים חדשים. תחילתו של החוק הוא חמישה חודשים מיום פרסומו והוא יחול על חשבוניות או הודעות תשלום שיופקו מיום תחילת החוק ואילך.
החוק התקבל בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום ג' באב התשע"ז (26 ביולי 2017). החוק נועד להסדיר לראשונה בחקיקה היבטים שונים הנוגעים לפעילותם של מועדוני לקוחות, "תכניות הטבות" בלשון החוק, שמפעילים עוסקים שונים, לרבות חברות המנפיקות כרטיסי אשראי. תכניות אלה מאפשרות לצרכנים החברים בהן לקבל הטבות או לצבור זכויות שאותן יוכלו לממש בעתיד (כגון "נקודות" או "כוכבים"), ובמקביל מעניקות יתרונות לעוסקים המפעילים את אותן תכניות, בין היתר משום שחברות בתכנית הטבות מעודדת את הצרכנים לשוב ולרכוש מוצרים או שירותים מאותם עוסקים. תנאיה של תכנית הטבות מוסדרים היום בתקנוני התכניות שהעוסקים קובעים לעצמם, ואלה מקנים לעוסקים שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל לסיים את תכניות ההטבות שהם מפעילים או לצמצם את ההטבות או את הזכויות הניתנות לפיהן, לעיתים אף ללא הודעה מראש או בהתראה קצרה שאינה מאפשרת לצרכנים לממש את הזכויות שצברו. מאחר שפרקטיקה זו פוגעת בצרכנים שהחליטו לרכוש מוצרים או שירותים מעוסק מסוים בעיקר בשל תכנית הטבות שהפעיל, וכדי לוודא שהתנהלותם של מועדוני הלקוחות תהיה הוגנת, החוק קובע מספר עקרונות שיחולו על כל סוגי תכניות ההטבות שהן תכניות מתמשכות, לתקופה קצובה או בלתי קצובה, שהצרכן מוסר את פרטיו לשם הצטרפות אליהן (כלומר, לא מדובר על מבצעים נקודתיים או על מכירות מיוחדות): 1. עוסק המפעיל תכנית הטבות לתקופה בלתי קצובה יהיה חייב למסור לצרכן הודעה מראש על סיום תכנית הטבות שהוא חבר בה או על צמצום בהטבות או בזכויות הניתנות לצרכן לפי התכנית, בערכן, באפשרות מימושן או בתקופה שבה ניתן לממשן. ההודעה תישלח לצרכן בין 3 ל-4 חודשים מראש, לפני מועד כניסתו של השינוי לתוקף או לפני מועד סיומה של התכנית, לפי העניין. ואולם, אם מדובר על תכנית הטבות הכוללת צבירת זכויות, יחויב העוסק לשלוח את ההודעה בין 8 ל-9 חודשים לפני מועד כניסתו של השינוי לתוקף או מועד סיומה של התכנית כאמור. כמו כן, העוסק יחויב לאפשר לצרכן לממש את ההטבות או את הזכויות שצבר ממועד משלוח ההודעה ועד למועד כניסת השינוי לתוקף או מועד סיומה של התכנית, לפי העניין. 2. לגבי תכנית הטבות לתקופה קצובה, החוק קובע כי העוסק לא יהיה רשאי לסיים את התכנית או לערוך בה שינוי כאמור במהלך התקופה הקצובה, וכן יחויב למסור לצרכן הודעה מראש על תום התקופה הקצובה ועל זכותו לממש את ההטבות בתקופה שנותרה עד תום התקופה. הודעה כאמור תישלח בין 3 ל-4 חודשים לפני תום התקופה הקצובה. כדי לוודא החלה אחידה של העקרונות האמורים על כל סוגיהן של תכניות ההטבות מסוג מועדון לקוחות, ומאחר שחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 אינו חל על תאגידים בנקאיים, נקבעו בחוק תיקונים עקיפים בשני חוקים נוספים - חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016. בתיקונים אלה נקבע הסדר כמעט זהה להסדר שנקבע בחוק הגנת הצרכן, בכפוף להתאמות מתחייבות, כך שגם תכניות הטבות שמפעילות חברות המנפיקות כרטיסי אשראי יהיו כפופות לאותם עקרונות. החוק ייכנס לתוקף בתום ארבעה חודשים מיום פרסומו ברשומות (להלן – יום התחילה), והוא יחול גם על תכניות הטבות שהפעילו ערב יום התחילה עוסק או חברה המנפיקה כרטיסי אשראי, בתנאי שלא הודיעו לצרכן על שינוי בתכנית או על סיום התכנית עד ליום התחילה, ובכפוף להוראות מיוחדות שיחולו על אותן תכניות בתקופה של שנה מיום התחילה, כמפורט בחוק.
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז-2017 (להלן – התיקון) התקבל בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ביום כ"ג בתמוז התשע"ז (17 ביולי 2017), והוא מסדיר את דרכי הביטול של עסקה מקום שבו עומדת לצרכן זכות לביטול העסקה. התיקון קובע כי צרכן יוכל לבטל עסקה בכל אחת מהדרכים הבאות, לפי בחירתו: בעל-פה – בטלפון או במקום העסק, אלא אם כן נקבע בחוק לגבי אותה עסקה כי הביטול יהיה בכתב בלבד; בכתב – בדואר רשום, בדואר אלקטרוני, בפקס או באינטרנט, אם ניתן להתקשר בעסקה באינטרנט, או בכל אמצעי אחר שקבע שר הכלכלה. לעניין עסקה באינטרנט, התיקון מחייב את העוסק ליצור בדף הראשי של אתר האינטרנט שלו קישור ייעודי שבאמצעותו ניתן לשלוח הודעת ביטול, במקום מובלט וברור. בהודעת הביטול הצרכן יפרט את שמו ומספר תעודת הזהות שלו, ואם הביטול נעשה בעל-פה, פרט מזהה נוסף אם הוסכם עליו בעת ההתקשרות. העוסק מחויב לגלות לצרכן את דרכי הביטול השונות העומדות לבחירתו ואת פרטי ההתקשרות עם העוסק הדרושים לצורך כל אחת מדרכי הביטול – מספר טלפון, כתובת העסק, כתובת אינטרנט וכדומה. מידע כאמור יימסר לצרכן, בכתב, בכל אחד מאלה: בחוזה, בחשבונית, בקבלה או בהודעת תשלום, ולגבי עסקה לתקופה קצובה שלא נדרשת לגביה הסכמה מפורשת של הצרכן להמשך ההתקשרות – גם בהודעה על מועד סיום העסקה. כמו כן, אם יש לעוסק אתר אינטרנט, חובה עליו לגלות את המידע בנוגע לביטול העסקה בדף הראשי של האתר. פרטי המידע הנוגעים לביטול העסקה שיש לגלות לצרכן יופיעו בסמוך אחד לשני, בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות. שר הכלכלה רשאי, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע סוגי עסקאות וכן סוגי עוסקים שיוחרגו מהוראות התיקון, כך שלא ניתן יהיה לבטל איתם עסקאות בכל הדרכים המנויות בתיקון זה. בשל הפרת הוראות התיקון, ובכלל זה הפרת חובות הגילוי לצרכן כאמור, הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן רשאי להטיל עיצום כספי על העוסק המפר. התיקון ייכנס לתוקף ארבעה חודשים מיום פרסומו ברשומות, והוראות התיקון בנוגע לחובות הגילוי של העוסק לצרכן לעניין הדרכים למסירת הודעת ביטול יחולו על עסקאות שבוצעו מיום כניסת התיקון לתוקף ואילך.
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז-2017 (להלן – התיקון) התקבל בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ביום כ"ג בתמוז התשע"ז (17 ביולי 2017), והוא מסדיר את דרכי הביטול של עסקה מקום שבו עומדת לצרכן זכות לביטול העסקה. התיקון קובע כי צרכן יוכל לבטל עסקה בכל אחת מהדרכים הבאות, לפי בחירתו: בעל-פה – בטלפון או במקום העסק, אלא אם כן נקבע בחוק לגבי אותה עסקה כי הביטול יהיה בכתב בלבד; בכתב – בדואר רשום, בדואר אלקטרוני, בפקס או באינטרנט, אם ניתן להתקשר בעסקה באינטרנט, או בכל אמצעי אחר שקבע שר הכלכלה. לעניין עסקה באינטרנט, התיקון מחייב את העוסק ליצור בדף הראשי של אתר האינטרנט שלו קישור ייעודי שבאמצעותו ניתן לשלוח הודעת ביטול, במקום מובלט וברור. בהודעת הביטול הצרכן יפרט את שמו ומספר תעודת הזהות שלו, ואם הביטול נעשה בעל-פה, פרט מזהה נוסף אם הוסכם עליו בעת ההתקשרות. העוסק מחויב לגלות לצרכן את דרכי הביטול השונות העומדות לבחירתו ואת פרטי ההתקשרות עם העוסק הדרושים לצורך כל אחת מדרכי הביטול – מספר טלפון, כתובת העסק, כתובת אינטרנט וכדומה. מידע כאמור יימסר לצרכן, בכתב, בכל אחד מאלה: בחוזה, בחשבונית, בקבלה או בהודעת תשלום, ולגבי עסקה לתקופה קצובה שלא נדרשת לגביה הסכמה מפורשת של הצרכן להמשך ההתקשרות – גם בהודעה על מועד סיום העסקה. כמו כן, אם יש לעוסק אתר אינטרנט, חובה עליו לגלות את המידע בנוגע לביטול העסקה בדף הראשי של האתר. פרטי המידע הנוגעים לביטול העסקה שיש לגלות לצרכן יופיעו בסמוך אחד לשני, בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות. שר הכלכלה רשאי, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע סוגי עסקאות וכן סוגי עוסקים שיוחרגו מהוראות התיקון, כך שלא ניתן יהיה לבטל איתם עסקאות בכל הדרכים המנויות בתיקון זה. בשל הפרת הוראות התיקון, ובכלל זה הפרת חובות הגילוי לצרכן כאמור, הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן רשאי להטיל עיצום כספי על העוסק המפר. התיקון ייכנס לתוקף ארבעה חודשים מיום פרסומו ברשומות, והוראות התיקון בנוגע לחובות הגילוי של העוסק לצרכן לעניין הדרכים למסירת הודעת ביטול יחולו על עסקאות שבוצעו מיום כניסת התיקון לתוקף ואילך.
החוק התקבל בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום כ"ד באדר התשע"ז (22 במרס 2017). החוק נועד לאפשר לצרכנים המבקשים לרכוש טובין לפי משקל, דוגמת ירקות ופירות, לדעת את משקל הטובין עוד לפני התשלום בקופה. בהתאם לחוק, עוסק שהוא קמעונאי גדול כהגדרתו בחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד-2014, כלומר עוסק המוכר מזון ומוצרי צריכה המחזיק לפחות שלוש חנויות והוא בעל מחזור מכירות משמעותי כמפורט באותו חוק, אשר מציע למכירה טובין לפי משקל שלא ניתן לגביהם שירות שקילה לפני התשלום בעדם, חייב להציב מכשיר שקילה תקין אחד לפחות בכל חנות ששטח המכירה שלה הוא לפחות 300 מטרים רבועים. עוד קובע החוק כי מכשיר השקילה יוצב במקום גלוי ונגיש לצרכן ובסמוך לטובין הנמכרים לפי משקל. לפי החוק, מכשיר השקילה שיוצב צריך להיות מכשיר שקילה אלקטרוני, שהמפקח על המשקולות והמידות במשרד הכלכלה והתעשייה נתן לגביו אישור דגם שלפיו המכשיר אינו מיועד לשימוש אישי או ביתי. בשל אי-הצבת מכשיר שקילה כאמור, רשאי הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן להטיל על העוסק עיצום כספי בסכום השווה היום ל- 22,000 שקלים חדשים, ואם העוסק אינו תאגיד – בסכום השווה היום ל-7,000 שקלים חדשים. כמו כן, החוק מסמיך את שר הכלכלה והתעשייה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע בתקנות סוגי עוסקים נוספים שתחול עליהם חובת הצבת מכשיר שקילה כאמור, וכן הוראות לעניין סוגי מכשירי שקילה שיוצבו. החוק ייכנס לתוקף בתום 6 חודשים מיום פרסומו ברשומות.
חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000 (להלן – החוק), קובע כי מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, מחמת עילות הפליה שונות המנויות בחוק, ובהן גזע, דת, מין ולאום. עוד קובע החוק כי מעשה או מחדל הבא בגדר הפליה כאמור הוא עוולה נזיקית ועבירה פלילית. תיקון מס' 4 לחוק (חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017), נועד למנוע הפליה בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי מחמת מקום מגורים, וזאת על ידי הוספת עילה זו לעילות ההפליה האסורות. ואולם, הבחנה שעורכת רשות מקומית בין תושביה ובין מי שאינם תושביה לא תיחשב כהפליה אסורה מחמת מקום מגורים כאמור, אם הדבר נעשה במידה הנדרשת לביצוע תפקידיה של הרשות המקומית או להפעלת סמכויותיה לטובת תושביה, והכול בכפוף להוראות כל דין. תיקון מס' 4 לחוק כולל גם תיקון עקיף לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, שנועד לאסור על בתי עסק להטעות צרכנים לגבי המקום שאליו יסופק הנכס או השירות, לרבות לגבי הספקת הנכס או השירות לאזור יהודה ושומרון. לפי התיקון האמור, מקום הספקת הנכס או השירות ייחשב כעניין מהותי בעסקה שלגביו חל איסור הטעיה כאמור בחוק הגנת הצרכן. כמו כן, נקבע כי אם העוסק הטעה את הצרכן בעניין המקום שאליו יסופק הנכס או השירות, ולא סיפק את הנכס או השירות למקום שהוסכם ביניהם לאחר שהצרכן ביקש זאת, בית המשפט יהיה רשאי לפסוק לטובת הצרכן פיצוי שאינו תלוי בנזק (פיצוי לדוגמה) בסכום שלא יעלה על 10,000 ש"ח.
חוק זה מחליף בדברי החקיקה השונים את המונחים "מפגר" ו-"פיגור" על הטיותיהם, במונחים "אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית" ו-"מוגבלות שכלית התפתחותית" בהתאמה.
החוק מתווה את אופן האסדרה של פעילותם של נותני שירותים פיננסיים מוסדרים - נותני שירותי מטבע ונותני אשראי חוץ מוסדי ומסמיך את שר האוצר למנות לשם כך רגולטור חדש מבין עובדי משרדו
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47), התשע"ו-2016 (להלן - התיקון), התקבל בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום כ' בתמוז התשע"ו (26 ביולי 2016). התיקון מאריך את התקופה שבה עולים חדשים, אזרחים ותיקים שמלאו להם 65 שנים או אנשים עם מוגבלות יוכלו לבטל עסקה ברוכלות או עסקת מכר מרחוק לארבעה חודשים, במקום 14 ימים הקבועים בחוק כיום. על פי מה שנקבע בתיקון, העוסק מצדו יהיה רשאי לדרוש מצרכן להציג בפניו תעודה להוכחת זכאותו. אם דרש זאת העוסק, הצרכן יציג בפניו את אחת התעודות המפורטות בתיקון או ישלח לו עותק שלה, והעוסק לא יוכל לדרוש מאותו צרכן הוכחה נוספת. כמו כן, נקבע בתיקון כי בית המשפט יהיה רשאי לפסוק פיצויים לדוגמא נגד עוסק שהפר את הוראות התיקון, כלומר פיצויים שאינם תלויים בנזק שנגרם לצרכן כתוצאה מההפרה, עד לסכום של 10,000 שקלים חדשים.
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 46) (להלן – התיקון), התקבל בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום ז' בסיוון התשע"ו (13 ביוני 2016). מטרת תיקון זה לחייב עוסק ליידע צרכן על קיומו של חוב כלפיו, להסדיר את אופן היידוע ולגרום לכך שעוסק לא ינקוט הליכי גבייה אלא לאחר שיידע את הצרכן על חובו. ראשית התיקון מחייב עוסק הטוען כי לצרכן חוב כלפיו, לשלוח אליו הודעת חוב בתוך ארבעה חודשים מהמועד שנקבע לתשלום החוב. בהודעת החוב יכללו הפרטים המהותיים הנוגעים לחוב, שהם פרטי העוסק והעסקה, פרטים בדבר החוב ואופן חישובו ודרכים להתקשרות עם העוסק לגבי החוב. התיקון קובע שהעוסק ישלח בעצמו, ולא באמצעות אחר, את הודעת החוב, והוא ישלח אותה במסמך נפרד. כן התיקון קובע שהעוסק ישלח את הודעת החוב לכתובת הצרכן כפי שהיא רשומה אצלו, ואם כתובת הצרכן אינה ידועה לו – לכתובת הצרכן כפי שהיא רשומה במרשם האוכלוסין. עם זאת, התיקון קובע שבמקרה שצרכן הסכים לך במפורש מראש, רשאי העוסק לשלוח את הודעת החוב שלא באמצעות הדואר, אלא במסרון או בדרך ממוחשבת. כמו כן, התיקון מחייב עוסק לשלוח לצרכן, אם ביקש זאת הצרכן, בתוך 14 ימים מיום הבקשה, תיעוד המאשר את קיומה של העסקה שלגביה נשלחה אליו הודעת חוב. מעבר לכך, התיקון קובע כי עוסק לא יוכל לנקוט פעולה שמטרתה גביית חוב, לרבות שליחת התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, או לחייב את הצרכן בהוצאות גבייה, למעט חיוב הצרכן בהפרשי הצמדה וריבית לפי דין או לפי הסכם, אם טרם עברו 14 ימים מיום ששלח לו את הודעת החוב. התיקון קובע סנקציות שיוטלו על עוסקים שיפרו את הוראות התיקון. הרשות להגנת הצרכן רשאית להטיל עיצום כספי על עוסק, אם הוא לא שלח לצרכן הודעת חוב או תיעוד המאשר את קיומה של העסקה. כמו כן, על עוסק שינקוט פעולה שמטרתה גביית חוב או שיחייב את הצרכן בהוצאות גבייה, ללא ששלח לו הודעת חוב התאם לתיקון, ניתן להטיל סנקציה כפולה: ראשית הרשות להגנת הצרכן יכולה להטיל עליו עיצום כספי. שנית רשם ההוצאה לפועל או בית משפט יהיו רשאים להפחית את הוצאות הגבייה, כולן או חלקן, אם העוסק יתבע הוצאות אלו במסגרת הליכי גבייה או תובענה. תחילתו של התיקון שלושה חודשים מיום פרסומו ברשומות, והוא יחול גם על עסקאות שנכרתו לפני יום תחילתו, ובלבד שהחוב נוצר מיום פרסומו ואילך.
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45), התשע"ו-2016 (להלן - התיקון), התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום י"ט באדר ב' התשע"ו (29 במרס 2016).<br>סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, שעניינו איסור השפעה בלתי הוגנת, אוסר על עוסק לעשות מעשים שיש בהם כדי לשלול את חופש ההתקשרות של הצרכן או לפגוע בו בצורה מהותית. <br>הסעיף מונה רשימה של מעשים שיראו עוסק שעשה אותם כמי שהפעיל השפעה בלתי הוגנת. כך, בין היתר, נקבע כי יראו עוסק שמנע מצרכן להביא למקום העסק, או למקום אחר המנוהל על ידי עוסק, מזון או שתייה מאותו סוג שהעוסק מוכר במקום, כמי שהפעיל השפעה בלתי הוגנת, אלא אם כן המקום במהותו הוא בית אוכל.<br>אולם, לעיתים אין זהות בין העוסק שמנהל את המקום ובין מי שמוכר את המזון, ועוסק עלול לנצל מצב זה כדי לחמוק מהאיסור ולטעון שהמזון או השתייה, שהצרכן מביא למקום העסק, אינם נמכרים על ידי העוסק ולכן הוא יכול למנוע את הכנסתם למקום העסק. <br>התיקון נועד להבהיר כי האיסור למנוע מצרכן להביא למקום העסק מזון או שתייה כאמור, חל על עוסק בין שהוא המוכר את המזון או השתייה במקום העסק ובין שאחר עושה זאת.<br>התיקון יכנס לתוקף 30 ימים ממועד פרסומו ברשומות.
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו-2016 (להלן - תיקון מס' 44), התקבל בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום כ' באדר א' התשע"ו (29 בפברואר 2016). חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, כנוסחו היום, קובע הוראות לעניין עסקה לתקופה קצובה, הכוללת גם עסקה שבה ניתנת לצרכן הטבה לתקופה מסוימת. ככלל, הוראות החוק אינן מאפשרות לעוסק להמשיך ולחייב את הצרכן בשל עסקה לתקופה קצובה מעבר לתקופה שהוסכמה עם הצרכן, או שבה ניתנת לו הטבה, אך יש חריגים לכלל זה. עם זאת, צרכנים מתקשים לעקוב לעיתים אחר מועד סיום העסקה או ההטבה, ואינם מודעים לסיומה הקרב, וכתוצאה מכך, קורה שהם מחויבים בסכומים גבוהים יותר מהסכומים שהוסכמו בינם לבין העוסק בעת ההתקשרות בעסקה. בהתאם לכך, בעסקה לתקופה קצובה שהצרכן משלם עבורה בתשלומים, באמצעות הוראת קבע או הרשאה לחיוב כרטיס האשראי, החוק קובע כי על העוסק להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה במהלך תקופה שבין 60 ימים ל-30 ימים לפני מועד סיום העסקה. בנוסף העוסק מחויב לציין את מועד סיום העסקה בחוזה בכתב עם הצרכן, ככל שישנו, או במסמך גילוי הנמסר לצרכן לפני התקשרות בעסקת מכר מרחוק, וכן בכל חשבונית, קבלה או הודעת תשלום הנשלחת לצרכן בתקופה של שלושה חודשים לפני מועד סיום העסקה. תיקון מס' 44 מרחיב את חובות העוסק להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה, בשתי דרכים: ראשית, התיקון קובע כי ציון מועד סיום העסקה בחשבונית, בקבלה או בהודעת תשלום הנשלחת לצרכן, יהיה בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות. שנית, התיקון מוסיף לדרכי ההודעה הקבועות בחוק, ומחייב את העוסק להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה גם בהודעת מסרון, למספר הטלפון הנייד של הצרכן, 21 ימים לפני מועד סיום העסקה, למעט אם מדובר בשבת או חג, שאז תישלח הודעת המסרון ביום שלאחר השבת או החג. התיקון ייכנס לתוקף בתום שלושה חודשים מיום פרסומו ברשומות, והוא יחול גם על עסקאות לתקופה קצובה שנערכו לפני כניסתו לתוקף, בכפוף להוראות אלה: לעניין ציון מועד סיום העסקה בחשבונית, בקבלה או בהודעת תשלום, בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות, התיקון יחול על עסקאות לתקופה קצובה שנערכו לפני כניסת התיקון לתוקף, ובלבד שמועד סיום העסקה או ההתחייבות שלושה חודשים לפחות אחרי כניסת התיקון לתוקף. לעניין הודעה לצרכן על מועד סיום העסקה גם בהודעת מסרון, התיקון יחול על עסקאות לתקופה קצובה שנערכו לפני כניסת התיקון לתוקף, ובלבד שמועד סיום העסקה או ההתחייבות הוא 21 ימים לפחות אחרי כניסת התיקון לתוקף.
החוק קובע את זכויותיהם של ילדים שהושמו באומנה ועקרונות למימוש זכויותיהם, ובראשם שמירת טובת הילד. כמו כן, נקבעו הדרכים להבטחת זכויות אלה, בין היתר, באמצעות קביעת הצורך בקבלת רישיון אומנה והתנאים לקבלתו, ומנגנונים לפיקוח על משפחות האומנה ועל הגופים המפעילים, שמפעילים את מערך האומנה. כמו כן נקבעו בחוק הוראות לעניין זכויות ההורים, וכן הוראות לעניין ההשמה באומנה ובחירת משפחת האומנה. החוק אף מסדיר את מעמד האומן, סמכויותיו וחובותיו, וכן את המצבים של אומנת קרובים כאומנה, בהתאמות מסוימות. החוק מסדיר את התחומים הבאים: 1. נושא התשלומים להורי האומנה והטיפול ברכושו של הילד באומנה בעזרת אפוטרופוס לרכוש. 2. נקבע פטור ממס לתשלומים למשפחות האומנה, שהם החזר הוצאות. 3. נקבעה זכאותו של ילד נכה באומנה להטבות שהיה מקבל אילו היה זכאי לגמלת ילד נכה – גמלה שנשללת ממנו עקב השהות באומנה. 4. ניתנה אפשרות לאומן לפעול למיצוי זכויותיו של הילד באומנה, בכל הנוגע לחיי היומיום שלו, אך זאת תוך שמירה על איזון זכויות ההורה הביולוגי ומעמדו בקשר להליכים אלה. כחלק מהאיזון צומצמה השתתפות האומן בהליכים אחרים לעניין הילד באומנה לכדי זכות שמיעה בלבד. 5. נקבע מנגנון תלונות לילדים באומנה ובמסגרות השמה חוץ ביתית אחרות, ונקבעו הכישורים הנדרשים מהממונה על התלונות, והוראות לעניין סמכויותיו, לרבות לעניין מניעת פגיעה בילדים, וכן הוראות המבטיחות את עצמאות פעולתו ואי תלותו. מנגנון התלונה מיועד לילדים ויונגש להם. יצוין כי תלונות ההורים ומשפחות האומנה יטופלו במסגרת הפיקוח. 6. הוסדרה הדרך למתן רישיון אומנה במקרה של המצאות בפועל של ילד בבית אדם שאינו הורהו, תוך התייחסות למקרים שבהם בשל הנסיבות ומשך השהות, אין צורך בהתערבות של השמה באומנה. 7. נקבע כי מנחה אומנה יחויב לשקול פניה לקבלת החלטת בית משפט בקשר לטיפול רפואי נחוץ שטעון הסכמת הורה ביולוגי, ככל שהסכמת ההורה הביולוגי מתעכבת באופן המנוגד לטובת הילד. 8. נקבעו הוראות עונשיות בנושאים מוגדרים, כגון הפרעה לילד בהגשת תלונה, או מסירת ילד מאומן לאדם אחר תוך התנערות מחובות האומן כלפיו. 9. נקבעו הוראות מעבר לעניין משפחות אומנה קיימות – בין אם משפחות מוכרות, ובין אם משפחות של אומנת קרובים שכיום אינה מוסדרת. 10. לעניין יתומים משני הוריהם שנספו בפגיעת איבה נקבעו הוראות מסוימות שיחולו לגביהם, כשהוראות שעלולות לפגוע בזכויות מיטיבות לא הוחלו.
החוק המקורי: 26 באפר׳ 1981
128 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
ועוד 1 בהליך אישור בכנסת.
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת הסבר בשפה פשוטה (כל זכות)
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.