בקצרה
כל משרד ממשלתי וגוף ציבורי חייב להחזיק מבקר פנימי, שבודק מבפנים אם הגוף פועל כחוק, ביושר וביעילות.
על מי זה חלעל משרדי הממשלה וגופים ציבוריים, ועל המבקרים הפנימיים שלהם.
מה זה אומר בפועל- המבקר בודק אם הפעולות תקינות — שמירה על החוק, ניהול תקין, טוהר המידות, חיסכון ויעילות — וגם את ניהול הכספים והרכוש ואת תיקון הליקויים שמצא מבקר המדינה.
- המבקר חייב להיות בעל תואר אקדמי, עורך דין או רואה חשבון, עם ניסיון או הכשרה בביקורת; מינוי של מי שאינו עומד בכך צריך אישור של ועדה ציבורית.
- המבקר רשאי לקבל כל מסמך ומידע של הגוף ולהיכנס לכל נכס שלו, והעובדים חייבים למסור לו אותם. הדוחות שלו לא משמשים ראיה בבית משפט, אבל כן בהליך משמעתי.
- הנהלת הגוף צריכה לדון בדוח המבקר תוך 45 יום. אם עלה חשד לעבירה פלילית, המבקר מדווח עליו מיד לממונה עליו — ואם הממונה עצמו מעורב, ישירות למבקר המדינה.
- כדי לשמור על עצמאותו, אי אפשר לפטר מבקר פנימי או להשעות אותו בלי הסכמתו לפני תום כהונתו, אלא באישור נציב שירות המדינה (במשרד ממשלתי) או ברוב של שני שלישים מהדירקטוריון (בגוף אחר).
למה נחקקלפי דברי ההסבר של הצעת החוק: להטיל חובת ביקורת פנימית בגופים שלציבור יש עניין בהם, ולהגן על אי־התלות של המבקר הפנימי.
תיקונים היסטוריים
חוק בנק ישראל, התש"ע-2010
חוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), התשנ"ח-1998
הצג עוד 2
חוק הביקורת הפנימית (תיקון מס' 2), התשנ"ו-1996
חוק הביקורת הפנימית (תיקון), התשנ"ה-1995
החוק המקורי: 9 באפר׳ 1992 · רשומות (PDF)