בקצרה
קובע מתי מותר להשתמש בגופת אדם אחרי מותו: לימוד ומחקר בבית ספר לרפואה, ניתוח לאחר המוות, ושימוש באיברים כדי לרפא אחרים.
על מי זה חלעל בתי ספר לרפואה, רופאים ובני משפחה של נפטרים.
מה זה אומר בפועל- גופה של אדם שהסכים בכתב שתשמש למטרות מדעיות מותר לבתר בבית ספר לרפואה ללימוד ומחקר. תוך שנה צריך להביא אותה לקבורה לפי דת הנפטר, על חשבון בית הספר.
- רופא רשאי לנתח גופה כדי לקבוע את סיבת המוות, או כדי להשתמש בחלק ממנה לריפוי אדם, אם שלושה רופאים מוסמכים אישרו זאת בכתב.
- אם לנפטר יש משפחה, צריך את הסכמת בן הזוג (ובהיעדרו — הילדים, ההורים או האחים), ובלי התנגדות בכתב של קרוב באותה דרגה. אדם שהתנגד בכתב בחייו — לא ינתחו אותו; אדם שהסכים — ינתחו גם אם המשפחה מתנגדת.
- כשצריך איבר כדי להציל חיים — למשל קרנית, כליה או עור — מותר לנתח בלי לחכות להסכמת המשפחה, אלא אם הנפטר, בן זוגו, ילדיו או הוריו התנגדו בכתב.
- אסור לגלות את זהות הנפטר שאיבר שלו נלקח לריפוי אדם אחר: מי שמגלה צפוי לעד חצי שנת מאסר, ומי שמפרסם — לעד שנה.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: לימוד הרפואה צריך גופות לביתור; ניתוח לאחר המוות נועד לקבוע את סיבת המוות כשיש ספק ולעזור במניעת מחלות, והרפואה משתמשת בחלקי גופה כדי לרפא אנשים.
תיקונים היסטוריים
חוק האנטומיה והפתלוגיה (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991
חוק האנטומיה והפתולוגיה (תיקון), התשמ"א-1980
החוק המקורי: 4 בספט׳ 1953 · רשומות (PDF)
תקנות מכוח החוק
5 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
תקנות האנטומיה והפתולוגיה (תיקון), התשס"ה-2005
4 במאי 2005
תקנות האנטומיה והפתולוגיה (תיקון), התשס"א-2001
21 בינו׳ 2001
תקנות האנטומיה והפתולוגיה (ניתוחים במקרים מיוחדים), התשמ"ה-1985
1 בפבר׳ 1985
תקנות האנטומיה והפתולוגיה (תיקון), התשמ"א-1980
26 בדצמ׳ 1980
תקנות האנטומיה והפתולוגיה, תשי"ד-1954
14 בינו׳ 1954