בקצרה
יצרן חייב לפצות מי שנפגע בגופו בגלל פגם במוצר שייצר, גם אם היצרן לא התרשל.
על מי זה חלעל יצרנים ויבואנים של מוצרים, ועל מי שנפגע ממוצר פגום.
מה זה אומר בפועל- האחריות היא על נזק גוף בלבד — מוות, מחלה, פגיעה גופנית או נפשית — ולא צריך להוכיח שהיצרן אשם. היבואן נחשב יצרן, וכך גם מי שמציג את עצמו כיצרן.
- מוצר נחשב פגום אם יש בו ליקוי שעלול לגרום נזק גוף, או אם חסרות בו אזהרות או הוראות שימוש בטיחותיות שהיו נדרשות.
- היצרן פטור רק במקרים מוגדרים: הפגם נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; לפי הידע המדעי והטכנולוגי של אז לא יכול היה לדעת על הסכנה; המוצר יצא משליטתו בלי רצונו; או שהנפגע ידע על הסיכון וחשף את עצמו אליו מרצונו (זה לא חל על ילד מתחת לגיל 12).
- תנאי בחוזה שפוטר את היצרן מהאחריות הזו — בטל.
- יש תקרות לפיצוי: הכנסה שמעל פי שלושה מהשכר הממוצע לא נספרת בחישוב אובדן השתכרות, והפיצוי על נזק שאינו כספי מוגבל בסכום. את התביעה מגישים תוך 3 שנים, ולא יאוחר מ־10 שנים מסוף השנה שבה המוצר יצא משליטת היצרן.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: מי שנפגע ממוצר פגום היה צריך להוכיח שהיצרן התרשל, והיה מתקשה מולו; לכן נבחרה "אחריות חמורה" — דרך ביניים בין אחריות מוחלטת לבין אחריות רק כשהוכחה רשלנות.
תיקונים היסטוריים
החוק לא תוקן מאז שנחקק.
החוק המקורי: 26 במרץ 1980 · רשומות (PDF)