חל היום
החל מ־31 באוג׳ 1984 · תוקן 138 פעמים · משרד אחראי: המשפטים · ועדה בכנסת: חוקה, חוק ומשפט
החליף את: חוק שיפוט בתביעות קטנות, התשל"ו-1976 · פקודת הרשמים [נוסח חדש], התשל"א-1971 · חוק בתי המשפט, התשי"ז-1957 · חוק השופטים, התשי"ג-1953
ברשומות הכנסת: תקף
הצעות שעדיין לא הוכרעו בכנסת.
החוק נועד להבנות את שיקול הדעת של בית המשפט בנוגע לצילום ולפרסום תצלום של חשוד המוחזק במעצר לפני הגשת כתב אישום באולם בית המשפט, ומבהיר כי על בית המשפט לאשר זאת רק מטעמים מיוחדים שיירשמו ואם הוא שוכנע שיש בכך עניין ציבורי של ממש העולה על הפגיעה בכבוד החשוד. הוראה דומה תחול גם בבתי הדין הצבאיים. כמו כן, נקבע איסור על פרסום צילומים של חשודים כאמור שצולמו בתוך מבנה בית המשפט (מחוץ לאולם הדיונים), אלא אם לא ניתן לזהות את העצור, או שניתנה הסכמה של בית המשפט או של החשוד לפרסום.
תיקון חוק משלים לחוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025. בחוק נקבע כי ככלל, לא ימונה שופט שטרם מלאו לו 55 שנים לבית המשפט העליון, אלא אם הוועדה לבחירת שופטים בחרה בו על דעת כל חבריה. בנוסף, נקבע כי שני שלישים לפחות מהשופטים בבית המשפט העליון יהיו שופטים שכיהנו בבית המשפט המחוזי, בשל החשש שימונו לבית המשפט העליון מספר רב של שופטים שאין להם ניסיון בתחומים מגוונים הרלוונטיים לעיסוקם. זאת ועוד, בשל העובדה שנציגי הציבור וחברי הכנסת החברים בוועדה, נבחרים על ידי הקואליציה והאופוזיציה בכנסת, נקבעו בחוק הוראות משלימות להסדרת המצבים בהם שינויים קואליציוניים יובילו לבחירה חדשה של חברי הוועדה. כמו כן, נקבע כי הגמול שיקבלו נציגי הציבור המשמשים כחברים בוועדה לבחירת שופטים, ייקבע בתקנות של שר המשפטים באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט.
בהתאם לחוק, עבירות תעבורה שהן עבירות קנס, דהיינו עבירות שלמבצע אותן מוקנית האפשרות לבחור האם לשלם את הקנס או להישפט, יטופלו במישור המנהלי במסגרת בית דין מנהלי חדש וייעודי שיוקם במשרד המשפטים, ויקרא בית הדין לתעבורה. הדיונים בבית הדין לתעבורה, בשונה מהדיונים בבית המשפט לתעבורה, יתנהלו ככלל שלא בנוכחות הצדדים, על בסיס טענות וראיות שיוגשו בכתב בלבד, אלא אם כן ימצא בית הדין כי יש בכך כדי לפגוע בעשיית הצדק. אם יחליט בית הדין לדון בנוכחות הצדדים, הדיון יתקיים באמצעים טכנולוגיים, למעט במקרים בהם יחליט בית הדין כי יש בכך כדי לפגוע בעשיית הצדק, ואז יתקיים הדיון בנוכחות פיזית של הצדדים. בחוק מעוגנת חובת משרד המשפטים להפעיל עמדות שירות שתפקידן לסייע למי שמבקש לעשות שימוש במערכת המקוונת בהליכי ערר בבית הדין לתעבורה. עמדות אלה, שבהן יעמדו לרשות הציבור גם נציגי שירות, יוצבו בפריסה ארצית לפי מחוזות השיפוט, ותינתן בהן האפשרות גם להשתתף בדיונים המקוונים וגם להגיש את מסמכי הערר. החוק כולל הוראות לעניין מינוי חברי בית הדין לתעבורה וכשירותם, וכן הוראות לעניין מרשם תעבורה מינהלי, שתנהל המשטרה ויחליף את מרשם עבירות התעבורה הקיים היום לגבי עבירות התעבורה שיהפכו להפרות תעבורה. מועד תחילתו של החוק הוא 15 חודשים מיום פרסומו ברשומות, אך שר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לדחות מועד זה בשתי תקופות, שכל אחת מהן לא תעלה על 6 חודשים, אם שוכנע כי טרם הושלמה ההיערכות ליישום חוק זה. החוק יחול באופן מדורג – תחילה על עבירות תעבורה שהקנס הקבוע להן כיום מצוי בטווח שבין 100 ₪ ל-500 ₪ שהן אינן עבירות מהירות ורק חצי שנה לאחר מכן על עבירות תעבורה ששיעור הקנס הקבוע להן היום מצוי בטווח שבין 750 ₪ ל-1,500 ₪ וכן על עבירות מהירות. חריג למועדי תחילה אלו נקבע ביחס להוראה לעניין החלת שיטת הניקוד לגבי הפרות תעבורה. שיטת הניקוד היא הסדר לעניין רישום נקודות לחובתו של מי שעובר עבירת תעבורה, שערכן עולה ככל שהעבירה חמורה יותר. על מנת לתת שהות להתאים את התקנות בנושא להפרות תעבורה נקבע כי מועד כניסתה לתוקף של ההוראה לעניין החלת שיטת הניקוד לגבי הפרות תעבורה יהיה במועד תחילתן של אותן תקנות, ונקבע בחוק מועד להבאתן של תקנות אלו לאישור ועדת הכלכלה.
החוק נחקק במטרה לאפשר לממשלה לאשרר את אמנת סינגפור, שישראל הייתה מעורבת במשא ומתן לגיבושה וחתמה עליה בשנת 2019. האמנה מבקשת להגביר את השימוש בהסדרי גישור בעניינים מסחריים ובינלאומיים, על ידי הענקת ודאות שהסדרי הגישור יכובדו וייאכפו במדינות שונות, בלי צורך לפרשנות דיני החוזים של כל מדינה. על כן, האמנה קובעת כי הרשויות המוסמכות במדינות שהן צד לאמנה יפעלו במהירות בעת דיון בבקשה לסעד מכוחה, יאכפו בתחומן הסדרי גישור בינלאומיים חתומים בעניינים מסחריים ויאפשרו שימוש בהסכמי גישור כטענת הגנה בהליך משפטי על ידי צד לסכסוך. בחוק נקבע שהוראות האמנה יחולו רק על הסדרי גישור שהצדדים להם הסכימו שהאמנה תחול עליהם.
חוק קידום התחרות בענף המזון (להלן – החוק העיקרי) קובע הוראות לעניין התנהגויות שעלולות לפגוע בתחרות ולהביא לעליית מחירים לגבי כל אחד משלושת יחסי הכוחות העיקריים בתחום שיווק מוצרי מזון: קמעונאי–ספק, קמעונאי–קמעונאי וקמעונאי–צרכן. לעניין זה, קמעונאי מוגדר בחוק כאדם המחזיק בחנות וכן כל אדם הקשור אליו, ואילו ספק מוגדר בחוק כמי שמספק לקמעונאי, או באמצעות קמעונאי, במישרין או באמצעות מפיץ, מצרכים, ובכלל זה מצרכי מותג פרטי וכן כל אדם קשור לאלה. פרק ב' לחוק, שעניינו הסדרת פעילות ספקים וקמעונאים, חל היום רק על רשתות שיווק מזון, וקובע בין השאר חובות מוגברות שיחולו על קמעונאים גדולים ועל ספקים גדולים, המוגדרים בחוק על פי היקף המכירות שלהם (נכון לשנת 2024, מחזור מכירות של כ-333 מיליון שקלים חדשים לספק גדול, ומחזור מכירות של כ-277 מיליון שקלים חדשים לקמעונאי גדול). בפרק זה שני חלקים: סימן א' שקובע איסורים והגבלות החלים לעניין יחסי קמעונאי–ספק, ובהם איסור על ספקים וקמעונאים להתערב זה אצל זה לעניין ההסדרים של הקמעונאי עם ספק אחר או של הספק עם קמעונאי אחר, איסור על ספקים גדולים להתערב בסידור מצרכים בחנויות של קמעונאים גדולים ואיסורים לעניין תימחור ומתן הנחות; סימן ב' מסדיר את התחרות הגאוגרפית בין קמעונאים גדולים, ובעיקר קביעת החובה של קמעונאי גדול, בתנאים מסוימים כמפורט בחוק, לפנות לממונה על התחרות אם הוא מעוניין לפתוח חנות חדשה באזור שהוא כבר פועל בו. בשל מספרם המצומצם של קמעונאי הפארם ובהתחשב בכך שלא מתקיימת תחרות מלאה בענף זה, נקבע בחוק קידום התחרות בענף המזון (תיקון מס' 8 והוראת שעה), התשפ"ד–2024 (להלן – תיקון מס' 8) כי הוראות פרק ב' לחוק העיקרי יחולו גם על רשתות הפארם הגדולות. בהתאם לכך, בתיקון מס' 8 נקבע כי "חנות פארם" תוגדר כחנות שבה נמכרים דרך קבע מוצרי טואלטיקה, תמרוקים ועוד, ואשר יותר מרבע ממחזור המכירות בה הוא ממכירת אותם מוצרים. כמו כן, נקבע כי "קמעונאי פארם גדול" יוגדר כקמעונאי פארם שמחזור המכירות שלו בחנויות הפארם שלו עולה על סכום העומד היום על כ-277 מיליון שקלים חדשים, שהוא כאמור הסכום הקבוע היום לגבי רשתות המזון הגדולות. בנוסף נקבע כי בעקבות החלת פרק ב' על ענף הפארם, ישונה שם החוק העיקרי ל"חוק לקידום התחרות בענפי המזון והפארם". בהתאם לתיקון, האיסורים וההגבלות הקבועים בסימן א' לפרק ב' יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חנות פארם, על מצרך פארם, על קמעונאי פארם גדול ועל ספק גדול בעת התקשרות עם קמעונאי פארם גדול. כלומר, כל אותם איסורים אשר חלים על רשתות המזון, יחולו גם על רשתות הפארם הגדולות. ביחס לסימן ב' לפרק ב', שכאמור עוסק בהסדרת התחרות הגאוגרפית בין קמעונאים גדולים, הוראות הסימן לא הוחלו כפי שהן על ענף הפארם, ובמקומן נקבעו הוראות חדשות ביחס לפתיחת חנות פארם נוספת על ידי קמעונאי פארם גדול, אם זו ממוקמת במרכז מסחרי. ההוראות כאמור נקבעו רק ביחס לפתיחת חנות פארם נוספת במרכז מסחרי, לרבות קניון, שסך שטחי המסחר שבו עולה על 3,000 מ"ר. חנות תיחשב כ"חנות נוספת" אם לקמעונאי פארם הגדול יש חנות פארם במרחק מסוים מאותו מרכז מסחרי שבו הוא מבקש לפתוח את חנות הפארם. עוד נקבע כי לעניין רשות מקומית גדולה, שתוגדר כרשות מקומית שמספר תושביה הרשומים במרשם האוכלוסין עולה על 200 אלף, המרחק בין החנות הקיימת למרכז המסחרי שבו קמעונאי פארם גדול מבקש לפתוח חנות פארם נוספת יעמוד על עד קילומטר, ואילו לעניין רשות מקומית קטנה, שהיא רשות מקומית שאינה רשות מקומית גדולה כאמור, המרחק בין החנות הקיימת למרכז המסחרי שבו קמעונאי כאמור מבקש לפתוח חנות פארם נוספת יעמוד על עד שני קילומטרים. החובה שתוטל על קמעונאי פארם גדול שמתקיימים בו התנאים לעיל היא לערוך "הערכה עצמית" ביחס לאפשרות שפתיחת חנות הפארם במרכז המסחרי תגרום לפגיעה בתחרות, ורק אם אין חשש כאמור הוא יכול לפתוח את החנות. כלומר, קמעונאי הפארם יידרש לערוך בעצמו את כל הבדיקות הכלכליות והמשפטיות כדי לוודא כי פתיחת חנות לא תביא לחשש לפגיעה בתחרות. עם זאת, מכיוון שמדובר בהוראה חדשה, וכדי להגדיל את הוודאות בקרב קמעונאי הפארם, ההסדר כאמור נקבע בהוראת שעה שלפיה בתקופה של חמש שנים מיום פרסום תיקון מס' 8, קמעונאי פארם גדול המבקש לפתוח חנות כאמור יהיה חייב לפנות לממונה על התחרות בבקשה לקבל אישור לפתיחת החנות. הממונה יהיה רשאי להתנגד לבקשה לפתיחת חנות או להתנות אותה בתנאים, אם לדעתו קיים חשש סביר כי פתיחת החנות תגרום לפגיעה בתחרות. כחצי שנה לפני תום הוראת השעה, רשות התחרות תידרש לפרסם "גילוי דעת" לעניין יישום האיסור שיחול על קמעונאי פארם גדול לערוך את אותה הערכה עצמית.
אומץ בשינויים מסויימים חוק המודל בעניין בוררות מסחרית בין-לאומית המסדיר את השלבים השונים של הליך בוררות מסחרית בין-לאומית, החל בשלב ההסכמה לבוררות ועד לשלב אכיפת פסק הבוררות. החוק יחליף את ההסדרים הנוגעים לבוררות מסחרת בין-לאומית שנידונים היום בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח–1968.
הוחלט לעגן סמכות בלעדית לשופטי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט המחוזי בחיפה לדון בעניינים כלכליים שיקבעו על ידי שר המשפטים.
החוק שנקבע כהוראת שעה עד 30/6/21 מאפשר לממשלה בנסיבות מסוימות להכריז על מצב חירום בשל נגיף הקורונה. בתקופת תוקפה של ההכרזה, הממשלה מוסמכת להתקין תקנות שיגבילו את הפעילות הציבורית בתחומים הקבועים בחוק- פעילות במרחב הפרטי, הציבורי, מקומות עבודה, אירועים, מוסדות חינוך, מסגרות רווחה ותחום התחבורה הציבורית. תוקפן של התקנות בין 14 ל-28 ימים כתלות בסוגן, והארכתן תלויה באישור ועדת החוקה. כמו כן, בתנאים מוגדרים ועדת השרים רשאית להכריז על אזור כאזור מוגבל, ומכוח הכרזה זאת להגביל כניסה לאזור זה ויציאה ממנו למעט מטרות המנויות בחוק. לבסוף, הוגדרו העונשים על הפרת הוראות ותקנות החוק.
התיקון לחוק יוצר מדרג חדש של עבירות ההמתה בחוק העונשין. התיקון קובע שתי דרגות של עבירת הרצח: עבירת רצח בסיסית שיכול שתעשה תוך כוונה או באדישות, ועבירת רצח בנסיבות מחמירות, שבה מלבד ביצועה בכוונה או באדישות, נדרשת הוכחת אחת מהנסיבות המפורטות בסעיף 301א(א) לחוק. לצד עבירת הרצח הבסיסית נקבע עונש של מאסר עולם כעונש מרבי, ולצד עבירת הרצח בנסיבות מחמירות נקבע עונש של מאסר עולם חובה (למעט במקרים חריגים ביותר בהם בית המשפט סבור שהאשמה העולה מהמעשה אינה בדרגה של רצח בנסיבות מחמירות). כמו כן, בוטלה עבירת ההריגה, כך שחלק מהמקרים אשר נפלו עד היום בגדרה יכללו בעבירת הרצח (באם הוכחה כוונה או אדישות), וחלק מהמקרים יכללו בעבירה של המתה בקלות דעות (כאשר הנאשם קיווה שהתוצאה לא תתרחש). עוד נקבעה עבירת המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, לפיה גם אם גובשו יסודות עבירת הרצח או הרצח בנסיבות מחמירות אך התקיימה אחת הנסיבות המקלות המפורטות בעבירה, האחריות והעונש יכולים להיות קלים יותר. כך למשל אם הרצח בוצע בעקבות התעללות מתמשכת, אם הרצח בוצע לאחר התגרות ובתגובה לאותה התגרות ובית המשפט היה סבור שבנסיבות העניין יש בכך כדי להפחית מהאשמה, ואם הנאשם לוקה בהפרעה נפשית.
חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 21), התשע"ט–2019 (להלן – התיקון) התקבל בקריאה שנייה ושלישית ביום כ"ד בטבת התשע"ט (1 בינואר 2019), והוא מתקן את חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח–1988 (להלן – החוק). התיקון לחוק משנה את שמו של החוק ל"חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח–1988", ובהתאם הממונה על ההגבלים העסקיים ייקרא הממונה על התחרות (להלן – הממונה); רשות ההגבלים העסקיים תיקרא רשות התחרות ובית הדין להגבלים עסקיים ייקרא בית הדין לתחרות (להלן – בית הדין). כל התיקונים האמורים מבטאים את תכליתו של החוק – קידום התחרות הכלכלית במשק. התיקון לחוק מחמיר את האיסורים ביחס לפעולות עסקיות שמקימות חשש לפגיעה משמעותית בתחרות וכן מחמיר את הענישה על פעולות כאמור, ולצד זאת מקל ביחס לפעילות עסקית שאינה מעוררת חשש לפגיעה משמעותית בתחרות: בין ההוראות המחמירות, ניתן למנות החמרות שונות בענישה, הן בענישה הפלילית – העלאת העונש על ביצוע עבירת הסדר כובל משלוש שנים לחמש שנים, ללא תלות בהתקיימותן של נסיבות מחמירות, והן באכיפה המינהלית – העלאת התקרה הנומינלית של סכום העיצום הכספי שניתן להטיל על חברה שמחזור המכירות שלה גבוה מ-300 מיליון ₪, מ-24 מיליון ₪ ל-100 מיליון ₪. בין ההוראות המקלות ניתן למנות את העלאת רף המחזור המשותף של צדדים למיזוג שממנו קיימת חובת פנייה לממונה לצורך אישור המיזוג, כך שחובה כאמור תתקיים רק כאשר המחזור המשותף של החברות המבקשות להתמזג עולה על 360 מיליון ₪, לעומת רף נמוך משמעותית של 150 מיליון ₪ שהיה קבוע בחוק קודם לכן. כמו כן, הקלה נוספת שנקבעה בתיקון נוגעת לקיצור התקופה שבה על הממונה לתת את תשובתו לבקשה של צדדים להסדר כובל לפטור אותם מהחובה לקבל את אישור בית הדין להסדר. בתיקון נקבע כי הממונה ייתן את תשובתו לבקשה כאמור בתוך 30 ימים, במקום 90 ימים, אך לצד זאת נקבע כי הוא יוכל להאריך את המועד לתשובה בעוד 120 ימים נוספים, במידת הצורך, ובלבד שימסור לצדדים החלטה מנומקת ובכתב להארכה. הקלה נוספת נוגעת לנושא משרה בתאגיד, שמעתה העונש המקסימלי שיכול להיות מושת עליו בגין אי עמידה בחובת הפיקוח, להבדיל מביצוע העבירה עצמה, יעמוד על שנה, במקום חמש שנים. מעבר לכך, נקבע בתיקון כי הסמכות לעניין מתן ארכה לקבלת החלטת הממונה לגבי מיזוג, מעבר ל-30 ימים הקבועים בחוק, שהייתה מסורה לאב בית הדין או להסכמת הצדדים, תעבור באופן חלקי לממונה, כך שאם מצא הממונה כי בדיקת הודעת מיזוג מצדיקה הארכה מעבר ל-30 ימים, רשאי הוא להאריכה בשתי תקופות נוספות של 30 ימים כל אחת, ולאחר מכן אף להאריך את התקופה בשישים ימים נוספים, וזאת לאחר התייעצות עם הוועדה לפטורים ולמיזוגים. יש לציין כי על הארכות כאמור ימסור הממונה לצדדים הודעה מנומקת בכתב. כמו כן, אחד התיקונים המרכזיים בהצעת החוק מתייחס להגדרת "בעל מונופולין". בהתאם להגדרה טרם התיקון, "בעל מונופולין" הוא מי שיש לו נתח שוק הגדול ממחצית השוק. בתיקון נקבע כי הגדרת בעל מונופולין תורחב ותכלול גם את מי שמחזיק בכוח שוק משמעותי, אף אם אינו מחזיק ביותר ממחצית השוק.
התיקון לחוק מסמיך את בית המשפט למנות מומחה מטעמו שייתן את חוות דעתו כחלק מהליך תביעה אזרחית של נפגע עבירת מין כנגד הפוגע. תיקון זה שינה את המצב בו הנתבע, הפוגע, יכול היה להביא עד מומחה מטעמו ובכך להלאות את נפגע העבירה בהליכים ובבדיקות מרובות, אשר הקשו, ולעתים אף הרתיעו, את הנפגע, אשר ממילא מצוי במצוקה, מלהגיש תביעה כנגד הפוגע.
התיקון קובע כי הסמכות של בתי המשפט לגבי הליך בוררות תהיה בהתאם לכללי הסמכות העניינית הרגילים, קרי: בית המשפט אליו הייתה מוגשת התובענה אלמלא נדונה בהליך הבוררות, הוא גם בית המשפט שמוסמך לדון בהליכי הבוררות. התיקון שינה את המצב שנהג קודם לכן ולפיו בית המשפט המוסמך בענייני בוררות נקבע בהתאם ליוזם ההליך (הצדדים או בית המשפט).
חוק בתי המשפט (תיקון מס' 94), התשע"ח-2018 הוסיף מספר עבירות לרשימת העבירות בהן בית המשפט המחוזי דן בדן יחיד במקום בהרכב של שלושה. בין העבירות נכללות עבירות שבוצעו ממניע גזעני, מספר עבירות טרור ועבירה של גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות, וכן עבירה של הכנסת חפצים לבתי סוהר במטרה לסכן חיי אדם, לפגוע בביטחון המדינה או לסייע לאימון טרור.
תיקון מס' 92 קובע כי תוקם מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה, בנוסף למחלקה הכלכלית שבבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. שתי המחלקות ידונו ב"עניין כלכלי" כהגדרתו בסעיף 42א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ככל שהעניין מצוי בסמכותן המקומית, וכן יידונו בתובענות לפי פרק ג לחוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013, גם אם העניין אינו בסמכותן המקומית; "עניין כלכלי – מינהלי", כהגדרתו בסעיף 42א לחוק, ימשיך להיות נדון בפני המחלקה הכלכלית בתל אביב-יפו בלבד.
תיקון מס' 26 כלל תיקונים שונים לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, הן כתוצאה מלקחים שעלו מהפעלת החוק והן כדי להתאים את החקיקה לדרישות העדכניות בתחום איסור הלבנת הון במישור הבין-לאומי. בין היתר, נקבעו תיקונים לעניין רף הדיווח במסגרת הכנסה והוצאה של כספים מישראל, הקלה במדרג הענישה, הסמכת הממונים על הגופים החייבים בדיווח לפי החוק למתן הוראות, העברת מידע ממאגר המידע שבניהול הרשות לאיסור הלבנת הון למח"ש ולרשות לניירות ערך, ועוד.
חוק העיצובים, התשע"ז–2017 נועד לקבוע הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים, ויחליף את ההסדר הקיים בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924, בכפוף להוראות מיוחדות בנוגע למדגמים. דיני העיצובים או דיני המדגמים כפי שנקראו עד היום הם ענף של דיני הקניין הרוחני, המסדיר את המסגרת החוקית להגנה על עיצובים של מוצרים תעשייתיים, להבדיל מדיני זכויות יוצרים שתכליתם להגן על יצירות, כאשר עיצוב מתייחס למראה של מוצר המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר, כגון צורה או מיתאר. החוק מבקש ליצור איזון בין שני אינטרסים ציבוריים: מצד אחד, הרצון לעודד פיתוח של עיצובים חדשים באמצעות הענקת "מונופול", דהיינו זכות בלעדית מוגבלת וקצובה בזמן לשימושים שונים בעיצוב, ומצד שני, הרצון לאפשר לכלל הציבור לעשות שימוש בעיצובים, ולפיכך לא להגביל את מגוון האפשרויות לעיצוב מוצרים ולצמצם את המונופול הניתן למעצבים למינימום ההכרחי שיקיים את התמריץ לפתח עיצובים חדשים כאמור. כמו כן, החוק מותאם להתפתחויות הטכנולוגיות, לדין הבין-לאומי, ובפרט אמנות והסכמים בין-לאומיים, ולפסיקה הישראלית. להלן פירוט של כמה מהחידושים בחוק זה לעומת הדין הקודם, פקודת הפטנטים והמדגמים: ראשית, בהתאם למצב המשפטי ערב כניסתו של החוק לתוקף, הענקת "מונופול" לגבי מדגם מותנית ברישום במשרד המשפטים, המקנה תקופת הגנה של 15 שנים, בכפוף לעמידה בתנאי הכשירות לרישום. חוק העיצובים קובע הסדר חדש בשני מישורים: האחד, הארכת תקופת ההגנה לעיצוב רשום, מ-15 ל-25 שנים, בכפוף לתנאי כשירות לרישום שאינם זהים לאלה הקבועים בפקודה – חדשנות ואופי ייחודי. המישור השני נוגע להענקת הגנה, לראשונה בדין הישראלי, לעיצוב לא רשום, כך יוכל מעצב ליהנות מהגנה למשך 3 שנים, ללא צורך בהליך רישום, הכרוך בהשקעת משאבים ועשוי להיות בלתי יעיל לגבי עיצובים שהם אופנות חולפות. הענקת הגנה לעיצוב לא רשום נועדה בעיקר להקל על מעצבים שהם עוסקים קטנים ואין להם בהכרח את הידע והמשאבים הנדרשים להליך הרישום. שנית, החוק כולל הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף להסכם בין-לאומי – הסכם האג, וכתוצאה מכך יוכלו מעצבים ישראליים להגיש בקשה אחת ויחידה לרישום העיצוב וזו תנותב לכלל המדינות שהצטרפו להסכם. שלישית, החוק כולל כלי אכיפה שאינם קיימים בפקודה – עבירות פליליות, סמכות לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק (פיצויים עונשיים), וכן מתן אפשרות לבעל עיצוב רשום לפנות למכס ולבקש עיכוב של שחרור הטובין שלטענתו מפרים את זכויותיו בעיצוב, וזאת כדי להביא להרתעה משמעותית כלפי מפרים פוטנציאליים ולהגן כראוי על זכויותיהם של המעצבים.
חוק ניירות ערך (תיקון מס' 63), התשע"ז–2017 (להלן – התיקון), התקבל בקריאה השנייה והשלישית בישיבה שהתקיימה ביום כ"ב באדר התשע"ז (20 במרס 2017) ובישיבה שהתקיימה ביום ט' בניסן התשע"ז (5 באפריל 2017). בתיקון נקבעו הוראות לשינוי מבנה השליטה בבורסה כך שמי שהוא בעלים בבורסה לא יוכל להיות חבר הבורסה ולהפך. נקבע כי הבורסה תגבש בתוך 4 חודשים הצעה בדבר אופן הקצאת זכויות הון המניות בבורסה בין חבריה ולהגישו לבית המשפט. אם לא הוגשה בקשה לבית המשפט לעניין אופן הקצאת הזכויות או שבית המשפט לא אישר את הבקשה, יהיה יושב ראש רשות ניירות ערך רשאי למנות מומחה שיגבש הצעה לאופן הקצאת הזכויות. עוד נקבע שהבורסה תפרסם באתר האינטרנט שלה את כל העמלות שגובים חברי הבורסה מלקוחותיהם באופן שיאפשר השוואה בין העמלות. בנוסף, הבורסה תדווח לוועדת הכספים, אחת לשנה, על העמלות האמורות ותוך השוואה לעמלות דומות שנגבות בבורסות מחוץ לישראל. לעניין אופן פיקוח רשות ניירות ערך על הבורסה, נקבע שיושב ראש רשות ניירות ערך יוכל להורות על השתתפותו של משקיף בישיבות הדירקטוריון ובישיבות האסיפה הכללית אם סבר שהבורסה מנהלת באופן שפוגע בעניינו של ציבור המשקיעים. כן, נקבעו הוראות לעניין הממשל התאגידי שיחול בבורסה, כך שהדירקטוריון יכלול 15 חברים, לכל היותר, ורובם יהיו דירקטורים בלתי תלויים. כמו כן, נקבעו התנאים והשיקולים לפיהם יהיה מוסמך שר האוצר, לאחר התייעצות עם הרשות לניירות ערך ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לתת רישיון בורסה לחברה שמקיימת תנאים כאמור בתיקון. בין השאר, החברה וכל תאגיד שהיא מחזיקה באמצעי שליטה בו עוסקים רק בעיסוקים המותרים לבורסה, היא התקינה תקנון שאושר בידי הרשות לניירות ערך ושר האוצר ויש לה מיומנות טכנית ואמצעים מתאימים לשם הפעלת מערכת למסחר בניירות ערך באופן שיבטיח את יציבות המערכת. בסמכותו של שר האוצר אף לקבוע תנאים ברישיון הבורסה. נקבע שבמשך ארבע שנים מיום תחילתו של התיקון ידווח יושב ראש רשות ניירות ערך לוועדת הכספים, אחת לשנה, על יישום החוק.
חוק שירות הציבור (הצהרת הון), קובע חובה להגיש הצהרת הון על בעלי תפקידים מסויימים במגזר הציבורי. התיקון מחיל חובה זו גם על בעלי תפקידים נוספים וביניהם נושאי משרה שיפוטית, בכירים ברשות המקומית, במשטרה ובשירות בתי הסוהר והצבא. נקבע כי בעלי תפקידים אלו יגישו הצהרת הון בנוגע לנכסים ולהתחייבויות שלהם, של בני זוגם ושל הילדים הסמוכים על שולחן. ההצהרה תהיה במועדים אלו: עם כניסתם לתפקיד, בסיום התפקיד ובתום כל שש שנות כהונה בתפקיד.
חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016 (להלן – החוק), התקבל בכנסת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום כ"ח בתמוז התשע"ו (3 באוגוסט 2016). החוק מסמיך רשויות מקומיות לפעול לאכיפת עבירות תעבורה המפורטות בחוק שמתבצעות בתחום שיפוטן. העבירות הכלולות בחוק, בשלב זה, נוגעות לרכיבה על אופניים, אופניים חשמליים וקורקינט חשמלי (להלן – אופניים), כגון רכיבה על אופניים על המדרכה, רכיבה על אופניים באופן אסור על פי דין, ובכלל זה הרכבת אנשים על אופניים, רכיבה עם טלפון נייד או עם אוזניות בשתי אוזניים ועוד, וכן הליכת הולכי רגל על שביל אופניים. על פי החוק, אכיפת עבירות התעבורה תהיה כפופה לאישור מועצת הרשות המקומית וכפופה להוראות החוק ולנוהל ארצי שתגבש משטרת ישראל ויאשר היועץ המשפטי לממשלה. כמו כן, הרשויות המקומיות יהיו רשאיות להסמיך פקחים שיאכפו את עבירות התעבורה בתחומי אותה רשות. הפקחים יהיו מוסמכים לפעול רק בתחומי אותה רשות , ויוכלו להפעיל את הסמכויות המפורטות בחוק, וביניהן הסמכות לתפוס או להרחיק את האופניים שבאמצעותן בוצעה עבירה. האכיפה והפיקוח על אותן עבירות תעבורה המנויות בחוק, יהיו רק בהתאם לנסיבות שנקבעו בחוק לעניין אותה עבירה. בנוסף, החוק מסמיך רשויות מקומיות להתקין חוקי עזר שיסדירו באופן מפורט יותר את אופן הפעלת הסמכויות של פקחים, ובכלל זה לקבוע הוראות לעניין האגרות או התשלומים שתגבה הרשות המקומית בעד ביצוע פעולות האכיפה והפיקוח. החוק יכנס לתוקף בתוך שישה חודשים מיום פרסומו. היועץ המשפטי לממשלה, נדרש לאשר נוהל ארצי ראשון עד יום התחילה, ואם לא אישר נוהל ארצי כאמור עד יום התחילה, רשאי השר לביטחון פנים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לדחות בצו את כניסתו לתוקף של החוק בתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה חודשים.
חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998 מסדיר את הנחיות האבטחה הניתנות לגופים שונים, בעיקר גופים ציבוריים. החוק מגדיר שלושה סוגי פעולות אבטחה לגביהן ניתנות הנחיות אבטחה: פעולות אבטחה פיזית; פעולות לאבטחת מידע; ופעולות לאבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות. לפי התיקון לחוק, סמכות ההנחיה לעניין אבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות תועבר מהשב"כ לרשות הלאומית להגנת הסייבר, למעט הנחיית גופי התקשורת, שתישאר בסמכות השב"כ. סמכות ההנחיה לגבי כל אחד מהגופים המנויים בחוק תעבור בהדרגה עד ה-31 ביולי 2017, בצו שיוציא ראש הממשלה. כפועל יוצא מהעברת הסמכות, יוכל ראש הרשות למנות את אחד מעובדי הרשות לקצין מוסמך, וככזה יתאפשר לו, בין היתר, לאשר את מינויו של ממונה מערכות אבטחה חיוניות בגופים המונחים ולהיכנס בכל עת לגוף המונחה כדי לפקח אחר מילוי הנחיותיו. בנוסף, נקבע כי בגופים המונחים על ידי השב"כ גם לעניין אבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות וגם לעניין אבטחת מידע, תעבור לרשות גם סמכות ההנחיה לעניין אבטחת מידע. עם זאת, נקבע כי כאשר נותן הקצין המוסמך מטעם הרשות הנחיות בתחום אבטחת המידע, במידע ברמת סיווג של עד "שמור", יינתנו ההנחיות לפי העקרונות שנקבעו בהתאם לחוק השב"כ. ברמות סיווג גבוהות משמור, יינתנו ההנחיות בהתאם להוראות שייתן השב"כ. הסדר נוסף נוגע לסמכויות ההנחיה של מערך הסייבר, המורכב מרשות הסייבר הלאומית וממטה הסייבר. נקבע כי ראש הרשות הלאומית להגנת הסייבר, או מי שהסמיך לכך, ישמש כקצין המוסמך של מערך הסייבר, לעניין אבטחת מידע ואבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות, והוא זה שימנה את ממונה הביטחון והמאבטחים במערך. ההסדר נקבע כהוראת שעה עד ה-31.12.2018.
החוק קובע איסור על פרסום שם של חייל, לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות אותו, במקרים אלה: הוא חשוד בביצוע עבירה שנעשתה תוך כדי פעילות מבצעית וכחלק ממנה, וטרם הוגש נגדו כתב אישום, או שהוחלט שלא להגישו; הוא נאשם בביצוע עבירה, שנעשתה תוך כדי פעילות מבצעית וכחלק ממנה, וטרם הורשע; הוא הואשם בביצוע עבירה שנעשתה תוך כדי פעילות מבצעית, וכחלק ממנה, וכתב האישום שהוגש נגדו בוטל או שהוא זוכה. בנוסף, מאפשר החוק לבית הדין הצבאי להתיר את פרסום השם, לאחר ששמע את עמדת החייל, וכן מאפשר למשטרה הצבאית להיתר את הפרסום לשם תפיסת עבריין נמלט, אזהרת הציבור וכיוצא באלה. כן נקבע כי היועץ המשפטי לממשלה או למי שהסמיך לכך, יוכל להעביר את שמו של החייל לרשויות שלטוניות או שיפוטיות זרות, ובכך לסייע בהגנה על החייל במקרה של פתיחה בהליך משפטי נגדו במדינה זרה. נוסף על אלה קובע תיקון החוק כי בדומה לעונש הקבוע בחוק על איסור פרסום השם בשלב החקירה או ההליך המשפטי, העונש על פרסום שם או כל פרט מזהה אחר של חייל המעורב באירוע המתברר במסגרת תחקיר, יהיה שישה חודשי מאסר. תיקון חוק זה יחול, בשינויים המתחייבים, גם על שוטרי משמר הגבול, וכן על שוטרים "כחולים" כאשר אלה משתתפים בפעילות מבצעית למניעת פעילות חבלנית עוינת.
חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 כולל הסדרים בתחומי המשפט הפלילי, האזרחי והמנהלי, וכן מחליף חלק גדול מהחקיקה הקיימת בתחום הטרור, שחלקה נחקקה עוד בתקופת השלטון הבריטי בארץ. החוק מגדיר, בצורה מרוכזת ומפורשת, בין היתר: מה הוא "מעשה טרור", מה הוא "ארגון טרור", ומי הוא "חבר" בארגון טרור; מסדיר את הליך ההכרזה על ארגון טרור; קובע עבירות פליליות שעניינן מאבק בטרור ומחמיר את הענישה שבצידן; כולל מספר סטיות מסדרי הדין ודיני הראיות בהליכים פליליים הקשורים לעבירות טרור; קובע הסדר מיוחד לעניין השהייה של הבאה בפני שופט לגבי עצור החשוד בעבירת ביטחון חמורה או אף דיון שלא בנוכחותו; מסדיר את נושא חילוט הרכוש הקשור לטרור, הן רכוש של אדם שעבר עבירת טרור, והן רכוש של ארגוני טרור; מסדיר את סמכות המשטרה להוציא צו למניעת פעילות של ארגון טרור, לדוגמא קיום אסיפה, כנס וכדומה, וכן להוציא צו להגבלת שימוש במקום המשמש לפעילות של ארגון טרור, וכן מתקן תיקונים עקיפים לחוקים שונים בהם ביטול פקודת מניעת טרור, וחלק ניכר מתקנות ההגנה.
עד התיקון לחוק, פעל משמר בתי המשפט מכוח צו של שר המשטרה לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט–1969 (להלן - חוק המעצרים), ומכוח סעיף 3(ב) לחוק הסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998. בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], (תיקון מס' 83), התשע"ו- 2016, הוסדרו פעילויותיו וסמכויותיו של משמר בתי המשפט, בבתי המשפט ובסביבתם הקרובה, וכן בהנהלת בתי המשפט. בנוסף הוסמך המשמר לפעול אף מחוץ לאלו בעת אבטחת נושא תפקיד מאוים – שופט או עובד של בית המשפט או של הנהלת בתי המשפט. בחוק נקבע בין היתר, כי לאיש המשמר, לשם ביצוע תפקידי המשמר, סמכויות חיפוש ותפיסה ובהן הסמכות לתת הוראות לכל אדם המפריע לסדר הציבורי או מתנהג באופן אלים או בניגוד להוראות הדין החלות בבית המשפט וכן סמכות לערוך חיפוש על גופם של באי בית המשפט, בכלי רכב, במטען ובטובין אחרים, וסמכות חיפוש רחבה יותר אם יש חשד סביר שהאדם עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק או שנשק מוחזק שלא כדין בכלי הרכב. בנוסף, הוענקו בחוק לאיש משמר סמכויות עיכוב ומעצר. בין היתר, הוענקה לאיש המשמר סמכות לעכב אדם אם יש לו חשד סביר שהאדם נושא עמו בבית המשפט או בסביבתו הקרובה נשק שלא כדין, שהוא עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק או שהוא עומד לבצע עבירה העלולה לסכן את ביטחונו של אדם, הציבור או המדינה. עוד הוענקה לאיש המשמר סמכות לעצור אדם ולמסור אותו לשוטר בתוך שש שעות – אם יש לו יסוד סביר לחשד שאדם עבר עבירה בת מעצר בבית המשפט או בסביבתו הקרובה, וכן סמכות לבצע מאסר עליו הורה בית המשפט – לפי הוראות סעיפים 13, 17 ו-21 לחוק המעצרים. בתיקון לחוק נקבע כי ההסדר יחול גם על בתי הדין לעבודה, בשינויים המחויבים. בנוסף נקבע כי שר המשפטים מוסמך בהסכמת שר האוצר והשר לביטחון הפנים (ולגבי בתי דין דתיים גם בהסכמת השר לשירותי דת) וכן באישור וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להחיל את ההסדר על משמר שיפעל בבתי הדין הרבניים והשרעיים, וכן בבתי הדין הדרוזיים.
סעיף 51(א)(1) לחוק בתי המשפט קובע את העבירות שהן תחת סמכות השיפוט של בית משפט השלום ואת החריגים לכך. חוק בתי המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו-2016 מרחיב את החריגים וקובע כי סמכות השיפוט העניינית בהקשר העבירות הפליליות לפי חוק המזון, תהיה נתונה לבית המשפט המחוזי. בנוסף, סעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי תוקן, כך שיסמיך את שר המשפטים לקבוע בצו כי סמכות השיפוט המקומית תהיה נתונה לבית משפט מחוזי שיקבע.
חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו-2015 (להלן – החוק), התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום ו' בכסלו התשע"ו (18 בנובמבר 2015), החוק קובע שורת רפורמות מבניות בין היתר בתחומים הבאים – דיור, שירותי ביוב, חקלאות, גז טבעי וכיוצא באלה.
חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), התשע"ה-2015, התקבל בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ביום י"ב באב התשע"ה (28 ביולי 2015). התיקון לחוק מאפשר אכיפה של עבירות תעבורה מסוימות באמצעות מצלמות בידי רשויות מקומיות. לפי התיקון רשויות מקומיות יוכלו להציב, להפעיל ולתחזק מצלמות לצורך תיעוד עבירות תעבורה המנויות בתוספת, ובלבד שלא ניתן יהיה לזהות את הנוסעים ברכב המצולם או עוברי דרך אחרים. כמו כן, נקבעו הוראות שונות לצורך צמצום ומניעת הפגיעה בפרטיות המצולמים. בשלב זה עבירת התעבורה היחידה המנויה בתוספת היא שימוש שלא כדין בנתיב תחבורה ציבורית. ואולם, שר התחבורה רשאי, בהסכמת שר המשפטים, השר לביטחון פנים ושר הפנים, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לשנות את התוספת ולהוסיף עבירות תעבורה נוספות, ובלבד שמדובר בעבירות קנס. תחילתו של התיקון לחוק מותנה בתחילתן של תקנות שיקבע שר המשפטים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ואשר יובאו לאישור הוועדה בתוך שישים ימים מיום פרסום החוק.
התיקון לחוק מתייחס לשני נושאים, האחד יידויי אבנים לעבר שוטרים וכלי רכב משטרתיים. בעניין זה נקבעה עבירה חדשה המתייחסת באופן ספציפי ליידוי אבנים, ונקבע לה עונש של חמש שנות מאסר. הנושא השני מתייחס לניסוח מחדש של עבירת ירי או יידוי אבן או חפץ אחר לעבר כלי רכב בנתיב תחבורה. הוחלט למחוק את פסקה (3) בסעיף 332 בחוק העונשין, התשל"ז–1977, ובמקומו לקבוע סעיף חדש ובו שתי עבירות בדרגות חומרה שונות. העבירה ראשונה קובעת איסור על ירי או זריקה של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של נוסע או של מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, או שיש בו כדי לפגוע בכלי תחבורה בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד או בהלה. עבירה זו חלה גם כאשר אין במעשה כדי לסכן אדם אלא רק כדי לפגוע בכלי התחבורה וכן לא נדרש להוכיח כוונה לפגוע, העונש המרבי הקבוע לעבירה זו הוא 10 שנות מאסר. העבירה השנייה חלה כאשר בירי או בזריקה של אבן או חפץ אחר יש כדי לסכן נוסע או אדם אחר שבקרבת נתיב התחבורה ואשר הייתה מטרה לפגוע בו. עבירה זו במדרג חמור יותר, והעונש הקבוע לה הוא 20 שנות מאסר, כפי שהיה קבוע בסעיף 332(3) האמור. יובהר כי העבירות חלות גם על ירי או יידויי של חפצים אחרים ובכלל זה; ירי מנשק, ירי של זיקוקים, יידויי בקבוקי תבערה ועוד. בנוסף לכך, נקבע כי העבירה החדשה תוסף לרשימת העבירות בהן מוסמך לדון דן יחיד, שכן גם היום נושא זה נדון בדן יחיד.
החוק המקורי: 31 באוג׳ 1984
512 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות:
ועוד 6 בהליך אישור בכנסת.
הנוסח המלא והעדכני (ספר החוקים הפתוח, ויקיטקסט) הרשומה במאגר הכנסת הסבר בשפה פשוטה (כל זכות)
הדף עוזר להבין, ואינו ייעוץ משפטי.