בקצרה
מאפשר לרשויות המקומיות להקים מערך לאיסוף פסולת למיחזור, ומחייב את התושבים והעסקים להשתמש בו.
על מי זה חלעל הרשויות המקומיות, על בעלי בתי עסק ובתי מגורים, ועל כל מי שמשליך פסולת.
מה זה אומר בפועל- רשות מקומית רשאית להקים מרכזי מיחזור ולהציב מכלים למיחזור, או לקבוע בחוק עזר הסדר אחר לאיסוף — והשר לאיכות הסביבה יכול לחייב אותה לעשות זאת.
- כשהרשות קבעה הסדר, ראש הרשות יכול להורות לבעלי עסקים ולבעלי בתי מגורים (כולל נציגות בית משותף) להציב מכל או מיתקן מיחזור ולשמור עליו תקין ונקי.
- אסור לזרוק אשפה רגילה למכל מיחזור. מי שגר ליד מכל מיחזור שהוצב לאותו סוג פסולת צריך לזרוק את הפסולת הזו לתוכו.
- הפסולת שבמכל שייכת למי שהציב אותו, ואסור לפנות אותה שלא לפי ההסדר — אבל מותר להביא פסולת למיחזור ישירות למפעל מיחזור. חפץ שנזרק בטעות מטופל כאבידה.
- העבירות על החוק דינן קנס; בית המשפט יכול גם לחייב את העבריין בהוצאות הנזק, ובעבירה של תאגיד אחראים גם מנהליו.
למה נחקקלפי דברי ההסבר: כמות הפסולת גדלה, אתרי ההטמנה ליד הערים גורמים למפגעים, ומיחזור נייר, פלסטיק וזכוכית יכול לצמצם את הבעיה — בעוד שבארץ הנושא לא היה מוסדר כלל.
תיקונים היסטוריים
חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011
חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית - סמכויות פקחים), התשס"ח-2008
החוק המקורי: 11 ביוני 1993 · רשומות (PDF)
תקנות מכוח החוק
1 תקנות הותקנו מכוח החוק. האחרונות: